גנזי יוסף לח

אחר כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום והיינו כמו שכלל בה"ד שם דהוי מותר לגמרי והלח"מ שם בה"ח האריך בזה ע"ש ולכן לא הוצרך להעתיק נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וכסבור רה"י ונמצא רה"ר ואפשר ס"ל שגם רבא דשמעתין לא ס"ל הך דנתכוין לזרוק ד' וזרק ח' לכן אינו פוטר אלא בנתכוין להיתר או אפשר כיון דאמר אביי חייב אמר הוא פטור והרמב"ם הוצרך להעתיקו להשמיענו דאינו חייב כלום כיון דלא נתכוין לאיסור ונתיישבה שיטת רש"י בעזה"י ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה וצריך וכו' מ"ד אקורע ע"מ לתפור וכו'. נ"ל דר"ל דקורע אינו חייב אלא ע"מ לתפור וכן מוחק אינו חייב אלא ע"מ לכתוב ואז חייב משום קורע ומשום מוחק ולא אמרינן דקורע שלא ע"מ לתפור ומוחק שלא ע"מ לכתוב שיהי' מלאכה שא"צ לגופה ויהי' חייב לר' יהודה אע"כ דקורע שלא ע"מ לתפור לא הוי קורע כלל וכן מוחק שלא ע"מ לכתוב לא הוי מוחק כלל וה"ה כאן כשא"צ לעצים לא הוי קוצר כלל אבל פשיטא דלא שייך בקורע שיתחייב משום תופר ובמוחק משום כותב שהרי הקריעה צריך תפירה אח"כ והמחיקה צריך כתיבה אח"כ ול"ד לזומר וצריך לעצים דמיד יש לו עצים ע"י מעשה זו ומהר"ם כ' דראיית התוס' מדאינו חייב בקורע ע"מ לתפור תרתי וכן במוחק ע"מ לכתוב והוא תמוה בעיני ואפשר דמפרש לה בתופר וכותב אח"כ בשבת אבל לא ידעתי למה לו לפרש כן גם מ"ש דבמוחק חייב משום כותב וה"ה בקורע משום תופר והיא תמוה בעיני שהרי הם אבות מלאכות בפ"ע ודו"ק:

(שם) ד"ה מפרק וכו' ונראה דלפיה"ק הלכה כר"י וכו' כצ"ל. וע"ש במהר"ם בא"ד וא"נ לומר וכו' ע"ש מיהא מדרבנן ומחמרי וכו' כצ"ל:

(דף ע"ד ע"א) ד"ה מתקיף לה וכו' והיכי משני הכי וכו' כצ"ל לפי גירסא שלנו נ"ל ועיין מהר"ם ודו"ק. וע"ש במהר"ם עד סברות חלוקות וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה והתניא וכו' ואפילו לאלתר וכו'. עיין מהר"ם ולכאורה הי' אפשר לומר דבברייתא אחריתי סתמא תנא חייב חטאת ואם הי' מרמי אברייתא הי' יכול לתרץ דלא מיירי לאלתר אלא דא"כ אכתי נימא דשני הברייתות מיירי ביד והברייתא אחריתי מיירי לבו ביום אבל לאלתר מותר לכתחלה ורב אשי מיירי בכלי או גם ברייתא אחריתי מיירי בכלי ואה"נ דלאלתר פטור אבל אסור כרב אשי אע"כ דבברייתא אחריתי מפורש דאפילו לאלתר חייב ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ושדא וכו'. עיין מהר"ם עד ומסתמא רב אשי ס"ל וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה השתא וכו' ונותקין חוט השני מלמטה ולמעלה וכו' וקושרין למעלה ולמטה וכו'. נ"ל דמ"ש מלמטה ולמעלה ר"ל מלמטה או מלמעלה גם מ"ש אח"כ למעלה ולמטה ר"ל למעלה או למטה וכוונתו דנותקין צד אחד מהחוט או שלמטה או שלמעלה נותקין ממנו קצת וממילא צריך לספק חוט אחור ארוך וממילא אם נתקו מהחלק העליון של החוט מלמטה קצת והשאר חלק העליון נשאר בבגד צריך לקשור חוט האחר למעלה ממקום קשר של החוט הזה ואם נתקו מהחלק התחתון למעלה והשאירו אותו בבגד והביאו חוט אחר במקום חלק העליון צריך שיהי' ארוך מהראשון ולקשרו למטה ממקום קשר של החוט הזה ודו"ק:

(דף ע"ה ע"א) תוס' ד"ה הצד וכו' שמא חלזון דרכו לפרכס וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינו קושייתו דדוקא למ"ד שפצעו חי אמרינן מתעסק הוא אצל נטילת נשמה והתוס' קאי למ"ד שפצעו מת גם אפילו למ"ד שפצעו חי קשה דמשמע דדוקא בשעת פציעה איכא נטילת נשמה וע"ז צ"ל מתעסק הוא וקשה הא מיד איכא נטילת נשמה ובלא הפציעה צ"ל מתעסק הוא וכ"ש לפי מ"ש הריטב"א דכיון דניחא לי' לפוצעו חי פוצע בענין דליכא פסיק רישי' שפיר הקשו הא מ"מ איכא פסיק רישי' בשעת צידה ודו"ק:

