גנזי יוסף קס

חולין לפי שבשעת לקיחה עדיין היו חיים אלא דחיישינן שמא יתוודע לנו קודם הקרבה שמתו קצת מהם לכן לוקחין קינין לכולם שמא יהיו כולן חיים ולוקחין אותם באשראי שלא יקדשו עדיין ולא יצא המעות לחולין ובשעת הקרבה אם נתוודע שמתו קצתן אין מקדישין עבורם קינין ונשארו חולין והמעות קודש ואה"נ אם מתו קצתן קודם לקיחה א"צ ליקח עבורם קינין כלל ומעות שלהם נשארו קדושים. ומ"ש אלה שה בידינו הרי הן מחוללין ר"ל שאלה שהם בידינו שכבר הם חולין יהיו קדושים ומעות של המתים שהם קדושים יצאו לחולין ודו"ק:

(שם) ד"ה ונברור ונשקול וכו' ועוד ל"ל למימר וכו'. אינו מובן לענ"ד מאי שייך זה לכאן וגם סותר מ"ש בדבור שלפני זה דאין חילול מועיל למעות של המתים ונ"ל דאין כאן מקום דברים האלו ומקומם בדבור שלפני זה קודם עוד פי' ריב"א ומ"ש למה לי למימר ר"ל מה מועיל דלית ליה ברירה הא יכולים לתקן בלא ברירה וע"ז תירצו בשם ריב"א דכאן א"א בחילול ומ"מ מ"ש ויפלו לנדבה הוא לפי קושייתם כאן שיפלו לנדבה אבל לפי האמת הול"ל דנישדי בנהר ומ"ש שהם עתידים לחיות עד אחר הקרבה [כצ"ל] הלשון דחוק דהא בשעת הקרבה מיירי והול"ל שהם חיים עתה בשעת הקרבה ומ"ש וי"ל שלעולם וכו' הוא תירוץ לקושייתם דהכא ומ"ש ועוד דבלא"ה וכו' ר"ל שנעשו מפורשין קודם שמת אחד מהם כיון שאז הי' מועיל חילול וכוונתם כיון שדרך הכהן ליקח קן אחד מאותן המעות ויקנה שני בני יונה ויאמר מעות חטאת יהו מחוללין על זה ומעות עולה על זה בין כשהן צרורות ובין כשאינם צרורות ע"י חילול הוי כמפורשין והוא כמו פי' הר"ר אלחנן לעיל ע"א ד"ה מפני התערובות כנלענ"ד:

(שם) ד"ה ונשקול וכו' היינו חצי דינר צורי וכו' שהוא רובע דינר צורי וכו' בכסף שקלים וכו' כצ"ל. מדבריהם משמע שמפורשים מ"ש רש"י ארבע זוזי דמי חטאת הוא לאו דוקא אלא ר"ל דמי שני הפרדות ומ"ש והרובע הוא חצי דינר צורי היינו רבעתים שהם שני רבעים ומה שהקשו מפ"ב דכריתות היינו דשני הפרדות הם רק רובע דינר ומ"ש וא"ת א"כ וכו' משמע דלפירש"י ניחא להו שגם דמי עולה נישדי במיא כיון שהוא מעורב עם החטאת:

(שם) ד"ה ונשקול וכו' ואמרינן נמי גבי הפריש וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה מבין הכותים וכו' דגרי אריות הן במנחות וכו' כצ"ל:

(דף נ"ו ע"א) תוס' ד"ה דברי ר"מ וכו' כיון דמתנה בין ירדו וכו'. ר"ל בין ירדו בין לא ירדו יהי' עכ"פ א' תרומה זה או זה ואינו מתנה שלא יהי' שום א' מהם תרומה וע"ש בתוספות:

(שם) ת"י ד"ה עשרה וכו' ספק מעשר מעורב בהן. ר"ל קודם שהפריש עשרה למעשר הי' ספק אם השני לוגין הם תרומה או חולין ומעשר מעורב בהן לכן מפריש עשרה שלימים למעשר לתקן גם השני לוגין:

(שם) ועוד הקשה וכו'. ר"ל שהקשה על אי נמי דלעיל:

(שם) ד"ה ומוחל וכו' תופס אמת גבי וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה ר' יוסי וכו' להתברר שמגיע חלק פלוני וכו' כי אפשר יבקע וכו' שסובר התלמיד דר' יוחנן סבר דאין ברירה גבי אחין שחלקו ויש לנו וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה מ"ש לכאן וכו' גי' ואני הייתי וכו'. חוזר לעיל לפרש למאן דמפליג בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים. ומ"ש אח"כ ור' אמר לי וכו' אינו מובן על מה קאי ואפשר דר"ל דאין ראי' דת"ק לית ליה דר' יהודה דיכול להיות שגם ת"ק ס"ל דלכאן ולכאן אין ברירה ול"ג לכאן ולכאן למקום שארצה אלך ור"י בא לפרש וצ"ע:

(שם) כשתולה בדעת עצמו והתנה וכו' דתולה בדעת אחרים בלא התנה וכו' כצ"ל (שם) תוס' ד"ה מ"ש לכאן וכו' ומהשתא נמי ניחא וכו'. לשון ומהשתא אינו מובן לכאורה דאין זה ענין למ"ש לעיל דההוא דשופרות חשיב תולה בדעת עצמו וצ"ל דכוונתם ומהשתא שגם מההוא דשופרות דייקינן דלית ליה לר' יהודה ברירה ניחא וכו':

(שם) ת"י ד"ה התורה אמרה וכו' ואח"כ למטה אבל וכלה כפר משמע דמייתי הקרא כצ"ל נ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע כלה דם הפר וכו':

(שם) ד"ה נותן וכו' ועוד דספקא הוא. לא ידעתי מאי ספקא שייך כאן וצ"ע:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אלא וכו' ורואה אני וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דמה שנותן דם שעיר מתחלה למטה בהדי דם הפר לא הוצרכו לומר דרואה אני דם השעיר כאלו הוא מים דכיון שעדיין צריך להזות ממנו אע"פ שעדיין לא הגיע זמנו מ"מ אין איסור להזות ממנו גם עתה ולא דמי נמי לניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה וכן לעיל כשנתערבו קודם מתנות של מעלה ס"ל דל"ד לניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ואע"פ שאח"כ נתן למעלה לשם פר כיון שבאמת גם מדם השעיר נתן אע"פ שצריך אח"כ ליתן פעם שנית למעלה לשם שעיר ל"ד לניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה אלא כאן שנתערבו אחר מתנות פר למעלה משמע להו לכאורה דהוי דם פר ניתנין למטה ובדם הפר למעלה הוצרכו לומר דרואה אני כאלו הוא מים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אבל האי וכו'. עיין במהרש"א ומשמע שמפרש דקאי על אבל האי דאי בעי למיתב וכו' ור"ל דהוי נראה ונדחה כיון דמעיקרא נתקבל בהנך ב' מזרקים ולענ"ד דברי רש"י קאי על למ"ד כוס עושה את חברו דחוי והיה גרסתו ה"מ היכי דלא יהיב מיניה אבל האי דיהיב מיניה לא ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה אפילו תימא וכו' ולא מין במינו לא בטל וכו' כצ"ל:

(דף נ"ח ע"א) ד"ה שני כלים וכו' בענין דלא הוי חציצה, נ"ל דר"ל כגון שאוחז בשניהם וכדומה אבל לאיכא דאמרי פשיטא ליה דמין במינו אינו חוצץ ומיבעי ליה אם דרך שירות בכך ממילא אין חילוק אם הוא בענין דהוי חציצה או לא וכיון שפשט לו דדרך שירות בכך אפילו בענין דהוי חציצה כשר:

(שם) ד"ה בקומץ וכו' שאינו נדבק יפה זה בזה. ר"ל שהסיב אינו רחב וצריך להניח זה אצל זה לכסות כל הכלי בפנים וכשאינו נדבק יפה זה בזה נכנס הסולת בין הדבקים:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה התחיל וכו' ואי אפשר וכו'. נ"ל דר"ל דאלו היה המזבח נמוך ממילא היו תלויים ראשי אצבעותיו למטה ובית יד של הכתונת למעלה והיה יכול ליתן המתנה ממטה למעלה ולא מתווסן מיניה אבל כיון שהיה המזבח גבוה אמתים ע"כ היה צריך להגביה ידו למעלה וממילא גם ראשי אצבעותיו היו למעלה והבית יד למטה ואלו הי' נותן ממטה למעלה הי' מיתווס בית יד של הכתונת בדם שעל המזבח ומ"מ פשיטא דאפילו כשמגבי' ידיו יכול לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא שלא יועיל כלום בזה דמ"מ בית יד של הכתונת למטה מידו לכן כשמגביה ידו גם ראשי אצבעותיו למעלה ולכן כ' רש"י וא"א לצדד ראשי אצבעותיו למטה וכו' וע"כ ראשי אצבעותיו למעלה ר"ל פס ידו עם ראשי אצבעותיו ודו"ק:

(שם) ד"ה ת"ר וכו' לפני ד' מה ת"ל וכו' לא נאמרה יציאה וכו' וא"ת וכו'. נ"ל דמהא דלא נאמרה יציאה לחוד לא שמעינן דאפשר שגם במתנות המזבח