גנזי יוסף קל

היינו עיקר יום הקרבה כיון דאין קרבין ביו"ט אלא אפילו לב"ה דמותר להקריב ביו"ט מ"מ אם לא הקריב ביו"ט מותר להקריב ביום ראשון אחר יו"ט אפילו אם אין לו תשלומין כל שבעה אלא דאם חל בע"ש דאז אם לא הקריב ביו"ט נצטרך להקריב ב' ימים אחר שבועות זה לא ס"ל לב"ה. ומ"ש אח"כ וליכא למימר דלב"ש קאמר הכי נ"ל דר"ל דאמרינן לקמן א"ה נפשוט מינה דחד יום טבות ומשמע מזה דאפילו אי נימא דאין לעצרת תשלומין כל ז' מ"מ חד יום טבוח אית לי' וס"ל דאין זה דחייה בעלמא רק דכן ס"ל להגמרא באמת דחד יום טבוח פשיטא דאית ליה לזה כ' דליכא למימר דלב"ש קאמר הכי וכו' ועוד וכו' ובברייתא משמע דמטעם תשלומין היא דומיא דז' ימי הפסח וח' ימי החג כנ"ל ביאור דבריו אכן אפשר לומר דהא דאמרינן א"ה נפשוט מינה דחד יום טבוח היינו אפילו לפי סברת המדחה לא יום טבוח אבל ס"ל להגמרא דאי אין לעצרת תשלומין ז' ברייתא כפשטה יו"ט של עצרת ונ"ל דזהו ב' פירושים של המהרש"א דאי נימא דלפי סברת המדחה היא נימא דמ"מ בדלא אפשר מודו ב"ה א"נ סברא דקושטא היא דחד יום טבות אית ליה אפילו בדאפשר ולקמן (דף י"ח סוף ע"א) ולא הניחם ר"ט משמע דאית לי' חד יום טבוח ודו"ק:

(עם) תוס' ד"ה נפשוט וכו' ומתניתין וכו'. עיין במהרש"א עד די"ל דלרבותא נקט וכו' נ"ל דר"ל אע"ג דהול"ל שלא יעשו יום טבוח אחר השבת שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת אפ"ה עבדינן יום ראשון של טבוח אחר השבת ודו"ק:

(שם) ד"ה מצוה וכו' למה לי קרא מדרשא דחג השבועות. ר"ל ל"ל דרשא דחג השבועות והיינו דרשא דר"א אמר ר' אושעיא תיפוק לי' מדרבה בר שמואל אע"כ מדרבה בר שמואל לחוד ליכא למשמע ואח"כ כתבו דמדרשא דרבה בר שמואל וכו' דלא תקשה א"כ ל"ל דרשה דרבה בר שמואל לזה כתבו דאצטריך לאפוקי מלבן של צדוקים ונ"ל דהיינו דרשא דר' יהושע במנחות (דף ס"ה ע"ב) ואע"ג דהתם אמרינן מה חדש סמוך לביאתו ניכר ס"ל להתוס' דהכל חדא דרשה היא דמקשינן עצרת לחדש לכל מילי ולא אצטריך לומר כאן טעמא דמצוה למימני שבועי אלא דלא תקשה מרבה בר שמואל דנימא מה חדש יום אחד אף עצרת יום אחד. ועיין במהרש"א ומשמע מדבריו דהא דאמרינן בגמרא ועוד חג שבועות כתיב היינו דרשא דר"א א"ר אושעיא ודו"ק:

(שם) ומהכא שמעינן וכו'. לא הבינותי דליכא מאן דפליג אדאביי דמדאורייתא בעינן למימנא יומי ושבועי ואמימר דלא מני אלא יומי היינו האידנא דס"ל דזכר למקדש הוא ע"ש במנחות (דף ס"ו ע"א) וצ"ע:

(שם) ד"ה ואצטריך וכו' הקשה הר"א וכו'. כ' מהרש"א דמשמע להו לכאורה וכו' ר"ל בקושייתם אבל לתירוצם לא ילפינן מרבה בר שמואל ולא אמרינן דמצוה למימני שבועי אלא דלא תקשה מיני' וכמ"ש לעיל:

(דף י"ח ע"א) ד"ה אלא וכו' פ"ק דר"ה (דף י"ג ע"א) א"ל וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ואסור לזרים בלאו משמע שבא לתרץ שלא תקשה כיון שחייבין עליהן מיתה וחומש פשיטא שאסורין לזרים לכן פי' דקמ"ל שהוא בלאו ועיין בפי' הרע"ב במשנה שם ובפ"ק דחלה מ"ט:

(שם) תוס' ד"ה הא בנהמא וכו' וה"ה דמ"ל וכו'. אע"ג דאי הוי מוקי הא באכילה הא בנגיעה הוי מוקים ככ"ע והשתא ע"כ מתניתין דמשא"כ במעשר כר"מ דע"כ רבנן אוסרים באכילה דפרי דמעשר מ"מ כיון דע"כ משנתינו מיירי באכילה דנהמא מדאוסר אפילו בחולין עדיפא לי' לאוקמי מתניתין דמשא"כ במעשר אפילו באכילה דפרי וכר"מ ודו"ק:

