גנזי יוסף קצו

בבל מלכות אלא שהיינו לפקידה בעלמא והוא סבר לגאולה ממש כדלקמן ע"ש ולא הבינותי דהא בפירוש אמרינן בגמרא מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב לגלות בבל ונ"ל דלא ניחא להו לומר שטעו בין פקידה בעלמא לגאולה ממש דא"כ במאי טעה אחשורוש לומר דבשנת שלש למלכו נשלמו ע' שנה הא במקרא זה לא נאמר כלל זמן גאולה ממש ואי סמך אקרא דלמלאת לחרבות ירושלים א"כ לא נשלמו בשנת שלש למלכו אע"כ תרווייהו לא הבינו לדייק דהיינו לפקידה בעלמא וסברו דהיינו לגאולה ממש וקרא דלמלאת לחרבות ירושלים סברו כמ"ש מהרש"א אח"כ אלא דסבר אחשורוש שצריך למחשב מגלות בבל אבל לפי האמת ע"כ צ"ל דהיינו לפקידה בעלמא כדמסיק:

(שם) רש"י ד"ה איהו כמה מלך וכו' דמלכי האומות מתשרי מנינן וכו'. ר"ל ולכן הוי מניסן עד אדר שנה שני' דאי הוי מנינן מניסן הוי בשנה אחת:

(שם) ד"ה שנים מקוטעות וכו'. בהגהות הב"ח וכורש הפרסי שמנינן להם ה' שנים לא וכו' המלך שזה קדים וכו' כצ"ל ומ"ש המלך ר"ל שהיה בימי המן ומ"ש שתי' בספר דניאל נמחק לא ידעתי למה שהרי פסוק בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי הוא בס' דניאל ט' ופסוק בשנת שלש לכורש מלך פרס גם הוא בדניאל י' וא"צ למחוק לעיל אלא תיבות בשנת שלש למלכות כור וגו':

(שם) כורש מלך שלשה שנים מקוטעות. לא ידעתי אמאי צ"ל ששלשה שנים של כורש היו מקוטעות הא אלו היו שלימות אין כאן אלא שלשה ואחת של דריוש הרי ארבע וא"צ לומר שהיו מקוטעות אלא של נבוכדנצר ואויל מרודך ואפשר ס"ל דבשנת אחת לדריוש היינו שעבר שנה אחת והתחיל שנה שניה ולכן צ"ל דשנה שניה נחשב גם לכורש ועמ"ש לקמן (דף י"ב ע"א) מזה:

(דף י"ב ע"א) ד"ה עוד שנה אחת וכו' מיום שכיבש יהויקים וכו'. עיין במהרש"א חידושי אגדות שהגי' תרתי דבלשצר ובחידושי הלכות מיישב וצריך להוסיף דבאמת לפי מאי דקיימינן הכא דשנים מקוטעות הוו אפשר לומר שנבלעה שנה אחת של אויל מרודך בשנות נבוכדנצר ושנה של בלשצר בשנות אויל מרודך ואין כאן אלא מ"ה של נבוכדנצר וכ"ב של אויל מרודך וב' של בלשצר הרי ס"ט ועמד דריוש והשלים שנה וא"צ לומר שמנה מכיבוש יהויקים אלא שרש"י כ' כאן לפי ברייתא דס"ע שמנה מכיבוש יהויקים ולא היו מקוטעות אלא שנות נבוכדנצר ואויל מרודך. וצ"ל דבלשצר ואחשורוש טעו גם בזה אע"פ שודאי ידעי דשנים מקוטעות הוו חשבו השנה לזה ולזה דאל"כ לא הי' לו לבלשצר לחשוב מ"ה לנבוכדנצר וכ"ג לאויל מרודך ואם נאמר דבאמת לא חשיב אלא כ"ב לאויל מרודך וחשיב תלתא דידי' אכתי במאי טעה אחשורוש הא לא הי' לו להוסיף אלא ארבע דדריוש וכורש ותרתי דידי' ואין כאן אלא ששה ואפילו חשיב תלתא דידי' אין כאן אלא ז' אע"כ הם חשבו השנים המקוטעות שנה לכל אחד ואחד. ובזה נתיישב מה שהקשיתי לעיל ע"ב ברש"י ד"ה שנים מקוטעות למה לו לומר דשלשה שנים דכורש היו מקוטעות דע"כ צ"ל כן דאל"כ במאי טעה אחשורוש אם חשיב שנה של בלשצר ולא שייך לומר שנשלם החשבון של ע' שנה עד שיעבור השנה כולה וע"כ שנשלם חשבונו של בלשצר בשנה השני' למלכו אין כאן אלא שנה א' לבלשצר וד' דדריוש וכורש ותרתי דידי' הרי ז' ואם חשיב תלתא דידי' ובהתחלת השנה חשוב שנשלם החשבון א"כ לא שייך לחשוב אחת של בלשצר שהרי גם בבלשצר נשלם חשבון שלו בשנה השלישית ואכתי אין כאן אלא ז' אע"כ דשנות דריוש וכורש ה' מקוטעות היו וחשיב להו ה' וא' דבלשצר ותרתי דידי' וצ"ל עוד דמ"ש רש"י כאן מ"ה דנבוכדנצר ר"ל ונשאר מכיבוש יהויקים מ"ד ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה זיל וכו' לכך פיר"ת וכו'. לא ידעתי מנ"ל לחלק בין עמון למואב הא בירמיה מ"ח נאמרה פורעניות למואב ובמ"ט נאמרה על עמון ופסוק שאנן מואב מנעוריו איתא שם ומשמע דר"ל עד אותו זמן ובפסוק שאחריו כתיב לכן הנה ימים באים ושלחתי לו צעים וכו' וצ"ל שקבלה הי' בידם שנבואת מואב לא נתקיימה עדיין בימי אחשורוש וא"כ קשה מאי מקשו התוס' הא שפיר נוכל לגרום עמון ומואב ובימי אחשורוש לא נתקיימה נבואתם ובימי ר"ג ור' יהושע נתקיימה ולא נעשה ע"י נבוכדנצר אלא ע"י אחר שהיה אחריו ונקרא ע"ש סנחרב כמ"ש התוס' בסוף דבריהם וצ"ל דס"ל להתוס' דמסתמא נתקיימה הנבואה בימי נבוכדנצר אלא דבמואב לא נזכר גלות אע"פ שסיים ושבתי שבות מואב היינו שקצת מהם ברחו אבל הנשארים נשארו במקומם אבל בעמון כתיב כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו כנלע"ד לפרש דברי התוס' דכאן אכן ביבמות (דף ע"ו ע"ב) ובסוטה (דף ט' ע"א) כתבו בע"א ע"ש:

(שם) ד"ה ממוכן יש מדרש וכו'. נ"ב עיין פדר"א פמ"ט ועיינתי שם וכ' שם שהי' דניאל אבל מ"ש התוס' שהי' נשוי לשרות וכו' ליתא שם אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי ע"ש אכן בתרגום שני איתא כדברי התוס' ע"ש:

(דף י"ג ע"ב) רש"י ד"ה מסרתן ללאה והוא צניעות וכו'. נ"ל דלא ניחא ליה לפרש על גוף הדבר שמסרה הסימנים ללאה דזה לא נקרא צניעות אלא עין יפה או לב טוב אבל צניעות נקרא מי שעושה דבריו בהצנע שלא יתפרסם לבני אדם ומה שלא נתפרסם שהיא מסרה הסימנים ללאה זה אין חידוש דהא הוכרחה לעשות כן שלא יוודע ליעקב אלא מה שנהגה במדת צניעות מעיקרא שלא יתפרסם שיעקב מסר לה סימנים אע"פ שלא ידעה שיהי' איזהו קפידא בדבר זה נקרא צניעות:

(דף י"ד ע"א) ד"ה נבואה וכו' ועל דניאל וכו'. אכן לקמן (דף ט"ו ע"א) חשב דניאל בהדי נביאים ע"ש ומ"ש בגליון ואפשר עידו החוזה וכו' היינו זהו שקרא אל עלי ומ"ש עוד בגליון כשמזכיר הנביא ושם אביו וכו' תמהני דא"כ נחשב יונה בן אמתי וירמיה בן חלקיהו ויחזקאל בן בוזי וכיוצא והוו טובא אלא צ"ל דכיון שלא נתפרסמה נבואתם הוו בכלל שלא הוצרכה לדורות ומה שחשב עודד וחנני וזכרי' ועודד אע"ג שאינו חסר אלא שנים צ"ל ג"כ דשנים מהם הם בכלל נבואה שלא הוצרכה לדורות והבוחר יבחר:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה מורד וכו' להיות יושב ושותק וכו'. ר"ל דאיתא בסנהדרין (דף י"ח ע"ב) הטעם דאין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב על רב ור"ל דאחר שיאמר המלך יהא אסור לחלוק עליו וע"כ לא יאמר דעתו עד אחר שיאמרו כולם כדאמרינן שם (דף ל"ו ע"א) ויהי' יושב ושותק עד שיאמרו כולם:

(שם) רש"י ד"ה כי המוכר וכו' בתוך י"א שנה וכו' כצ"ל:

(דף ט"ו ע"א) ד"ה יו"ט ראשון וכו'. עיין מהרש"א בח"א בשם המדרש ותרגום דבלילה ההוא היה ליל א' דפסח ולא ידעתי היאך יפרש ויהי ביום השלישי דע"כ היה בי"ד בניסן ולמאי חשיב לה שלישי ואנכי לא מצאתי במדרש שהיה בליל א' של פסח אלא בתרגום איתא ביה בליליא אתקטלו כל בוכרי דמצראי אבל איתא שם עוד בי' בליליא ההוא אתגליין נבואן לנביאן וחלמין לחלמי חזויא ופשיטא שבכל השנה נתגלים נביאות וחלומות וצריך לפרש דמ"מ יניקת הנבואה הוא מליל פסח אכן בפיוט ויהי בחצי הלילה חשב הפחדת ארמי באמש לילה וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה וא"א שיהיו שניהם בלילה א' שהרי אחר ששב לבן למקומו הלך יעקב לדרכו ויפגעו בו המלאכים ששלח לעשו ואח"כ ויותר יעקב לבדו ולבן אמר ליעקב ואלקי אביכם