(שם) וצ"ע דבירושלמי וכו'. עיין במהר"ם ועיין במפורשי הירושלמי ודו"ק:

(שם) ד"ה וליחייב וכו' א"ש נמי לר"י וכו'. נ"ל דר"ל אע"ג דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' ועיין במהר"ם עד הכי פריך והא אביי וכו' כצ"ל ומ"ש דלר"י דבר שא"מ חייב לא משמע כן בפוסקים אלא דפטור אבל אסור לר"י ע"ש ודו"ק ואין להאריך:

(שם ע"ב) גמרא אלו אבות מלאכות וכו'. עיין מהר"ם עד חטאות אי ס"ד וכו' ולא יותר אלא ה"א וכו' כצ"ל. ולענ"ד אפשר ליישב מה שהקשה דממניינא נשמע לאפוקי מדר"א כמו ממניינא דקרא דאפשר. לומר דמניינא של התנא כיון דתנא אבות מכלל דאיכא תולדות למדנו חילוק חטאות דחייב ב"פ ארבעים חסר אחת חטאות דהיינו מ' חסר אחת אאבות ומ' חסר אחת אתולדות ואפילו עשה הרבה תולדות לא מיחייב יותר דאשתי תולדות של אב אחד לא מיחייב אבל בקרא דלא כתיב אבות משמע מניינא מ' חסר אחת ולא יותר גם מה שהקשה דממניינא דרישא נשמע לאפוקי מדר"י לענ"ד אע"ג דמניינא אתי לחילוק חטאות מ"מ מתורץ בתירוץ התוס' דה"א דלא תנא אלא מלאכות חשובות ושייר מלאכות שאינם חשובות ולא נתמעטו מאלו ולדברי מהר"ם צריך ביאור ל"ל תירוץ התוס' ואין להאריך ודו"ק. וצ"ל דמהא דתנא במשנה ראשונה חייב על כל אב מלאכה לא נשמע לאפוקי מדר"א די"ל נמי אב מלאכה ותולדה אחת וכמ"ש לעיל ולא אתי אלא לאפוקי ב' תולדות מאב אחד ודו"ק:

(דף ע"ו ע"א) רש"י ד"ה הואיל וראוין וכו'. עיין מהר"ם עד על החמור שיעורה וכו' כצ"ל:

פרק ח. (שם ע"ב) תוס' ד"ה חלב וכו' ומיהו כגרוגרת דהמצניע וכו'. עיין במהרש"א עד כגרוגרת שהיא שיעור וכו' כצ"ל. ולענ"ד פי' דברי התוס' כפשטן דאם סתם הוא כשיעור הגדול שייך לומר דאם פירש לדבר דסגי בשיעור קטן חייב בשיעור קטן אבל אם בסתמא עומד לדבר דחייב בשיעור קטן אין מועיל מה שפירש לצורך דבר שצריך שיעור גדול כמו שהביאו מהך דמוציא תבן כמלא פי פרה לגמל לכן לפיר"י דגמיאה נפיש מגרוגרת צריך לומר דסתם חלב לגמיאה לכן אינו חייב אלא בכדי גמיאה והתם מיירי בחולב בפירוש לגבינה דאחשבי' ודי בשיעורא זוטא דהיינו כגרוגרת דא"ל איפכא דסתם חלב לגבינה ודי בכגרוגרת דא"כ אמאי צריך כאן כדי גמיאה דלא מועיל מה שהוציאו לאכילה ולשתי' כו' אבל לפירוש זה דכגרוגרת דהתם נפיש א"כ צריך לומר איפכא דסתם חלב לגבינה וצריך שיעור ביבש כגרוגרת דהיינו בלח יותר מכדי גמיאה וכאן שהוציא בפירוש לאכילה אחשביה ודי בכדי גמיאה בלח ודו"ק:

(שם) ד"ה כדי גמיעה וכו'. עיין מהר"ם עד דהתם פליגי וכו' כצ"ל:

(דף ע"ז ע"א) ד"ה ועוד מים וכו' ומה ששנה וכו' עיין במהרש"א עד אהא דלא תנא בהדיא המוציא יין חי וכו'. ובמהר"ם ד"ה ועוד מים בכד וכו' כצ"ל:

(שם) והא דלא תנא בהדיא וכו'. עיין במהרש"א עד דהוי מיהת ברביעית כשאר משקין וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל דלכאורה איך נאמר דכוס של ברכה נלמד מכאן הא כאן אין מבואר דהוי ברביעית לזה כ' דכאן בהוצאה מוכח דהוי ברביעית כשאר משקין ואין חילוק ביניהם אלא כיון שצריך מזיגה די שיהי' רביעית אחר המזיגה ודו"ק:

(שם) ונראה לר"י וכו'. ר"ל דלפיר"י ל"ק מ"ש מגרוגרת