גנזי יוסף כד

בתערובות דסבר וכו' מיקל בחלב מהותך וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה אין בו וכו'. עיין במהרש"א עד להקשות הכא אהך וכו' כצ"ל, ועיין במהר"ם שכ' דלמסקנתם א"צ לתירוץ ראשון ולענ"ד המעיין שם בסוכה יראה דמיירי שבאו מבגד גדול דומיא דארוכות המטה ומחצלת וא"כ א"א לומר דמיירי כשאין בדעתו לארוג יותר הא כבר ארגו יותר וע"כ צריכין לתירוצם הראשון ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה השתא וכו' ולרשב"א וכו'. עיין מהר"ם עד שלש על שלש וטוי כדי וכו' כצ"ל נ"ל. ועיין במהרש"א עד ומהרש"ל הגי' בתוס' דאריג שלש על שלש עדיף משמע דבקושייתם הניח מהרש"ל גירסא שלנו היכי אתי שלשה על שלשה ור"ל דתרווייהו קשה להו בין שלשה על שלשה ובין שלש על שלש ולכן נקטו בקושייתם שלשה על שלשה לרבותא דאפילו שלשה על שלשה לא אתי בק"ו ובתירוצם נקטו שלש על שלש לרבותא דאפילו שלש על שלש עדיף משתי וערב ודו"ק:

(שם) בד"ה אתי וכו' וכן מוכח וכו'. עיין במהרש"א עד שאר בגדים בנגעים אלא מתרי קראי חד וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה תרי מיעוטי וכו' דשלש על שלש ושלשה על שלשה וכו'. נ"ל דר"ל דשלשה על שלשה דאתי בצ"ו מק"ו לא עדיף משלש על שלש דאתי מריבוי דוהבגד א"נ דריבוי סתמא משמע יותר על בגד שלם ולא פירש מה ולולי הק"ו הוי אמרינן דלא אתי לרבות אלא שלשה על שלשה אבל כיון דאיכא ק"ו ולא צריך ריבוי לשלשה על שלשה אמרינן דמרבה הכל כל פחות מבגד שלם אפילו שלש על שלש וממילא קאי ריבוי אתרווייהו וממילא גם המיעוט לשאר בגדים קאי אתרווייהו ודו"ק. ומ"ש אבל מ"מ וכו' ה"ה שהיו יכולים להוכיח מהתרצן דלא אמר חד למעוטי משלש על שלש ושלשה על שלשה וחד למעוטי בגד שלם ורישא דמלתא נקטו:

(שם) תוס' ד"ה ואימא לרבות וכו' דהא ליכא מיעוטא למעוטינהו וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דכוונתו דמהרש"ל הבין דמ"ש התוס' דהא ליכא מיעוטא למעוטינהו ר"ל וממילא נתרבו בלא שום ריבוי והי' קשה לו דהא בגמרא מצריך ריבוי או ק"ו לשלשה על שלשה בצ"ו וממילא בשאר בגדים דליכא ק"ו צריך ריבוי והי' משמע לו לכאורה כפי' הרב פורת דשלשה על שלשה לא צריך שום ריבוי ומקשה ואימא לרבות שלשה על שלשה וה"ה בגד שלם בשאר בגדים דלא צריכי ריבוי כלל כיון דליכא מיעוטא ונקט שלשה על שלשה לרבותא שגם שלשה על שלשה נרבה דהוי ג"כ כבגד שלם ודחה דמ"מ אין ראי' מכאן להרב פורת דכוונתם מדממעט שלש על שלש ממילא נתרבה שלשה על שלשה ולכן הי' קשה לו בדבור שאח"ז שכתבו דאיצטריך ריבוי מוהבגד לשלשה על שלשה הא כתבו כאן דא"צ ריבוי והוצרך להגי' לשלש על שלש אבל מהרש"א מפרש דלולי והבגד הוי ממעטינן מצמר ופשתים שאר בגדים לכל מילי אבל השתא דכתיב והבגד דמשמע לרבות כל מילי אי לא הוי כתיב צמר ופשתים וממילא לא הוי ידעינן כלל לחלק בין צמר ופשתים לשאר בגדים לא הוי צריך לרבות אלא שלש על שלש בין בצ"ו ובין בשאר בגדים דשלשה על שלשה אתיא בק"ו בצ"ו וכיון דבבגד אין חילוק בין צ"ו לשאר בגדים הוי מרבינן נמי שאר בגדים וריבוי דוהבגד לשלש על שלש או דוהבגד הוי מרבה בשאר בגדים הכל אפילו שלש על שלש אבל השתא דכתיב צמר ופשתים למעט שאר בגדים מרבינן מוהבגד כל מה שיכול דהיינו שלש על שלש בצמר ופשתים ושלשה על שלשה בשאר בגדים ומיעוטא דצמר ופשתים לשלש על שלש בשאר בגדים ולכן אתי לי' שפיר בדבור שאח"ז דוהבגד מרבה שלשה על שלשה בשאר בגדים ועיין מהר"ם וצ"ל הא דאמר בגמרא ואימא לרבות שלשה על שלשה ולא אמרינן דמרבינן כל מה שנוכל היינו קודם שידענו דשלש על שלש נקרא קצת בגד לא ידענו דמה דלא חזי אלא לעניים נקרא בגד שנרבה אותו אבל אחר דע"כ מרבינן שלש על שלש בצמר ופשתים ידענו שנוכל לרבות גם שלש על שלש שוב הוי מרבינן גם שלש על שלש בשאר בגדים וכשיש מיעוט מ"מ מרבינן כל מה שנוכל ומוקמינן המיעוט לדבר א' ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה אבל וכו' דהא ריבוי צמר ופשתים נכתב בחנם. ר"ל דאם נרבה כן א"כ צמר ופשתים נכתב בחנם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה תרי מיעוטי וכו' הוי מוקמינן וכו'. עיין במהרש"א עד הוי ידעינן דשאר כו' דשלשה על שלשה שמעינן וכו' כצ"ל. ומ"ש דכ"ז לשטתם וכו' אינו מובן לי כלל שהרי גם להרב פורת דוקא היכי דכתיב בגד א"צ ק"ו לשלשה על שלשה גם ליכא ק"ו כלל דדלמא ש"ו מיירי בשיעור בגד שלם כקו' התוס' לעיל ד"ה השתא אבל השתא אי לא הוי כתיב בגד כלל הוי ילפינן שפיר בגד שלם מק"ו דש"ו גם להרב פורת ולדידי' ממילא שלשה על שלשה בכלל ולדברי התוס' שלשה על שלשה ילפינן בק"ו בפ"ע כתירוץ ר"י ורשב"א דלעיל ודו"ק (שם) ת"י ד"ה מצאתי וכו' וממילא נרבה וכו'. נ"ל דר"ל דכיון דצמר ופשתים מרבה שלש על שלש בצ"ו אע"ג דממילא נרבה גם שאר בגדים ויהיו שוין כל הבגדים מ"מ לא שייך להקשות למה כתב ד' תיבות הללו וכו' דהא לצמר ופשתים אתי ודו"ק:

(דף כ"ז ע"א) גמרא שלשה על שלשה וכו'. עיין מהר"ם עד בשרצים דלרבא מטמא וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה נפקא ליה וכו' אפילו לשלש על שלש. כ' מהרש"א ומשום דקתני בלשון הברייתא שלשה וכו' ע"ש ולענ"ד לפי מה שכתבו התוס' דהיינו ברייתא דלקמן א"כ לא תני בה כלל שלשה על שלשה ורבא כיון שלא העתיקה כלשונה אלא בקיצור כמ"ש התוס' ה"נ הוסיף בה שלשה על שלשה לשטתו ואביי מפרש לה אפילו לשלש על שלש ודו"ק:

(שם) ולרבא וכו'. היינו לפי מה דהדר בי' רבא וס"ל דתנא דבריית' דלעיל ג"כ מטמא בשלשה ע"ש ומ"ש אח"כ וה"נ דהוה וכו' היינו לפי סברת רבא דלעיל קודם דהדר בי' ודו"ק:

(שם) ד"ה ת"ל וכו' תימה וכו'. עיין מהר"ם עד דדרשינן לי' מאו בבגד וכו' אביי לעיל דלא ילפינן וכו' כצ"ל ולענ"ד נראה לפרש דברי התוס' בקיצור ובפשיטות דקבעו דבריהם על דברי רבא שלמד מאו בגד שלשה טל שלשה בשאר בגדים והקשו דמבעי ליה לארוג כל שהוא בצמר ופשתים וכי תימא שקולים הם ר"ל אע"פ שאין עניינם שוה מ"מ כיון שיש מעלה בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה שקולים הם ויבאו שניהם מ"מ כי פריך ואביי אליבא דרשב"א והאי תנא רבי ר' ישמעאל דלא יליף שאר בגדים האי או בגד מאי עביד ליה לימא דאצטריך לארוג כל שהוא בצ"ו ואפילו אם נגרוס או בבגד דכתיב גבי שרצים הניחא לרבא דיליף שרצים מנגעים א"צ לומר דשקולים הם אלא מאו בבגד ילפינן ארוג כל שהוא ומאו בגד ילפינן שלשה על שלשה בשאר בגדים אלא לאביי אליבא דהנך תנאי דלא יליף שרצים מנגעים נימא דאצטריך או בגד לארוג כל שהוא בצמר ופשתים בנגעים ולפי התירוץ דמרבה מניה שלש על שלש תקשה מנ"ל ארוג כל שהוא ולא ניחא להו לומר דשלש על שלש וארוג כל שהוא שקולים הם כנ"ל לפרש דבריהם ולפ' מהר"ם דשלש על שלש וארוג כל שהוא שקולים הם לא ידעתי מאי הקשו לימא דאצטריך לארוג כל שהוא הא היינו דמשני לרבות שלש טל שלש וה"ה ארוג כל שהוא דשקולים הם ודו"ק. ועיין במהרש"א עד דא"כ לא הוי משני מידי ר"ל דאכתי לפי התירוץ קשה מנ"ל ארוג כל שהוא בצמר ופשתים ודו"ק:

(שם) ד"ה אי ס"ד וכו' אלא מפרש הר"ם וכו'. ר"ל אי ס"ד דמשום חומרא דנגעים צריך לימוד בשרצים לשלש על שלש בצמר ופשתים ולא אמרינן גילוי