גנזי יוסף קנה

(שם) ד"ה הני מילי וכו' ועוד אדפריך ליה מדאמר אביי וכו' אבל שאר אין מתכוין וכו' כצ"ל נ"ל:

שם) הקשה ריב"א וכו'. נ"ל דקושית ריב"א ותירוצם אזיל לר"ש דלר"י באמת גם כאן אסור כשהגיע לצירוף אם לא משום דדרבנן הוא ולגי' התוס' הוי הטעם משום דאין שבות במקדש ולק"מ וגם תירוצם לא שייך כלל דהא גם במיחם שפינהו אסור לר' יהודה לכבות משום צירוף ודו"ק:

(דף ל"ה ע"ב) רש"י ד"ה משתי ריבוא מנה. נ"ל דלא ניחא ליה לפרש משתי ריבוא זוז דהיינו מאתים מנה דא"כ הו"ל לומר של מאתים מנה כלישנא דלעיל דאמר מאה מנה ולא אמר ריבוא:

(שם) גמרא ראוי זה לחלל עליו את השבת. לכאורה אינו מובן דודאי כל פקוח נפש דוחה שבת ונ"ל דהא דפקוח נפש דוחה שבת היינו משום דחלל עליו שבת אחת בדי שיקיים שבתות הרבה כדאיתא בפ"ב דשבת אבל ת"ח עצמו נקרא שבת לכן אמר ראוי זה בעצמו לחלל עליו את השבת וא"צ לטעם כדי שיקיים שבתות הרבה:

(דף ל"ו ע"א) רש"י ד"ה אבל מן וכו' ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין וכו'. הציור הוא כזה:

$ציור בספר$ (שם) ת"י מאן שמעת ליה וכו' צפון שצריך לעמוד במקום וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה אלא מאי וכו' נוקמיה בין אולם למזבח וכו'. אינו מובן ונ"ל דצ"ל בין הפתח למזבח וכוונתם דהמזבח הי' עומד גם כנגד חלל הפתח ובין האולם ולמזבח משמע להו בין כותל האולם ולכן הקשו דכיון דחיישינן לחולשא דכהן נוקמי' בין חלל הפתח למזבח שהוא קרוב יותר מבין כותל האולם למזבח ותירצו שמא ירביץ גללים וגנאי הוא כנגד חלל הפתח ולפ"ז משמע שבין כותל האולם למזבח לא איכפת לו שירביץ גללים אם אין זנבו ממש כנגד המזבח והיינו דלא כפירש"י ד"ה שמא ירביץ שכ' שאינו מושכו וכו' דמשמע דחשו שלא יהיו גללים כנגד המזבח אפילו אם אין זנבו כנגד המזבח וע"ל (דף ל"ז ע"א) ד"ה והאמרר ודו"ק וצ"ע:

(שם) רש"י ד"ה ועל עולה וכו' דהא יש לו וידוי וכו' הקשה מהרש"א דבפ"ה דמע"ש מ"י חשב גם לקט שכחה ופאה ע"ש וכ"כ בת"י ולענ"ד נראה ליישב פירש"י דבמשנה התם מסיים אע"פ שאין מעכבין את הוידוי וכתב התוספות יו"ט בשם הרמב"ם דקאי על לקט שכחה ופאה דוקא וס"ל לרש"י ג"כ כן לכן ס"ל דזה הוי אין לו וידוי:

(שם) ת"י ד"ה ועל עולה וכו' מיירי בוידוי שעשה וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה בלאו דנבלה וכו' דלהבא משמע כסוגיא דמכות וכו' כצ"ל:

(דף ל"ז ע"א) רש"י ד"ה והתנן בהדיא וכו' במסכת סוטה הכהנים אומרים וכו' הד"א עד כאן וכאן הס"ד:

(שם) ת"י ד"ה מה להלן באנא וכו' אנא שא נא פשע אחיך וכו' כצ"ל:

(שם) אבל מ"מ לא נפיק מקרא וכו'. נ"ל דכוונתם דא"ל דהפסוק אינו מלמד לנו אלא על אנא בתרא ובא ללמד שחובה לאומרו אבל אנא קמא לא צריך לזה כתבו מ"מ לא נפיק מקרא וכו' ור"ל דקרא משמע שבא ללמד גם על לכתחלה וע"כ מלמד על אנא קמא אלא דממילא נלמד גם אנא בתרא שחובה לאומרו ודו"ק:

(שם) ד"ה בא לו וכו' להחזירן. נ"ל דר"ל שהיה צריך להחזיר שעיר עזאזל לשלחו לעזאזל:

