גנזי יוסף קנד

שהשניי' של קטורת נסדר קודם מערכה גדולה וכדברי הריטב"א שהבאתי לעיל:

(שם) רש"י ד"ה ובער עלי' וכו' דסמיך לי' וערך עלי' נ"ל דכאן הס"ד ור"ל מדסמיך ליה וערך עלי' העולה מיירי ממערכה גדולה ואח"כ הוא דבור בפ"ע עצים שני עצים לפרש מנ"ל שני גזרי עצים:

(שם) תוס' ד"ה מכלל וכו' וי"ל וכו'. הקשה מהרש"א דל"ל קרא דהיא העולה ע"ש ולענ"ד לק"מ דהא אצטריך להקדימה למערכה של קטורת או דה"א דואש המזבח תוקד היינו מערכה גדולה אבל מערכה שניי' של קטורת הוי על המזבח הפנימי ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה תרי עלי' וכו' דערך עלי' ועל חלבי השלמים אינו מובן ונ"ל שיש ט"ס וצ"ל והקטיר עלי' חלבי השלמים ועלי' השלם דרשינן מהשלמים וכוונתם דמוהקטיר עלי' חלבי השלמים דרשינן שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ומתיבת השלמים דרשינן עלי' השלם שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים. ועיין בריטב"א שכ' ג"כ דמוהקטיר עלי' שמעינן תרתי אלא שלא כ' מתיבת השלמים אלא מוהקטיר עלי' לחוד ידעינן תרוייהו שעל עולת התמיד יקטיר הכל לא קודם לו ולא מאוחר ממנו והמגי' חיים הקשה עליו בחנם כי כוונת הריטב"א דמ"ה דהעולה ידעינן דמיירי בעולת תמיד ולא בשאר עולות ומעלי' דרשינן שתהא קודמת וכ"ה כוונתו בריש (דף ל"ד) והמגי' הגי' שם בחנם וכן נוכל לפרש כוונת רש"י בכ"מ שהביא ע"ש ודו"ק ואין להאריך:

(שם) תוס' ד"ה אין מעבירין וכו' וי"ל דלא שייכא וכו' ונעביד לתדיר וכו'. נ"ל לפרש דבריהם דהיכי דאין לנו לעשות אלא חד והשני אינו מצוה כלל ולא ידעינן איזהו המצוה דנימא מטעם אין מעבירין דהמצוה בזה שהיא קרובה הא לא אמרינן דדלמא אין המצוה בזה אלא באידך ולא מעביר על המצוה כלל דהא זה אינו מצוה כלל. ומ"ש ונעביד לתדיר וכו' ג"כ פירושו כן ור"ל דה"ה דלא אמרינן נעביד לתדיר ולא לשאינו תדיר היכי דלא ידעינן דיוצא י"ח בתדיר לא אמרינן דכיון דתדיר הוא ודאי יוצא בו י"ח אלא דוקא היכי דיוצא י"ח באיזהו שירצה אמרינן מוטב לצאת בתדיר מבשאינו תדיר או היכי דבעינן תרוייהו תדיר קודם והארכתי בזה בעזה"י בפ"כ סוף ח"ה בדברי הח"צ סי' ק"ו והקצה"ח סי' ק"ד ס"ק ב' והבר"י א"ח סי' כ"ה ס"ק ג' ע"ש וכאן אין להאריך:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אלא לר"י וכו' והא ליכא למימר וכו'. עיין במהרש"א והריטב"א הביא בשם רש"י ב' תירוצים דהא אף לתמיד אית לן לאקדומי' ועוד דאין מעבירין ע"ש:

(שם) ת"י ד"ה אימא חד וכו' אי להקדים דישון וכו'. לכאורה אינו מובן דאי נימא להקדים דישון להטבת חמש נרות ממילא יהי' בדישון תלת בבוקר ויקדים גם לדם התמיד וכ"כ הריטב"א ונ"ל דס"ל להתוס' דאפשר לומר דדוקא תרי לגבי חד עדיף אע"ג דהאי מכשיר או מכפר אבל תלתא לגבי תרי לא עדיף כיון דהאי דכתיב בי' תרי הוי מכפר ואהא תירצו דלזה א"צ וכו' וע"כ אי שדיי' לדישון היינו דליקדום לדם התמיד וע"כ תלתא בבוקר עדיף מתרי אע"ג דהוי מכפר וע"ש בריטב"א. עוד אפשר לומר דס"ל להתוס' דסברא זו דהכא תלת לא מועיל אלא נגד א' ולא נגד ב' לכן אי אתא להקדים דישון להטבת ה' נרות לא מועיל להקדים לדם התמיד ודו"ק:

(שם) ד"ה הניחא לר"ל וכו' א"כ לא כתב בהן אלא חד בבוקר בהטבת וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה חלקהו וכו' מקטר קטורת ובקטורת מפסיק להו וכו' כצ"ל:

(שם) ותי' ראשון פי' הר"י וכו'. נ"ל דצ"ל על קושיא אחרונה ועוד תירץ הר"י על קושיא ראשונה וכו' ור"ל דעל קו' אחרונה שהקשה ריב"א שנחלק ב' גזירין תי' הר"י דבבוקר בבוקר משמע ליה בלא הפסקה אבל על קושיא ראשונה שהקשה הר"י מנ"ל לר' יוחנן לחלק הטבת הנרות לא ניחא לי' במ"ש התוס' לעיל מדכתיב בהיטיבו ולא בהיטב אלא מדכתיב את הנרות ולא המנורה:

(שם) ד"ה והדר יקטירנה ואע"ג וכו'. משמע להו שגם דישון הוא בכלל יקטירנה [ובאמת לא מצאתי מבואר מהיכי ילפינן דישון מזבח הפנימי] ותירצו דמ"מ כיון שיש סברא לכאן ולכאן מקדמינן הדישון ומאחרינן ההקטרה:

(שם) ד"ה קטורת וכו' והא לא מצינו וכו'. ר"ל דכיון דלא שדינן בבוקר דשני גזרי עצים אאברים לא נוקמי גם אדם אלא אמידי אחרינא ואי לא נשכח מידי אחרינא נוקמי גם אאברים דמנ"ל לחלק ביניהם ותירצו דהא דם וכו' וכשמוקמינן לי' אדם קדים להטבת שתי נרות דמכפר עדיף אבל אי נוקמי גם אאברים אכתי יהי' הכא תרי ובהטבת שתי נרות תרי כנ"ל:

(דף ל"ד ע"א) ד"ה עולה עולה ראשונה וכו' ואמאי לא אייתי מתניתין וכו' דהקטרה דמוספין וכו' דמקרא דהעולה שמעינן דאין לאחר ההקטרה דס"ד וכו' כל מעשה חטאת ושל עולה דדם חטאת יקדים וכו' תקדים של חטאת וכו' ואפילו הקטרה ועוד וכו' שלא ללמוד מזה וכו' בבוקר אאברים וכו' למוספין וא"ת אמאי וכו' כצ"ל:

(שם) להביא המשנה עם מלתא דרבא. נ"ל דר"ל דהא ודאי עיקר לימוד דאברים למנחה היא ממלתא דרבא דהכא תרוייהו תדירי ולא הביא הברייתא אלא לסמוך לו מלתא דרבא הי' יכול להביא המשנה אע"פ שלא נזכר שם פסוק דוערך עלי' העולה מ"מ יכול לסמוך לו מלתא דרבא כנ"ל לפרש דבריהם אלו בדוחק:

(שם) דס"ד שיוכל וכו'. נ"ל דר"ל וכיון דשמעינן מקרא דהעולה דהקטרה דתמידין קדים למוספין ה"ה מוסף ר"ח קדים לשל ר"ה:

(שם) ולקבוע זמן אתי. ר"ל דעיקר מצותו בשש אבל אם רצה להקריבו בבוקר יכול להקריבו קודם הנסכים וה"ה אם איחר הנסכים עד שש יכול להקדים המוספין. ונ"ל דמ"מ היכי דכתיב ב"פ ביום ודאי משמע איחור כדאמר בגמרא דמסתבר כמ"ד מוספין קודמין לבזיכין ועיין בתוס' ד"ה נסכים ודו"ק:

שם) מדאיצטריך קרא וכו'. ר"ל ולא מסתבר לאוקמא קרא דוקא כשאיחר הנסכים:

(שם) המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע [פי' אחר סוף שבע] וכו' להתפלל תפלת המוספין אחר שבע (פי' אחר תחלת שבע] וכו' כרבנן דר' יהודה [פי' דס"ל דזמן מוספין כל היום ואין זמנה עובר] כן הוא עיקר הגירסא ובד' לבוב הוגה כאן שלא כהוגן ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה נסכים וכו'. עיין במהרש"א עד ביום לאחר אלא משום דסמיך וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה מה מנחת וכו' כאברי הבוקר כצ"ל:

(שם) ד"ה כמנחת הבוקר וכו' השני תעשה הקטרת אברין בין הערבים וכו':

(שם ע"ב) גמרא האי בתמיד של בין הערבים כתיב. וצ"ל דמ"ש אח"כ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכו' חזר וכתב ללמד דרשה דלעיל כמנחת הבוקר ולא כאברי הבוקר:

(שם) ת"י ד"ה חד בחובה וכו' אלא ס"ל [ר"ל רבנן דהכא] כר' דהתם [דליכא שם לימוד בחובה] וראב"ש כר' דהכא [דליכא כאן לימוד בחובה] וצ"ל דר' גופי' ס"ל דליכא שום לימוד בחובה ולא ס"ל דצריכי ולמד חובה מנדבה וכ"כ הריטב"א ע"ש: