גנזי יוסף קצז

אמש אמר אלי הרי דשל לבן הי' קודם גם א"א לומר דשל יעקב הי' בשנה השנית דהא לא נשתהה בהליכת הדרך כמ"ש רש"י פ' וישב בפסוק ויתאבל על בנו ימים רבים גם איתא שם שנאה נטר אנגי וכתב ספרים בלילה עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה וע"כ ספרים שכתב המן הי' בי"ג כמבואר בפסוק וכן הרבה שחשב שם בפיוט צריך עיון מנ"ל לומר שהי' בליל פסח וע"כ לא חשב אלא מה שנעשה בלילה ואפילו לא הי' בליל פסח וכ"כ בפירוש הפיוטים ורוב מהם היו בחצי ליל זה משמע ולא כולם וא"כ נוכל לומר דמ"ש בתרגום ביה בליליא אתקטלו כל בוכרי דמצראי הוא לאו דוקא אלא דבלילה ההוא נדדה הי' ליל ב':

(שם ע"ב) גמרא א"ל הקב"ה וכו' א"ל וכו'. לפי גירסא זו משמע דא"ל גם אלה וכו' מדת הדין אמרה כן להקב"ה גם אלה רשעי ישראל ולא קאי על הראשונים דמיירי מא"ה ולפ"ז נ"ל להגי' ברש"י גם אלה גם אלו רשעים וידונו בגיהנם אכן בסנהדרין (דף קי"א ע"ב) האי א"ל הקב"ה וכו' ליתא וא"כ א"ל גם אלה הקב"ה אומר כן למדת הדין ולפ"ז א"ש לשון רש"י כאשר הוא לפנינו ואפשר שגירסת רש"י כאן הי' כמו בסנהדרין:

(שם) רש"י ד"ה אל תקרי וכו' ומשיני רשעים וכו'. ר"ל דמתניתא דתנא על ששים מביא ראיה מכאן ובזה א"ש שמביא וכן אתה מוצא וכו' קודם רבה בר עופרן דאם אינו מביא אלא שמצינו שנמתח הי' לו להביא זה אחר כל המ"ד:

(שם) ד"ה מבית אביה למדה שמעה וכו'. ר"ל שהרי היתה מבנימן ולא הי' שלמה בית אביה אלא מהתינוקות אשר בבית אבי' אכן למ"ד לעיל (דף י"ב ע"ב) אמו מיהודה אפשר לומר שגם אסתר אמה מיהודה מזרע שלמה ומבית אביה היינו אבי אמה:

(דף ט"ז ע"ב) לבינה הוא חלק שהוא כפליים וכו'. נ"ל דר"ל דהחלק שתחת כתב שלמעלה ממנו הוא כפליים מן הכתב אשר תחתיו שהרי שני קצות הכתב שלמעלה הוא על הכתב שלמטה ואמצע כתב שלמעלה הוא כולו על החלק שלמטה אבל אין החלק כפליים מכתב אשר אצלו באמצע השורה אלא דלגבי כתב שלמעלה ממנו הוא נחלק לשני אריחים דו"ק ותשכח:

(שם) ד"ה מעיקרא וכו' כ"ד שנה וכו'. עיין בהג"ה בגליון ומ"ש בספר עזרא הוא בנחמי' ז' ונקרא ג"כ ס' עזרא ומ"ש ז' שנים של דריוש האחרון אע"פ שהפרשיות שלמעלה מזה הי' בשנת כ' לדריוש משמע לי' דאלה בני המדינה וכו' נמנה תיכף אחר בנין הבית כשעלה עזרא בשנת שבע לדריוש כדכתיב בעזרא ז' וחשיב ד' שנים דכורש וי"ד דאחשורוש כדלעיל (דף י"א ע"ב) ושש דדריוש הרי כ"ד ואפשר דצ"ל ו' שנים של דריוש האחרון או אפשר דלא חשיב שנה ראשונה של כורש שבו עלו מן הגולה וא"ש ז' של דריוש האחרון. וברש"י בפנים צ"ל כשעלה זרובבל וכו' ותיבת עם נמחק נ"ל:

(דף י"ז ע"א) ד"ה וארבע עשרה שנה וכו' למצרים שבעה דשבעה ותרין דכפנא דכתיב וכו'. נ"ל שהכל דבור א':

פרק ב. (שם ע"ב) גמרא לימא קסבר ר' וכו'. עיין בפ"י ברכות (דף י"ג ע"א):

(שם) רש"י ד"ה וכיון שנתקבצו וכו' גליות השיבה וכו' כצ"ל:

(דף י"ח ע"א) גמרא והא קתני יונית ליונים וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד משמע דההוא דגיפטית לגיפטים הוא סיפא דההוא דקראה גיפטית ומ"מ לא רצה להקשות מרישא דמשמע לכאורה דאפילו יונית ליונים לא יצא והאמת אינו כן ולמדנו פירוש הרישא מסיפא דרישא דוקא יונית למדים ולכו ניחא ליה טפי להקשות מסיפא גופא וממשנתינו לא רצה להקשות דאפשר לומר דיונית כאשורית לכן מקשה מברייתא דמיירי ביונית:

(דף י"ט ע"ב) תוס' ד"ה ור' יהודה וכו' סומא פטור מלומר האגדה. ר"ל אפילו בזמן הבית:

(שם) ד"ה אלא הא וכו' אבל ברהמ"ז וכו'. ק"ל מגילה נמי ממ"נ אי ס"ל דברהמ"ז ג"כ צריך להשמיע לאזניו תקשה מנא לן ואם ס"ל דברהמ"ז א"צ להשמיע לאזניו מנ"ל דתקנו מגילה כמו ק"ש דלמא תקנוהו כמו ברהמ"ז וצ"ל דפסיקא להו דכיון דקריאת מגילה וק"ש תרוייהו קריאה נינהו צריך לתקן קריאת המגילה כמו ק"ש ולא כמו ברהמ"ז:

(דף כ' ע"א) גמרא אין מביאין ראיה מן הקטן. ר"ל כשמעיד מה שראה כשהיה קטן ועיין בריטב"א:

(שם) תוס' ד"ה ולא טובלין וכו' קשיא וכו'. לכאורה היו יכולין לתרץ דההוא דמסכת פרה מיירי בלילה שאחר יום ז' ונ"פ הרמב"ם שם וצ"ל דמשמע להו דזהו פשוט ולא צריך להזכירו:

(שם) ד"ה דכתיב וכו' והקשה הר"א וכו'. לכאורה אפשר לתרץ דה"א כיון דע"כ החיוב שיהא הבן נימול אם אין לו אב חייבת אמו ול"ד לשאר מ"ע שהזמ"ג דכשאינה חייבת אין חיוב כלל שיעשה דבר זה ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) ד"ה והא קיי"ל וכו' אמאי פליגי וכו'. ר"ל הא לא משכחת ביה"ש כלל דעד צאת הכוכבים יום ואח"כ הוי לילה ועיין תוס' שבת (דף ל"ה ע"א) ד"ה תרי תלתי מיל ובמהרש"א ומהר"ם שם:

(שם) רש"י ד"ה כי ביום וכו' אלמא כפרתו ביום. נ"ל דר"ל אבל אין ראיה מפסוק זה דכל היום כשר ועיין בחידושי הרשב"א ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה כל הלילה וכו' לפי שאין אלא הזכרה וכו'. משמע דר"ל דספירה בזה"ז דרבנן זכר למקדש כאמימר מנחות (דף ס"ו ע"א) וק"ל דא"כ לא היו צריכין לומר אבל לשופר ולולב יש עשייה אלא אבל שופר ולולב דאורייתא ואפילו נפרש לולב בחוה"מ אבל שופר א"א לפרש כן ויו"ט שני פשיטא דהוי כראשון וצ"ל דטעם זה עיקר משום לולב:

פרק ג. (דף כ"א ע"א) גמרא שלא ישב ע"ג מטה וכו'. עיין ברע"ב פ"א דאבות מ"ד וביו"ד סי' רמ"ו ס"ט ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה תנא וכו' שמתחילין מויעל וכו' עיין במהרש"א ולשון שהוא תחלת הפרשה דחוק לפירושו וגם לא נזכר שם אלא מוימת שם משה לכן נ"ל דצ"ל בתו' ומה שמתחילין ור"ל מה שאין מפסיקין בין שמנה פסוקים אלו ניחא להו בטעם דאיתא בגמרא שם למר כיון שכתבן יהושע ולמר לפי שנשתנו ליכתב בדמע אלא שהקשו אמה שנוהגין שמתחיל האחרון מויעל משה ולא מוימת שם משה לזה תירצו לפי שהוא תחלת הפרשה וניחא להו שיתחיל מתחלת הפרשה אע"פ שאין חיוב להתחיל אלא מוימת שם משה מתחיל מויעל משה ומ"ש לעיל שלא יקרא ש"צ עמו בפ' ויעל משה אפשר לפרש מוימת שם משה שהוא בפ' ויעל משה או אפשר דהתם מיירי כשהמסיים התורה התחיל מויעל משה אע"פ שאין זה חיוב לפי' ה"ר משלם מ"מ כתבו אם התחיל מראש הפרשה ולא הי' נכון שבתחלת