גנזי יוסף קנט

(שם) תוס' ד"ה טרקסין פרש"י פנים וחוץ כצ"ל נ"ל וכ"ה ברש"י (דף נ"ב ע"א):

(שם) ד"ה ועביד וכו' ומתחלת עוביה ולפנים וכו'. עיין במהרש"א עד דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מצד חוץ וכו' ואי כלחוץ הרי מצד חוץ וכו'. לכאורה צ"ל מצד פנים ואפשר שמודה מהיכל לק"ק וקרי מצד חוץ מה שהוא חוץ מן ההיכל ודו"ק. וע"ע במהרש"א ד"ה ואי מקום וכו' עד לצד פנים כ' אמות וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה שולחנות וכו'. עיין במהרש"א עד לצד מזרח לא קשיא ליה וכו' כצ"ל:

(דף נ"ב ע"א) ת"י ד"ה ניעול וכו' אלא פרוכת אחת צריך לומר כן.. נ"ל דצ"ל אפשר לומר כן ור"ל דכיון שלא הי' שם אלא פרוכת אחת אפשר לומר דאם נכנס סמוך לכותל נגד מקום הפתיחה יהי' כל שעה עיניו ניזונות מבית קדשי הקדשים אבל לרבנן שהיו שתי פרוכת אפילו נכנס סמוך לכותל נגד מקום פתיחת פרוכת הפנימי עדיין אין עיניו ניזונות מבית ק"ק דהא פרוכת הפנימי מפסיק:

(שם) רש"י ד"ה קחשיב לדידי'. הוא הציון לגמרא ומן למקום הוא התחלת פירש"י:

(שם) תוס' ד"ה כותל וכו' דבית שני היו חלוקין משל שלמה וכו'. עיין במהרש"א עד ואפשר דהיינו דוקא בתאים שבצד צפון ודרום. הוא תמוה לענ"ד דהא גם מצפון לדרום חשב התם ספ"ד כותל ההיכל שש והתא שש וכמו שנפרש בצפון ודרום כן אפשר לפרש במערב וצ"ע:

(שם) מגרעות נתן לדבר שהי' וכו' כצ"ל נ"ל. ועיין במהרש"א ד"ה והריב"ם עד כמו שפיר"י דכיון וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה מהלך וכו' והפרוכת הי' לו למזרח. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע לבין שני הבדים הבדים וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה והתניא וכו' הו"מ לאתויי וכו'. ק"ל דאפשר למ"ד גלה לבבל חזר בבית ששני ומשניטל הארון היינו מגלות יהויכין על חורבן בית ראשון לכן מקשה דוקא למ"ד נגנז ואע"ג דלא ס"ל להך משנה כוותי' מ"מ מסתבר לי' דבהא לא פליגי וצל"ע:

(שם) ד"ה האי מוכן וכו' אין לי אלא אהל מועד שבמדבר וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה הבמה אשר בגבעון לירושלים. צ"ל לבמה אשר בגבעון ירושלים וכ"ה בפסוק וגם אח"כ צ"ל אשר בגבעון ירושלים ור"ל דלשון לבמה משמע שהלך להבמה ולשון ירושלים משמע שבא לירושלים ואי מיירי מהליכה לגבעון הי' לו לכתוב מירושלים ואי מיירי מהחזרה הו"ל לכתוב מן הבמה אשר בגבעון ירושלים דהוי כמו לירושלים וא"כ ברישא דקרא משמע דמיירי מהליכה לבמה וסיפא משמע דמיירי מחזרה:

(דף ג"ד ע"א) גמרא שנאמר ויאריכו הבדים. נ"ב צ"ל ראשי הבדים ואין צורך כי מקרא א' הוא ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים וכו' וכן רש"י לעיל ע"ב ציין ויאריכו הבדים:

(שם) רש"י ד"ה מתעסק בטיול ושחוק. נ"ל דלא ניחא לי' לפרש מתעסק בהתלעת עצים דא"כ הי' מתעסק במצוה ואמאי ניזק לכן מפרש דלתנא דתנא שיצאה נשמתו הי' מתעסק בטיול ושחוק וכ"כ הת"י על מתעסק בקרדומו מתעסק ושוחק בקרדומו ולתנא דבי ר' ישמעאל שהיו מתליעין בעצים לא אמרינן שניזק בממונו במה שנשרף הקרדום דשמא הקרדום הי' של הקדש:

(שם) גמרא רב יהודה רמי כתיב ויראו ראשי הבדים וכו'. לכאורה משמע דמויראו משמע לי' ושהיו נראין מבחוץ ובברייתא אמר על ויראו יכול לא יהיו זזין ממקומן וצ"ל דרב יהודה נמי על ויאריכו סמך ולפי גירסת מהרש"א א"ש ע"ש:

(שם) רש"י ד"ה מי הוו כרובים דקס"ד בכרובים שעשה שלמה וכו'. לא ידעתי אמאי לא מפרש בכרובים שעשה משה על הכפורת וצ"ע:

(שם) ת"י ד"ה ומראין וכו' מזה ומזה מהארון כצ"ל נ"ל ושאר הגהות ד' לבוב א"צ לענ"ד:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה כרובים וכו' ואע"ג דמלאכי השרת עובר בלא תעבדם וכו'. נ"ל דצ"ל בלא לעובדם וכצ"ל גם במהרש"א ור"ל אפילו שאינו עושה אותם לעובדם דהיינו פרצוף אדם וא"צ למחוק הני תיבות כמ"ש בגליון בשם מהרש"א ולענ"ד לא נתכוין מהרש"א לזה ודו"ק:

(שם) ד"ה אלו ואלו וכו' פירש אמצעיתו וכו' כצ"ל. ונ"ל דאברייתא קמייתא קאי והי' גירסתם שם וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נברא וכ"נ מדברי הת"י ד"ה וחכ"א ע"ש ועיין חידושי מהר"ש:

(שם) ת"י ד"ה ולא הי' וכו' לעיל בפ"ק וכו'. לא מצאתי שם:

(דף נ"ה ע"א) רש"י ד"ה כשהוא מזה וכו' אחת גבוהה ואחת בנמוך וכו'. ע"ל (דף נ"ז ע"א) ד"ה כסדרן ובת"י שם ד"ה שלא כסדרן:

(שם) ד"ה לא יאמר וכו' מלתא למטה דשעיר וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה למה נאמר וכו' משמע אף על דלא ממש וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא מ"ט ר"א אמר וכו' ר"י אמר וכו'. מדברי הת"י משמע קצת שהיו גורסים בהיפך דר"א אמר מקרא ור"י אמר שלא יטעה וכ"נ מדברי הירושלמי שהביאו וא"ש דרהמב"ם פ"ג ה"ה פסק משום שלא יטעה כר"י דהוא רבי' דר"א וע"ש בלח"מ:

(שם) ת"י ד"ה לא היו שופרות וכו' בשאר קרבנות נדבות וכו'. בד' לבוב הוגה חובה ולענ"ד א"צ להגיה וכוונתם נדבת בהמה של יחיד שצריך סמיכה והא דאמרינן ששה לנדבה היינו נדבת צבור שא"צ סמיכה ועיין במשנה תמורה (דף כ' ע"ב) וברמב"ם פ"ג מה' מעה"ק ה"ו ז':

(שם) ד"ה מפני וכו' יחללו מעות שלוקח הכהן אותו הקן בעבורו על אלו וכו' שהן חולין וכו'. ר"ל דכשקונה קן יצאו המעות לחולין ונכנס הקן במקומו ולכן כשלוקח קן לרחל ולקח מעות של לאה מתנה שמעות של רחל יצאו לחולין בעד הקן שקונה בעבורה ויתחללו מעות של לאה על של רחל ויכנסו מעות של רחל לקדושה ליקח בהם קן ללאה ומעות של לאה שיוצאין עתה לחולין יתן למוכר בשביל רחל ומ"ש שהן חולין ר"ל שיוצאין עתה לחולין כשלוקח הקן:

(שם ע"ב) ד"ה ונברור ארבע וכו' שהתנו מתחלה כמו אם בא וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל כמו הנך דמייתי עלה אם בא חכם למזרח ושני לוגין שאני עתיד להפריש והגהות ד' לבוב אינה מבוררת לי בכל דבור זה ונ"ל דלא אסקו אכתי אדעתייהו שיתנו שיתחלל המעות כמ"ש לעיל ע"א ד"ה מפני התערובות חובה בשם הר"ר אלחנן עד לבסוף שכתבו בשם ריב"א דכאן לא שייך חילול וע"ל בדבור שאח"ז ודו"ק:

(שם) אבל לא היה יכול ליתן כל המעות על הבהמה וכו'. נ"ל דמ"ש כל המעות ר"ל כל המעות שמגיע בעד בהמה זו וכוונתם שיברור מעות ויחללם על חטאת ואח"כ יברור ויחלל על עולה וכן על שלמים:

(שם) שילקחו כל הקינין באשראי וכו' שעתידין לחיות עד וכו' שבשופר לחוץ כנגד וכו' כצ"ל. ונ"ל שאין כוונתם שישארו כל הקינין בערבוביא דא"כ אכתי לא נדע איזהו הם קדושים שיקרבו ואיזהו נשארים חולין אלא ר"ל דבשעת הקרבה יחזור ויקח מאלו הקינין כ"כ כמו שנשארו חיים ויאמר מעות של החיים יהיו מחוללין על קינין האלו ויקריב אותם וכל כך קינין שיש מתים ישארו חולין והמעות ישארו בקדושתן ומה שצריך ליקח קינין גם להמתים וישארו