(שם) ד"ה והאמרת וכו' א"כ אתיא שפיר כראב"ש. ר"ל שגם מהא דתנן לצפון המזבח אין ראי' דלא אתיא כראב"ש:

(שם) לאפוקי מדר' וי"ל דודאי וכו' ולא כולו ואתיא כמ"ד לעיל בפ"ק שאינו לא כולו בדרום ולא וכו' כצ"ל:

(שם) לא אתי מ"מ לאפוקי וכו'. ר"ל שאינו ברור דאתי לאפוקי מדראב"ש ויותר נ"ל דתיבת מ"מ מיותר:

(שם) ומדלא מפרש וכו'. הוצרכו לזה דאל"כ הי' אפשר לומר דרובו בדרום קאי ומעט בצפון ונשאר מעט מן הפתח בצפון המזבח וכמ"ש הת"י לקמן דסופו בצפון והוי א"ש כראב"ש:

(שם) אבל לא בעי למימר וכו'. הוא טעם אחר דלא בעי לאוקמי דסופו של מזבח מעט בצפון ואפשר דצ"ל ועוד דלא בעי. (שם) אך צ"ע וכו'. ר"ל דאולי נמצא תנא אחר שסובר דסופו של מזבח בצפון וא"כ אפשר לומר דראב"ש ס"ל ג"כ כן וא"ש מתניתין כוותי' ואח"כ כתבו ועוד וכו' ר"ל דאפילו לס"ד בפ"ק שיש תנא שסובר דסופו של מזבח בצפון א"א לומר דראב"ש ס"ל כן ונשאר מן הפתח בצפון המזבח דא"כ למה לו לילך וכו' ומשמע להו השתא דבין האולם ולמזבח היינו כנגד הפתח ועמ"ש לעיל (דף ל"ו ע"א) ד"ה אלא מאי ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ת"ל וכו'. עיין במהרש"א עד לאו ממשמעות וכו' והשאר מיותר:

(שם) ד"ה יכול יתן של שם וכו' דנמצא שלא היה וכו', הנה קושיא זו קשה גם לפי' הירושלמי על יכול יתן ב' על זה שהביאו לעיל בד"ה יכול יתן ב' ואפשר שהוא בכלל מה שתירץ שם אין כאן לשם וכו' ר"ל דא"כ לא יקבע א' ע"י הגורל לשם:

(שם) א"נ וכו' ויניח של שם על של עזאזל ושל עזאזל על של שם כצ"ל נ"ל:

(שם) גמרא תנא שחרית במילואו וכו'. לכאורה אינו מובן דהא בבת אחת מקדשין ונ"ל דאשנים שהיו לו מתחלה קאי דלמה לי שנים כדי שיקדש שחרית מן העליון וערבית מן התחתון ולכן לא העתיקו הרמב"ם בפ"ג מה' בית הבחירה וצ"ל דאחר שעשה לו י"ב דדין היו ממלאים אותו קודם תמיד של בין הערבים כדי שיוכלו לקדש מכל הי"ב דדין ואפשר עוד לומר דאשאר כהנים שרצו לשמש כל היום שלא זכו בתמיד קאי אם באו להקריב שחרית קדשו מן העליון ואם באו ערבית קודם שמלאו אותו לתמיד של בין הערבים קדשו מן התחתון ומה שלא העתיקו הרמב"ם היינו משום דממילא ידענו דממקום שיש מים קדשו:

(דף ל"ח ע"ב) ת"י ד"ה מעשה וכו' ואיך קראו לצדיק בשמו כצ"ל:

(שם) גמרא צדיק מעצמו וכו'. פי' רש"י מדכתיב גבי צדיק לשון יחיד וגבי רשע לשון רבים ולכאורה גבי צדיק שמזכירין אותו שייך לשון יחיד כשמזכיר אפילו צדיק א' אבל גבי רשע דלא מסקינן בשמיה ואין מזכירין שום א' מהם שייך לשון רבים דשם כולם ירקב ונ"ל דסמך אמה שדרש אח"כ מאנשי סדום דהיכי שצריך להזכיר רשע צריך לבזותו והיינו אפילו כשמזכיר רשע א' ואפ"ה נקט לשון רבים:

פרק ד. (דף ל"ט ע"א) ת"י ד"ה כי היכי וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו'. משמעות דבריהם דלא חשדינן ליה שיעשה במזיד שלא בהגרלה אלא ירצה לעשות בהגרלה וגם ירצה למהר לידע בעוד ידיו בתוך הקלפי אם של שם בימינו וחיישינן שמא עי"כ מיטרד וישכח להגריל לכן תקנו בחטיפה