גנזי יוסף לב

עין יפה אבל לחלק בין למיברז חביתא ובין מתיז ראשו לא ידע והי' סבר כמקשה דהתם דאי למיברז חביתא לפתא קמכוין גם מתיז ראש החביות לפתחא קמכוין ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה ואין מטמאין בטומאת הכירה כלומר בטומאת האויר. הלשון דחוק ועיין מהר"ם שהגי' ואין מטמאין מחמת אויר ולענ"ד א"צ אלא למחוק תיבת כלומר וכוונתו דדוקא בטומאת הכירה אין מטמאין בטומאת אויר אבל אם נפל טומאה לאויר שלהם נטמאו הם ולא הכירה ודו"ק:

(דף מ"ט ע"א) ד"ה שלא ישן וכו' אבל אם וכו'. מלשון זה משמע קצת שמפרש דלאביי אע"פ שיכול להזהר שלא ישן אין ודאי שיוכל להזהר שלא יפיח ולכן צריך שידע ג"כ שיוכל להזהר שלא יפיח ולרבא כיון שיכול ליזהר שלא ישן א"צ לשער בעצמו אם יוכל ליזהר שלא יפיח שזה כל אדם יכול ליזהר ומדברי התוס' משמע קצת להיפך דלאביי א"צ לשער בעצמו אם יוכל ליזהר שלא ישן ולרבא צריך לשער בעצמו גם אם יוכל ליזהר שלא ישן ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה כנגד וכו'. עיין מהר"ם עד ועיין בתוס' ריש מכילתין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה הם העלו וכו'. עיין מהר"ם עד הטרסקל רה"י וא"כ וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ואתם וכו'. עיין מהר"ם עד ריש מכילתין ד"ה וכו' כצ"ל:

(דף ג' ע"א) ד"ה אלא וכו' דרבינא לפלוגי אתי. עיין מהר"ם עד על רבא על דבריו האחרונים כצ"ל:

(שם) ד"ה ואם יצא וכו' קשה לר"י וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד התוס' לא הקשו כלל דלתני רבותא טפי אלא דמעיקרא ס"ל דצבען היינו לצאת בהם לעולם ויהיו מיוחדים למכה לכן הקשו שהרי ממילא הי' גם מחשבה וצביעה זו למה הא בלא"ה מותר מטעם מחשבה ולכן לא קשה להו אפילו יצא נמי דפשיטא להו דצבען היינו אפילו לא יצא ונקט תרתי גווני לכן מתרצי דצבען לצאת בהם בחול ולא הי' כאן מחשבה לכן בעינן צביעה ודו"ק:

(שם) ד"ה ולא ידענא וכו' פי' וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד נראה דקשה להו הא ר"ח ב"ע משמע לכאורה דאמר סתם צאו וחשבו אלא דזעירי מסיים ולא ידענא וכו' ומנ"ל מזה דאי לא הי' לא בית המשתה ולא בית האבל לא הי' מתיר דאפשר דאע"ג דעובדא הכי הוי מ"מ אפילו לא הי' לא זה ולא זה הי' מתיר ואין ראי' לזה אלא מדברי זעירי מדהוצרך להשמיענו ולא ידענא וכו' משמע דס"ל דאי לא הי' לא זה ולא זה לא הי' מתיר ולא הול"ל רחב"ע הוא דמדברי ר"ח ב"ע אין ראי' כלל לכן כתבו התוס' פי' אי משום וכו' ר"ל דידע זעירי דר"ח ב"ע בעצמו אמר דמטעם זה מתיר אלא דזעירי לא ידע אי בית האבל הי' ומשום בית האבל התיר או בית המשתה הי' ואמר דמשום בית המשתה מתיר לכן אמר ר"ח ב"ע היא ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה אבל לא סורק התם מפרש וכו'. עיין בא"מ ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה כל צורכו וכו' לפרר אותה ולמתחה וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה הכל מודים וכו' הכא עדיף טפי וכו'. משמע מדבריהם דעכ"פ א"צ לטלטל הגוזין בידים אלא ע"י שתוחב הקדרה בתוכם נעשה גומא מאלי' ומ"מ עדיף משאר טלטול מן הצד ודו"ק:

(דף נ"א ע"א) ד"ה מקצת עליו וכו' ומקצת מגולין נקט משום אחריני וכו'. ק"ל דלפירוש הערוך כשאין מקצתן מגולים הוי זריעה מעולה וא"כ פשיטא שאסור לעקור ממחובר בשבת וצ"ל דמ"מ כיון שלא השרישו לא מקרי תולש ומותר ליטלן בשבת וכדלעיל (דף מ"ה ע"א) חטים שזרען בקרקע דלא מקרי תולש ומ"מ לענין כלאים ושביעית ומעשר אסור ודו"ק:

(שם) ד"ה אלו הי' וכו' ור' חמא סבר וכו'. עיין מהר"ם עד כדברי ר' אמור לי משום דסבר ר"ח רבי ריש וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה אבל פינה וכו' כדאמר לעיל וכו'. מדבריהם נראה שמפרשים מותר להטמין את הצונן שתפיג צינתן כפירוש הרמב"ם והגאונים שהביא הר"ן דאל"כ אין לו שייכות לכאן ודו"ק:

(שם) גמרא או שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל עיין פירש"י ותוס' וכפי הנראה מדבריהם אי הוי מניח הי' נעשה הקדרה בסיס להכיסוי אע"פ שהכיסוי תשמיש הקדרה היא אכן לעיל במשנה (דף מ"ט) ד"ה נוטל כסוי כ' רש"י דלא נעשה בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות קדרה משמע לכאורה דהטעם הוא דהכסוי היא תשמיש הקדרה ועיין מ"א סי' רנ"ט סק"ו וס"ק ט' ופמ"ג שם ודו"ק וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה או שטמן וכו' וע"ק לר"ת וכו'. לא הבינותי דבאינן מגולה מקצתן א"א לאחוז ולנער והיא פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן ואפשר לומר דאתיא כרבנן ועיין בא"ח ס"ס שי"א ובמ"א סי' רנ"ט ס"ק ה' ודו"ק וצ"ע:

פרק ה. (דף נ"ב ע"א) גמרא או דלמא זמנין דרפי וכו'. עיין במהרש"א ותמהני דלפי דבריו גם כשחקק בין קרניה הוי נטירותא יתירתא ולא שרי אלא למ"ד לאו משאוי הוא וא"כ תפשוט מכאן דנטירותא יתירתא לאו משאוי הוא וע"ק דהרמב"ם בפ"כ ה"ח פסק דנטירותא יתירתא משאוי הוא ובהי"א פסק דעז שחקק לה בקרניה יוצאה באפסר ואם תחבו בזקנה אסור שמא תנתחנו ויביאנו בידו ד"א ברה"ר וגם סברתו אינה מובנת לי דכיון דלא מינטרא בי' היאך שייך לומר דהוי נטירותא יתירתא משום דלא צריך נטירה הא גם בזה לא מינטרא והוי משאוי גמור לכן נלענ"ד דעז ג"כ בעי שימור ואע"ג כשמתנתקת נפל ממנה וכן ברפו מ"מ כל זמן שלא נפל ממנה משתמרת בו ול"ד לקשר חבל בפי הסוס דהוי משאוי וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ח והש"ע בסי' ש"ה ס"ב מטעם דנשמט ממנו וכמ"ש הט"ז שם ס"ק ג' ע"ש דשם נשמט ממנו ממילא ואינו מתקיים עליו כלל משא"כ כאן דמתקיים עלי' כ"ז שאינה מתנתקת ודו"ק:

(שם) רבינא אמר במורדת. עיין במהרש"א ועיין בחידושי רשב"א שכ' בע"א:

(שם) תוס' ד"ה בבאין וכו'. עיין מהר"ם עד דלא איירי אלא שאין וכו' ולא לענין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה מזין וכו' אם יש באזוב ישנה. הוגה בדפוס ע"פ מהר"ם לא ישנה וע"ש בפי' ר"ש ורא"ש שיש גורסים ישנה ואפשר כן הי' גירסת התוס' וא"צ להגי' מ"מ נ"ל דדעת התוס' דנפסלו המים שנשארו בתוך האזוב וכדעת הר"ש והרא"ש ולא כהרמב"ם והר"ב שם מדכתבו ויפסלו דמה שניזה על הבהמה לא שייך לומר שנפסל אלא שלא ניזה על הדבר שצריך הזי' ועוד דלא שייך בזה גזירה דלא משמע דר"ל דלא גזרינן שמא יסמוך על הזי' זו ולא יזה פ"ש על הטבעת דהו"ל לפרש אע"כ כוונתם שיפסלו המים שנשאר בתוך האזוב ולפ"ז אם נגי' לא ישנה יפרשו כפיר"ש ורא"ש וכן פירש"י ביומא (דף י"ד ע"א) שלא ישנה להזות עוד מאלו המים שבתוך האזוב עד שיטבול פעם אחרת ואם נקיים גירסא הישנה ישנה יפרשו שצריך לשנות ולהטביל פעם אחרת כפירוש הרמב"ם והר"ב בפירוש ישנה ולא ישנה אלא שהגירסא מהופכת מגירסתם ודו"ק: