גנזי יוסף קסב

בתוס' זבחים (דף כ"ה ט"א) ד"ה והרי זריקה ודו"ק:

פרק ו. (שם) ד"ה שני שעירי וכו' תיפוק ליה מהיקשא כדפרישית וכו' כצ"ל:

(שם) ואי לא הוי כתיב אלא תרי קראי וכו'. נראה מזה דס"ל דיותר יש לדרוש להיקשא משיהיו שוים במראה וקומה ולעיל כתבו ואייתר ליה חד לענין כפרה משמע דתחלה דרשינן שיהיו שוים במראה וקומה ומייתורא דרשינן לענין כפרה וצ"ל דלעיל הוא לאו דוקא:

(שם) ת"י ד"ה שני שעירי וכו' אבל גבי בהמה וכו' ואע"פ וכו'. משמע מלשונם דמ"מ לא שייך זה אלא בבהמה דיכולין להיות שוים הרבה ואע"ג דמ"מ אין שוין לגמרי נקרא שוין אבל באדם שיש הפרש גדול ביניהם לא שייך לקרותם שוין אכן בריטב"א הוא ב' תירוצים ובקושיא שאין חטה דומה לחברתה נדחה החילוק שבין בהמה לאדם אלא דשם בעינן דומה ממש וזה א"א וכאן לא בעינן אלא כל מה שיוכלו ונ"ל טעם הדבר דכאן כיון דחיוב הוא הביא שני שעירים אפילו אי הוי אמרינן דמעכב שיהיו דוקא שוין מ"מ ע"כ לא חייב רחמנא אלא כל מה שיוכלו אבל גבי סורר ומורה אינו חיוב שיהי' דוקא בן סורר ומורה ואם לא ימצא שיהיו שוין לגמרי ניחא שלא יהי' בן סורר ומורה ואפשר שגם כוונת הת"י כן:

(שם) ד"ה משהגריל וכו' משום מצוה כי הכא שאינו וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה חד למראה וכו' א"נ הכא לא דריש מידי וכו'. הוגה בד' לבוב א"נ מהכא ונ"ל דר"ל דלקיחתן כאחד לא נשמע מייתורא דשני אלא מדסמכיה ליקח וצ"ל לפ"ז דשני השלישי אצטריך לדרשא אחרת וא"כ נ"ל דא"צ להגי' והכא לא דריש מידי ר"ל דהכא לא דריש מידי משני השלישי ואצטריך לי' לדרשא אחרת:

(שם) רש"י ד"ה על טבעת וכו' לצד מזרחית צפונית וכו' למערב דרום וכו'. לא ידעתי אמאי נקיט בשחר צפונית ובין הערבים דרום שמקום השמש בימים הארוכים בין בשחר ובין בין הערבים סמוך לצפון ובימים הקצרים לעולם סמוך לדרום וצ"ע:

(שם) ת"י ד"ה על טבעת שניה וכו' אא"כ היו הטבעות ממזרח למערב וכו'. נ"ל דר"ל דאם היו הסדרים ממזרח למערב ממילא היו הטבעות שבכל סדר מצפון לדרום וא"כ טבעת שני' של הסדר הוי רחוק מן המזבח וטבעת ראשונה היה סמוך למזבח אבל אם היו הסדרים מצפון לדרום ממילא היו הטבעות שבכל סדר ממזרח למערב א"כ כל הטבעות של אותו הסדר היו סמוכים למזבח ועיין רפ"ד דתמיד במפרש ובתוספות יו"ט ובמ"ש שם בעזה"י:

(שם) ד"ה עד שלא וכו' אהל מועד אבל קודם וכו' על הפשט דלשם וכו' כצ"ל:

(דף ס"ג ע"א) רש"י ד"ה ואמר רב חלקי' וכו' שכן ראוי כיוצא בו וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ת"י ד"ה מחוסר וכו' אבל שאר עבודת וכו'. נ"ל דכוונתם דשאר עבודת היום כיון שהם עבודות בפ"ע אע"פ שסדרן מעכב לא הוי הפסול בגופו של שעיר אלא בסדר העבודות אבל פתיחת הדלתות שאינה עבודה בפ"ע לא שייך בו סדר וגם אפילו נפתחו כבר וחזר וסגרן פסולים לכן הוי הפסול בגוף השלמים:

(שם ע"ב) ד"ה יצאו אלו וכו' א"נ לא הוי ממעטינן לי' נמי אחר הגרלה מלד' אי לאו דאשכחן דממעט מאל פתח אהל מועד כצ"ל נ"ל. ור"ל אי לא הוי כתיב אל פתח אהל מועד ה"א דלא נמעט מלד' אלא אחר וידוי ולא אחר הגרלה אלא השתא דאשכחן דממעיט מאל פתח אהל מועד אחר וידוי ע"כ לד' ממעט אחר הגרלה והיינו כמ"ש לעיל (דף ס"ב ע"ב) ד"ה עד שצא הגריל דקודם הגרלה באמת חייב לכן כתבו אחר הגרלה וקודם וידוי והגהות ד' לבוב אינה מבוררת לי בזה ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה אבל בעל מום וכו' וא"ת וכו'. נ"ל דר"ל ותקשה לרבנן דר"ש דלית להו דמביא שלא בהגרלה:

(דף ס"ד ע"א) ד"ה דחייתן וכו' שהעריפה היא כשחיטה והשיב לו ר"י דהא קתני וכו' כצ"ל:

(שם) דאי לאפוקי ממ"ד דחייב וכו'. ר"ל וקמ"ל דאיכא מ"ד דחייב:

(שם) א"נ מאן דפטר וכו'. נ"ל דר"ל דלא ס"ל כן לא בדחייה לצוק ולא בעריפה וא"כ לא משום שחיטה שאינה ראויה פטר ליה אלא דס"ל דלא הוי שחיטה כלל ומזה לא מיירי במתניתין התם:

(שם) תוס' ד"ה התם וכו' דהתם משעה שהקדישה וכו'. עיין במהרש"א ומשמע שמפרש מ"ש התוס' דהתם משעה שהקדישה היתה דחויה קאי אמחוסר זמן ולענ"ד קאי על הקדיש חציה משא"כ במחוסר זמן שאסור להקדישה כלל או כוונתם דבהקדיש חציה היתה דחויה משעה שהקדישה וע"י שהקדישה נדחית משא"כ מחוסר זמן דלא משעה שהקדישה היתה דחויה אלא מעיקרא היתה דחויה ולא ע"י שהקדישה וכעין זה כתבו התוס' בפסחים (דף צ"ח ע"א) ד"ה ש"מ דשאני מחוסר זמן דלא אתחזי לעולם לשום קרבן ומ"ש שם אח"כ וזמן קבוע להיות ראוי ליום השמיני הוא כמו תירוץ אחר ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה ואידך וכו' דרשא דר' יוחנן. נ"ב צ"ל אליעזר ולענ"ד גירסא שלפנינו נכון ור"ל דלא מייתי התם דרשא דר"י דהא כל דחויין וכו' רק הא דעבר מומם ירצו והא דע"י תערובות ירצו וע"ש בתוס' ד"ה ורבנן אבל אח"כ שכתבו דדרשא דר' יוחנן מה"י הגי' מהרש"א שפיר דר"א כדאיתא שם בגמרא וכוונתם דכיון דלא מייתי אלא הני תרתי דרשות של רב א"צ לומר מה"י ע"ש. (שם) ת"י ד"ה מי דמי וכו' ולא הוצרך לטעמא וכו'. ר"ל כיון דלא צריך אלא לדחות אליבא דרב די בזה אבל לר"י מימעיט מבם:

(שם) ד"ה דיליף וכו' והוי כמו בע"מ עובר. ר"ל דאע"פ שנראה ונדחה חוזר ונראה:

(שם) ד"ה הא ע"י תערובות וכו' אפילו בדיעבד אם נתערבו אחד באחד וכו'. נ"ל דכ"ה הגירסא הנכונה ולא כמו שהוגה בדפוס הני תיבות אם נתערבו א' בא' בין חצאי עיגול וכוונתם דהא ודאי פשיטא דחד בתרי בטל מדאורייתא כמו בכל התורה כולה וא"צ לרבות דע"י תערובות ירצו וע"כ דמרבה אפילו חד בחד וע"ז כתבו התוס' דודאי גם חכמים מודים לזה דאל"כ הו"ל למיסר אפילו בדיעבד מדאורייתא והואיל וכן וכו' ר"ל שהיה לנו לאסור מדרבנן בדיעבד אפילו ברוב כיון דקיי"ל דדבר שבמנין לא בטל הול"ל דעשאוהו כמו חד בחד דלא בטל מדאורייתא אבל אי אמרינן דשרי מן התורה ע"י תערובות אפילו חד בחד סברא היא למשרי בדיעבד ע"י ביטול אפילו מדרבנן אבל בלא ביטול כגון חד בחד אסור מדרבנן אפילו בדיעבד ודו"ק:

(שם) ואייתר בם לדרשא וכו' לא מזכיר אלא דרשא דמבם דבהם דקאי על ר"א לדרוש וכו' שבא לדרוש כל התיבות וכו' כצ"ל:

(שם) לא היו קשות וכו'. נ"ל דר"ל דלפי מ"ש לעיל דלא אצטריך לימוד דר"א אלא בחד בחד אבל ברוב בלא"ה בטל אע"ג דתירצו לעיל הנך ב' קושיות דמ"מ מדרבנן בעינן קרב ראשו של א' מהם עדיין היה קשה חד בחד נמי וגם היכי ילפינן מינה לטבעת של ע"א ש"ה דאיכא תרתי דרבנן דחד בחד נמי אינו אלא מדרבנן משא"כ בטבעת דליכא אלא חד דרבנן דחד בחד אסור מדאורייתא ונצטרך לדחוק דלגבוה חמיר מלהדיוט וכמ"ש התוס' בזבחים (דף