גנזי יוסף קלא

מדלא קתני בגדי האוכלי על טהרת קודש מדרס לאוכלי קודש נ"ל דמספקא לי' בדעת המקשן דלאו כקודש דמי ולא כתרומה ולא כחולין וע"כ דחמור מחולין וקל מקודש ולא ידענא אם חמור מתרומה או קל ממנה לכן לא רצה לפרש מדלא קתני בגדי אוכלי בטהרת קודש מדרס לאוכלי קודש והי' צריך לומר קודם לזה בגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי חולין בטהרת הקודש ולא ידע לומר כן וגם לא רצה לפרש דהו"ל למתני בגדי אוכלי חולין בטהרת הקודש מדרס לאוכלי תרומה דשמא חמור מתרומה לכן נקט מלתא פסיקתא דודאי חמור מחולין ודו"ק ומ"מ התוס' (דף כ"א ע"ב) ד"ה אחרונות פשיטא להו דחמור מתרומה ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה שמרתיה וכו' ותירץ וכו'. עיין תוס' זבחים (דף צ"ט ע"ב) ד"ה מדבר המטמאני ומ"ש שם בעזה"י:

(שם) ד"ה נימא וכו' אך לפי שיטת הירושלמי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כאן דאיירי לפי שיטת הירושלמי אי אפשר לתרץ כתירוצם דהתם דהא הירושלמי מייתי הנך עובדי אמתניתין דהתם ומסיימו בהו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש וע"כ הירושלמי מפרש הנך עובדי לקודש וס"ל דחששא דסתם ידים לקודש דוקא וס"ל דסתם ידים יש בהם דררא דטומא' דאוריית' והו"ל קמייתא כמתניתין או דלא ס"ל כלל לחלק בין קמייתא לבתרייתא ומ"ש מהרש"א לעיל דלאו לקודש קאיירי היינו לפירש"י דקאי לשיטת תלמודא דידן דמסיים בהנך עובדי בלבו לשמרן טהור אין בלבו לשומרן טמא והיינו אפילו לתרומה ולחולין ודו"ק. וע"ל במהרש"א עד דמשמשי בהדיה קודם וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה והתניא וכו' ועוד לא הי' צריך וכו' עיין במהרש"א עד דהמתרץ לא אוקמא וכו' כצ"ל. וכוונתו דמ"ש התוס' דאי סתומות לא יטמאו בהעלמת עין הוא הוכחות המקשן דמשמע לי' דמיירי בפתוחות דאי סתומות וכו' ומ"ש התוס' ועוד וכו' אינו הוכחת המקשן אלא הוא הוכחת ר"י דסוגיא דהתם מוקי לה בפתוחות דאל"כ לא הי' צריך לאוקמי רישא במטהר לכך:

(שם) ופריך מינה מכח ההיא דהכא. י"ל דר"ל דע"כ גם סוגיא דהתם ס"ל דאין אדם משמר מה שביד חברו כדאמרינן הכא ומכח זה פריך התם [ולא כמו דהוי ס"ל לעיל דסוגיא דהתם לא נחית לסברא דאין אדם משמר וכמ"ש מהרש"א] דאלת"ה וכו' א"כ הכא בשמעתין כי פריך וכו' ורצה לדייק דאדם משמר אכתי תקשה ליחוש כמו התם דלא נחית לסברא דאין אדם משמר וממ"נ אי נימא דע"כ מיירי בפתוחות מכח הוכחה דבסתומות לא יטמאו בהעלמת עין תקשה כמו התם ואי מיירי בסתומות ואפ"ה קשה לו התם שמא נגע גם כאן קשה כן אע"כ דהתם פריך מכח ההיא דהכא ונחית התם לסברא דאין אדם משמר דאל"כ אפילו מיירי בפתוחות מכח הוכחה דלעיל אכתי אפשר לומר דלא נגעו דמרתתי וע"ז סיימו ומיהו הוי מצי לאקשויי ולטעמיך וכו' והתם לא נחית לסברא דאין אדם משמר ופריך מכח סברא והכא המ"ל ולטעמיך אפילו אדם משמר מ"מ שמא נגע כנ"ל לפרש דבריהם ודו"ק:

(שם) ד"ה מ"ש רישא וכו' ופי' לעולם וכו'. כ' מהרש"א כ"ז סותר דבור דלעיל וכו' ע"ש ולענ"ד אפשר לפרש דמ"ש התוס' ופירוש לעולם אין אדם משמר הוא פירוש דברי התרצן והמקשן הקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא אי ס"ד אין אדם משמר כפירש"י וכדברי התוס' דלעיל ומתרץ לעולם אין אדם משמר וכ"ת מ"ש רישא ר"ל ודקא קשיא לך מ"ש רישא וכו'. וגם פירוש מורי דהוי כמו ולטעמיך אע"ג דהוא דלא כפירש"י מ"מ מדברי התוס' דלעיל לא מוכח היפך זה דאפשר לפרש מ"ש לעיל כי פריך מ"ש רישא משום מה שביד חברו ר"ל מה דפריך מכח ולטעמיך ודו"ק:

(שם) ד"ה בבא וכו' כדי שיהיו מרתתים וכו'. ר"ל שיהיו מרתתים שיגעו ע"ה חבריהם ואי לאו הכי אלא שלא טיהרם לא מרתתי מליגע הם עצמם ודו"ק:

פרק ג. (שם) רש"י ד"ה בידים מסואבות שניות לטומאה דכיון וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) תוס' ד"ה הנושא וכו' לא יטמא כלי חרס אפילו וכו' כצ"ל נ"ל:

(דף כ"א ע"א) ד"ה האונן וכו' כדדייק לקמן בכלים וכו'. כ' מהרש"א כל מ"ש לעיל וכו'. נ"ל דגרסתו הי' בתוספות כדדייק לעיל וקשה לו מ"ש לעיל דהוא לקמן (דף כ"ג ע"א) לכן פירש כיון שהוא בפיסקא דכלים הנגמרים שהוא קודם במשנה מהך דהאונן קרי לה לעיל:

(שם) דרבותא נקט ואע"ג דאם הביאום וכו'. נ"ל דצ"ל ואע"ג דהביאום ור"ל דרבותא נקט דאפילו לא הביא אלא אחת בשחרית מותר לאכול לערב וה"ה אע"פ שהביא תרוייהו בשחרית לא יאכל עד הערב והכל טעמא משום שסומך על החזקה:

(שם) אבל בגר לא מצינו לו. ר"ל דבגר לא מצינו טבילה אחר הכפרה וע"כ הא דתניא אוכל בקדשים לערב הוא מטעם שיוכל לסמוך על החזקה ומ"ש מהרש"א דקחשיב נמי גר לראב"י הוא לכאורה בלא צורך דברייתא זו היא ככ"ע ואפשר כוונתו ליישב מה דמשמע מלשון התוס' דגר נמי הוי מחוסר כפרה ובברייתא לא נזכר מחוסר כפרה אלא משום דראב"י קרי לי' מחוסר כפרה במתניתין ע"ש ודו"ק:

(שם) ותירץ הר"ש וכו' הלכך אף הערב שמש בעי. משמע דר"ל שעשו לכלים הנגמרים בטהרה כטמא מת בשביעי עשו נמי לזה דליבעי הערב שמש אבל הוא תמוה שהרי בא שם לתרץ דאתיא כמתניתין דלא בעי הערב שמש ואפשר דאשפופרת של חטאת דוקא קאי דעשאוהו כטמא מת בשביעי שאם ירצה להשתמש בה קודש ליבעי הערב שמש ולכן כשמשתמשים בו חטאת בלא הערב שמש איכא היכרא לצדוקים. אך רש"י לא פירש הכי וכו'. ר"ל דרש"י לא פירש דעשאוהו כטמא מת דליבעי הערב שמש אלא למימני בי' ראשון ושני וממילא דינו דבעי הערב שמש לקודש וע"כ דטומאה דרבנן בעי הערב שמש לקודש ומ"ש מהרש"א דרש"י פירש כן גבי כטמא שרץ נלענ"ד דכוונת התוס' דהא דאוקים אח"כ דעשאוהו כטמא מת לא הוסיף אלא דלטמא אדם אבל לשאר דברים הוי כאוקימתא דלעיל כטמא שרץ דלא עשאו בפירוש לענין הערב שמש וע"כ דממילא בעי שפופרת של חטאת הערב שמש לקודש ודו"ק:

(שם) איכא למימר דבפרה החמירו. לכאורה אינו מובן דהא בפרה לא בעי הערב שמש ואי לא בעי הערב שמש בקודש ליכא היכרא לצדוקים ואפשר דכוונתם דהואיל והחמירו בפרה כמה חומרות אי הוי צריך בפרה הערב שמש גם בטומאה דרבנן היו צריכין הערב שמש ומדלא אצרכו בטומאה דרבנן הערב שמש איכא היכרא לצדוקים דלא בעינן בפרה הערב שמש כלל והיינו בכהן השורף את הפרה ואח"כ כתבו וגם בשפופרת וכו' עד גבי חולין ותרומה וקודש ולא לחטאת כצ"ל וכוונתם ג"כ כן דבחטאת אי הוי בעי בטומאה דאורייתא הערב שמש הוי בעינן גם בכלים הנגמרים בטהרה הערב שמש ואיכא היכרא דלא בעינן הערב שמש כל ודו"ק:

(שם) ובגזייתא וכו' כדאיתא בפסחים (דף י"ט ע"ב):

(שם ע"ב) ד"ה כעוביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן. הקשה ר"ת וכו' כצ"ל ותיבת פירש"י מיותר דמפורש הוא במשנה גם ביבמות (דף ט"ו