גנזי יוסף קסא

עומד במערב המזבח לכך הוצרך לומר דלפני ד' מיותר ודרשינן אין כהן לפני ד' ומלפני ד' לחוד לא שמעינן דהא במתנות המזבח כתיב ומנ"ל במתנות הפרוכת לכן הוצרך לומר דהא לא יצא בנתים ואח"כ הקשה כיון דלא כתיב אשר נימא דאכהן קאי ונדרוש כהן לפני ד' בין במתנות המזבח ובין במתנות הפרוכת לכן כ' דבפר העדה כתיב אשר ועבודת שניהם שוה:

(שם) גמרא אמר לך ר"ע וכו'. נ"ל דמ"מ צ"ל דלא יליף פנים מחוץ דאי הוי יליף פנים מחוץ שצריך דוקא להקיף דרך ימין לא הוי אמרינן דהדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא:

(דף נ"ט ע"א) רש"י ד"ה ואב"א וכו' אלא ס"ל להני תנאי וכו'. נ"ל דמ"ש להני תנאי הוא לאו דוקא דהא לאוקימתא זו ס"ל לר"י הגלילי הקפה ברגל והול"ל ס"ל לר"ע ואפשר דנקיט להני תנאי משום אוקימתא שני' דכ"ע הקפה ביד:

(שם) גמרא מ"ס סביב דמזבח הפנימי וכו'. ק"ל דהיינו ממש אוקימתא דלעיל דפליגי אי הקפה ביד או ברגל ואינו אלא מוסיף טעם למר ולמר ולא הו"ל למימר ואב"א וצ"ע. ומ"מ לכל הנך אוקימתא צריכין לטעמא דלעיל מדינא בההוא קרן דפגע ברישא בההוא עביד ברישא דאל"כ תקשה אי בעי הכי נעביד וכו':

(שם) ת"י ד"ה שני כהנים וכו' למנין היו יכולים וכו' כצ"ל. ובעיקר קושייתם הי' נ"ל עוד לומר דאע"פ שעמדו למנין לא נקבע הלכה לדורות וכשיעמדו ב"ד אחר או אפילו אותו ב"ד ויעמדו למנין פעם אחרת יכול להיות שיסכימו להיפך ושני כהנים גדולים ע"כ אין עושים עבודה בשנה אחת ויכול להיות דבשנה אחת הסכימו להקיף ביד ובשנה אחרת הסכימו להקיף ברגל ומ"מ לא הי' מחלוקת בשנה אחת כיצד לעשות ועמ"ש בעזה"י בהקדמה לפ"כ:

(שם) תוס' ד"ה דאמר קרא וכו'. עיין במהרש"א מ"ש בביאור דבריהם ומ"מ נ"ל דמה שסיימו אין מעבירין וכו' קאי אלעיל ע"ב אהא דאמר ר"ל אין מעבירין וכו':

(שם ע"ב) ד"ה ע"כ לא פליגי וכו'. עיין מ"ש בעזה"י בפסחים (דף כ"ב ע"א):

(שם) ת"י ד"ה אין לך וכו' אדרבא כיון דליכא מיעוטא וכו'. ר"ל ונימא דלא צריך כלל לימוד שמועלין וכיון דליכא מיעוט ממילא אמרינן דלעולם מועלין:

(דף ס' ע"א) תוס' ד"ה חד למעוטי וכו'. עיין תוס' זבחים (דף מ"ו ע"א) ד"ה חד למעוטי ובצ"ק שם ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה ועגלה ערופה וכו' דההוא דרשא מקרא וכו'. ר"ל דההוא קרא דכפרה כתיב בה כקדשים איצטריך לעריפתה דאינה אלא ביום וכ"ה בתוס' ע"ז (דף כ"ט ע"ב) ד"ה כפרה:

שם) ד"ה ועגלה ערופה שני וכו' משם שם מעגלה וכו' כצ"ל:

(שם) דסך לכהנים ולמלכים. צריך ביאור מה בין סך לכהנים ובין כ"ג שסך משמן שעל ראשו ולכאורה משמע מלשונם דדוקא משמן שעל ראשו חייב ולא משאר שמן המשחה ומדברי הרמב"ם פ"א מה' כלי המקדש הי' נראה דיש חילוק בין משח דפטור ובין סך דחייב ע"ש:

(שם) ד"ה תרי מיעוטי וכו' תפיסת דמים בשאר דוכתי אבל וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה וחד למעוטי וכו' ואין נראה וכו'. ונלענ"ד דדעת רש"י דמשמע ליה דלר' יהודה ודאי שירים מעכבין והא דאמר אי מעכבי מעכבי היינו אי סדר שאר דברים מעכבי גם סדר שירים מעכבי דאינהו נמי מעכבי כפרה וע"כ דפלוגתייהו לענין סדרן ובאמת מיניה נלמד דלר"נ לא מעכבי כפרה ומ"ד משמעות דורשין איכא בינייהו גם לר"ע שירים מעכבין:

(דף ס"א ע"א) ד"ה בקטורת וכו' שקדמו מתנות הפר דלפני ולפנים וגם בהיכל וכו'. מ"ש דלפני ולפנים הוא מגומגם דהא מתנות דפר דלפני ולפנים צריך להיות קודם שחיטת השעיר ונ"ל שהיא לאו דוקא או ט"ס היא ועיקר ראייתם מהיכל:

(שם) אחר מתנות הפר שבהיכל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה וכפר וכו' ואם אינו ענין לטומאה וכו' כצ"ל:

(שם) מיהו לפירש"י וכו'. נ"ל דר"ל דכיון שאינו מביא אלא פסוק שלמדנו ממנו שהכל כפרה אחת ור"ל שכל מתנות דלפני ולפנים כפרה אחת וכן כל מתנות היכל וכן כל מתנות המזבח דכיון שכל א' מהם מכפרין כפרה אחת כל א' כחדא חשיבי לענין נשפך הדם ניחא דמייתי להו אמתניתין וגם ניחא שצריך כל הני קראי דכיון דלענין נשפך הדם ילפינן מוכלה מכפר דפרט בה קודם ואהל מועד ומזבח דכל א' מהם כפרה אחת בפ"ע ה"נ כאן לענין אם נטמא בפנים דילפינן מוכפר את מקדש הקודש פרט בי' כל הני ומייתי לי' אמתניתין ועיין בתוס' שלפנינו:

(שם) ד"ה חטאת וכו' וא"ת וכו'. נראה מזה דאין מפורשים כפירש"י ד"ה מכאן אמרו דלימוד דוכלה מכפר קאי אגמר מתנות שבפנים דא"צ לחזור ולעשותם אלא משמע להו דה"ה דילפינן מיניה דהיכי שלא כלה צריך להתחיל בתחלה או אפשר שמפורשים כאן ולא שתי חטאות שא"צ להתחיל בתחלה כשגמר מתנות שבפנים אכן לולי דבריהם הי' נ"ל לפרש ולא שתי חטאות היינו שלא יתן חצי מתנות שבפנים מחטאת א' וחצי משני וגם תימה לי לדבריהם היכי איכא למימר דאתי לשום דרשא הא ר' יוחנן מפרש דברי ת"ק שהוא נמי ת"ק דמתניתין שהוא ר"מ דמפרש בהדיא דיליף מוכלה מכפר והיכי נימא דאתי לשום דרשא וצ"ע אכן מ"ש דלר"א ור"ש מוקמי לה לדרשא אחריני אפשר לומר דכוונתם דכיון דילפי מכאן דאפילו נתן מקצת מתנות ונשפך א"צ להתחיל אלא ממקום שפסק כ"ש גמר מתנות שבפנים אכן לולי דבריהם היה אפשר לומר דלולי פסוק וכלה מכפר היינו מוקמינן ולא שני חטויין להיכי שגמר מתנות שבפנים אלא אחר שלמדנו מפסוק וכלה מכפר להיכי שגמר המתנות ילפינן מלא שני חטויין להיכי שלא גמר וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה אלא מעתה וכו' אלא ניחא ליה וכו' משמע מדבריהם דלפי האמת אין לחלק בין והנותר ובין ומיתר וכ"נ מדברי הריטב"א ע"ש וקשה למ"ד במעילה (דף ח' ע"ב) שהביאו הת"י דוהנותרת משמע דאינו מעכב לולי קרא יתירא נימא דומיתר ג"כ אינו מעכב ונימא דמתן בהונות אינו מעכב וצ"ע:

(שם ע"ב) ד"ה אשם וכו' שנשפך דמו קודם מתן בהונות. נ"ל דר"ל קודם גמר מתן בהונות וכ"ה בת"י ובריטב"א:

(שם) אפ"ה מביא אחר וטעמא וכו'. כ' מהרש"א דלגי' זו לר"א ור"ש מביא אחר ויתחיל ממקום שפסק וכ"ה בת"י (ועיין בריטב"א] ונ"ל דמשמע להו לפרש לגי' זו לר"א ור"ש שמביא אחר דלר' יוחנן דלא דריש אותו לא משמע שיפסול מה שנתן בהכשר אלא לר"מ יתחיל בתחלה ולר"א ור"ש ממקום שפסק ודו"ק:

(שם) והאי אחד לא דרשי וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה מה חטאת וכו' לעולה למנחה ולחטאת וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה מה חטאת וכו' וילפינן שפיר אשם מחטאת. ר"ל אשם מצורע דלא ילפי מהיקשא דזאת התורה:

(דף ס"ב ע"א) ד"ה מה חטאת וכו' למ"ד דבר שלמד בגז"ש וכו'. ר"ל אע"ג דחטאת גופה למד בגז"ש אצבע אצבע ממצורע דבעי ימין נילף מינה אשם בהיקש:

(שם) או מהיקישא דזאת התורה. ר"ל דמהיקשא דזאת התורה נלמוד לכל הקרבנות ועיין