(שם) ד"ה כאן לחולין וכו' ותירץ וכו'. עיין במהרש"א עד ואין חילוק כלל בין תרומה למעשר בין לא נתכוין וכו'. ר"ל דבין בתרומה ובין במעשר אין חילוק בין לא נתכוין כלל ובין נתכוין רק לחולין דנימא דכשלא נתכוין כלל פוסל אפילו בנגיעה וכשנתכוין לחולין אין פוסל בנגיעה ולא אסור אלא באכילה דא"כ הוי צריכי תרי בבי דהוחזק לחולין אינו אסור אלא באכילה במעשר ובתרומה וכשלא הוחזק כלל הוי כאלו לא טבל ואסור אפילו בנגיעה והתוס' לקמן (דף י"ט ע"א) ד"ה לא כאלו דחקו לתרצם בע"א אע"כ אפילו לא הוחזק כלל מותר בנגיעה ודו"ק:

(דף י"ט ע"א) ד"ה נגזור וכו' מדגזרינן וכו'. נ"ל דר"ל דאי הוי טעמא משום זוחלין לא הוי שייך לגזור ים אטו גשמים כמו דלא גזרינן בכל זוחלין מעיין או ים אטו גשמים אע"כ דחרדלית אפילו בים פסול וה"א דלגזור גל אטו חרדלית ובסוף דבריהם כתבו ואי הוה טעמא משום זחילה יתכן טפי ור"ל וע"כ אמרינן דגזרינן דחרדלית של ים אטו חרדלית של גשמים אע"ג דלא גזרינן בשאר זוחלין וא"כ אפשר לומר דה"א דגזרינן גם בגל אע"ג דלא גזרינן בשאר זוחלין ונתיישבה קו' הר"א ודו"ק:

(שם) ד"ה לא כאלו וכו' אף כי הוחזק לחולין וכו' דטפי עדיף וכו'. לכאורה מדברי הגמרא לקמן מבואר דטפי עדיף לא הוחזק כלל דקאמר אם לא הוחזק מחזיק ואם הוחזק אינו מחזיק וצ"ל דס"ל להר' אלחנן לחלק דדוקא היכי דעדיין לח ורוצה להחזיק א"ע עדיף לא הוחזק כלל מהוחזק לחולין משא"כ היכי שכבר נגוב ואין בידו להחזיק א"ע עוד עדיף הוחזק לדבר קל מלא הוחזק כלל ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אם לא הוחזק וכו' אבל אם הוחזק לקל אינו מחזיק לחמור וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ר' יהודה וכו' היינו לפי דעתו של ר"י ר"ל דה"ק מאיר הי' אומר בתחתונה ובזה אני מודה לו לא בעליונה ר"ל בעליונה איני מודה לו כי אני אומר שאין מטבילין בו:

(שם ע"ב) ד"ה בתחתונה וכו' ולא תניא בהדי ההוא דניצוק וכו' כצ"ל ר"ל דההוא דטופח להטפיח חבור לאו סיפא דברייתא דניצוק וקטפרס ומשקה טופח אינו חבור הוא אלא הוא ברייתא אחרת ושם לא תניא אלא דטופח אינו חבור וטופח להטפיח חבור ודו"ק:

(שם) דלא דמי לרגליו של ראשון נוגעות וכו' כצ"ל:

(שם) דהא יין שבתוך הגישתא וכו'. משמע דגישתא הוא קצה המקלח לתוך החביות הריקם וכ"מ מפירש"י שם לזה כתבו דהא היין שבתוך הגישתא אין סופו לירד בתוך החביות ור"ל אין סופו לחזור לתוך החביות שיצא ממנו אכן בגיטין (דף ט"ז ע"א) משמע שמפורשים בע"א וגרסו דאנח ידי' אבת גישתא ואי"ה שם יבואר:

(שם) ד"ה בגדי ע"ה וכו' וכ"מ שילהי הניזקין וכו' כצ"ל:

(שם) אבל משכבות ומושבות וכו'. צ"ל דמשכבות ומושבות אין טהורים אלא מאב הטומאה כמדרס אבל טמאים מחשש נגיעה או דמיירי שא"י ליגע בהם דומיא דכ"ח המוקפים ודו"ק:

(שם) אבל ק"ל דתנן התם וכו'. עיין במהרש"א עד גם הר"ש פ"ז דטהרות וכו' כצ"ל:

(שם) וההוא דמובל נמי וכו'. ולענ"ד יכול להיות שסמכו כאן אתירוצא דלעיל דטרח ומזייף:

(שם) משום אינך נקטי'. ר"ל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ואינך דהיינו מטעם שמא ישבה עליהם אשתו נדה כמו שפירש"י במתניתין:

(שם) תפתר בע"ה אצל פרוש ולית את כלום. ר"ל דמיירי אצל פרוש דהיינו בחולין ולית את מביא ראי' משם כלום. ועיין במפורשי הירושלמי ואין להאריך כאן:

(דף כ' ע"א) רש"י ד"ה מדלא קתני וכו' בטהרת חולין וכו'. עיין במהרש"א עד מאן דכר שמיה וכו' ולא הבינותי דפרושים האוכלין חוליהן בטהרה היינו בטהרת חולין והא דלא ניחא לי' לרש"י לפרש