גנזי יוסף לא

(שם) תוס' ד"ה יש עלי' וכו' דבשכח תנן וכו'. עיין במהרש"א עד ע"י שמנער המטה ודו"ק כצ"ל:

(שם) והוי כגמרו בידי אדם. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב קושיותיו דהנה מדברי רב אין הכרח להוסיף הא דלא יחדה למעות וכו' והוא וכו' אלא דידע הגמרא שהוא סיום מימרא דרב אלא דרנב"י לא שבק לגמור מימרא דרב והקשה ארישא והגי' ואח"כ סיים הסיפא לא יחדה למעות וכו' וכמ"ש הפ"י ע"ש וא"כ אפשר לומר מדלא הוכיח מהכא דאין מוקצה לחצי שבת ש"מ דידע הגמרא דהאי סיום והוא שלא היו עליה ביה"ש אינו מדברי רב אלא הגמרא מסיים כן לפי מה דס"ל אין מוקצה לחצי שבת אבל שפיר נוכל לומר דיש מוקצה לחצי שבת והניחם כדי ל ומיירי אפילו היו עליה ביה"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה ואין מצלת וכו' וקשה וכו'. עיין במהרש"א עד שהמוכני עולה יותר וכו' כצ"ל. וע"ש במהרש"ל ד"ה ואין וכו' פי' מן הבית לעליה כצ"ל:

(דף מ"ה ע"ב) בת"י ד"ה קשה דאפשר וכו'. נ"ל דהיינו לרב יהודה לקמן (דף קנ"ה ע"א) דשוייא אוכלא משוינן ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה הכא במ"ע וכו' ואין נראה וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם ולכאורה מדברי התוס' משמע דלא הוצרכו לומר דלא מיבעי לי' אלא אי שרי ע"י ניעור אלא למסקנא דמוקי לה בביצת אפרוח ונלענ"ד דבאוקימתא דאפרוח מת אפשר לומר דמיבעי לי' אי חלוק ר"ש בבעלי חיים שמתו או מודה ופשיט ר' יוחנן דמודה ומקשה למ"ד דחלוק ר"ש דלא נראה דפשיט ר"י דלא כהלכתא ומתרץ דאית בי' ביצה ומיבעי לי' אי מודה ר"ש בנולד ופשיט ר"י דמודה ומקשה ואר"נ וכו' ומתרץ דאית בי' ביצת אפרוח וע"ז קשה להתוס' דא"כ דדמי לגרוגרת וצמוקין מאי מיבעי לי' פשיטא דמודה ר"ש בהא וע"ז הוכרחו לתרץ דמיבעי לי' אי שרי לנער ומ"מ גם דברי מהרש"א ומהר"ם נכונים דלסברת התוס' אלו דבעלי חיים ודאי הוי מוקצה גם לר"ש לא שייך למיבעי גם ע"ז אלא אי מהני ניעור וא"כ קשה אמאי מוקי במסקנא בביצת אפרוח ולא באפרוח חי והוצרכו לתרץ שיכול להפריחו וכ"ה בת"י ד"ה והא ודו"ק. אכן לפי מ"ש מהר"ם ד"ה דאית בי' ביצת ועוד מה השיב לו וכו' תקשה לפי אוקימתות דלעיל וצ"ל דאה"נ שהי' יכול להקשות כן ודו"ק:

(שם) ד"ה דאית בי' ביצה וכו' ואפשר וכו'. עיין במהרש"א עד אבל ק"ק וכו' ולפי מ"ש מהר"ם דר"י תרי טעמי אית לי' נתיישבה קו' זו ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה אין לנו וכו' ולפ"ז לא קיימי ר' יוחנן דפסק כר' יהודה וריב"ל דפסק כר"ש וכו' כצ"ל נ"ל אבל מה שפסק ר' יוחנן כר"ש דמטלטלין נר ישן קאי ג"כ אברייתא דמטלטלין נר חדש ודו"ק:

(דף מ"ו ע"א) ד"ה הורה וכו' ורש"י פי' וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דאין טעם אחד לשניהם כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה מי יימר וכו' ואע"ג וכו' בין השמשות מאכילתה וכו' כצ"ל נ"ל. וע"ש במהר"ם עד שהן לצורך שבת נ"ל שהוא לאו דוקא דמפירין נדרים אפילו שלא לצורך שבת ודו"ק:

(שם) ד"ה מי יימר וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א עד ומאין להם לומר וכו' ולא הבינותי דהא גם בנדרים קיי"ל דג' הדיוטות אין מתירין אלא כשאין שם חכם כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח ס"א ומימרא אחת היא בבכורות דף ל"ו ע"ב) אמר רב חייא בר עמרם ג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה ג' מתירין את הנדר במקום שאין חכם הרי דבחדא מחתא מחתינהו וא"כ שפיר הקשו התוס' כיון דמשני בנדרים סגי בג' הדיוטות וע"כ כשלא מזדקק לי' חכם סגי בג' הדיוטות א"כ ה"ה בבכור כשלא מזדקק לי' מומחה סגי בג' הדיוטות. גם מה שמחלק דנשאלין לנדרים צריך לכתחלה לשאול ע"ש וברואין מומין מותר לכתחלה להמתין על שבת לר' יהודה לא ידעתי מנ"ל הא דמשמע לי' דרואין מומין ביו"ט לר"י היינו כשרוצה לשחטו ביו"ט כמו נשאלין לנדרים לצורך שבת ולכן לא שייך גבי מומין אלא ביו"ט ולא בשבת וגם גבי נדרים קיי"ל דאפילו הי' לו פנאי מאתמול מותר כדאיתא בא"ח סי' שמ"א וא"כ אי נימא דגבי נדרים צריך לכתחלה לשאול מע"ש ה"ה גבי מומין ג"כ צריך לכתחלה להתירו מערב יו"ט אפילו לר"י ועיין במהר"ם ויש שם ט"ס וצ"ל דבעל נמי וכו' ולדידי לק"מ וכו' ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה ולפ"ז וכו' ועיקר טעמא וכו'. ר"ל דבנדרים אע"ג דליכא איסורא מ"מ צריך גם טעמא דסגי לי' בג' הדיוטות דיכול להיות שלא ימצא חכם אבל במומין כיון דאיכא איסורא אע"ג דסגי בג' הדיוטות מי יימר דמזדקקי לי' ועיין מהרש"א בדבור זה ובדבור דלעיל ודו"ק:

(דף מ"ז ע"א) רש"י ד"ה דאית בי' וכו' מן האור לבונה וכו' כצ"ל נ"ל ועיין מהרש"ל ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ואמר וכו' שהוא מתוקן וכו'. ר"ל ומ"מ לא יחדו לזה לעולם דאל"כ לא הוי האבן מוקצה כלל וכמ"ש בא"ח סי' ש"ח סכ"ב ע"ש:

(שם) ד"ה בגלילא וכו' וא"נ וכו'. עיין מהר"ם עד בודאי ששותין מים וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה רשב"ג וכו' וקשה קצת וכו'. נ"ל דלעיל ל"ק להו כלל דס"ד דלוי בר שמואל איירי באינו רפוי ולכן מיחייב ר"י חטאת וברייתא דקני מנורה מיירי ג"כ באינו רפוי ול"ק הא אין בנין וסתירה בכלים דהוי כעושה כלי וכמ"ש רש"י אבל השתא דמסיק דלעיל נמי איירי ברפוי ואפ"ה מיחייב ר"י חטאת וע"כ ס"ל דברייתא דמחזיר קני מנורה מיירי ג"כ ברפוי לכן קשה להו כל הני קושיות ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אין בהם ממש משכבו מותר ליטלן. עמ"ש לעיל (דף מ"ג ע"א) בשם המ"א שהגי' ליטלו ונ"ל דה"ה כאן ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה מפני וכו' ונראה וכו'. עיין מהר"ם עד שרי להפסיק במחיצה של מים דלמא ס"ל וכו' כצ"ל. ועיין במהרש"א שכ' על מהרש"ל ודבריו תמוהים ולענ"ד כוונת מהרש"ל דבהא דהירושלמי מוקי למתניתין כר"י היינו דלא ס"ל סברא שמקרב את כיבויו וס"ל טעמא דמתניתין משום גרם כיבוי וס"ל דהמשנה מיירי בשבת זה אינו דוחק אבל לומר דפליגי אליבא דרבנן דלהירושלמי מתירין במחיצת מים ולש"ס דילן אוסרין זה נראה להם דוחק כיון שלא נמצא בפירוש דפליגי בזה ודו"ק:

פרק ד' (שם) ד"ה במה טומנין וכו' ונראה לר"ת וכו'. עיין מהר"ם עד א"צ לשום חיתוי וכו' למה אסרו להשהות וכו' ור"ל לרבנן דחנני' אסרו להשהות וע"ל ר"פ כירה בתוס' ד"ה לא יתן ובמהר"ם שם ודו"ק:

(דף מ"ח ע"א) ד"ה וכי מפני וכו' אך ק"ק וכו'. עיין מהר"ם עד תקשה עליה נימא לימא וכו' כ"ש דתהא סייעתא לאביי וכו' ה"ק אם לא טמן וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה וכי מה וכו' ופיר"ת וכו'. עיין מהר"ם עד למעלה אע"פ שהוא חיבור וכו' כצ"ל ולכאורה משמע דהמקשה דהכא ידע החילוק בין פתחא לעין יפה והמקשה דפרק חביות ידע החילוק בין חבור לאינו חבור והוא קצת דחוק ויותר נראה שגם המקשה דהכא לא ידע לחלק אלא בין פותח בית הצואר דודאי לא שייך כלל