גנזי יוסף קכט

וחשוב גם הרצאה רביעית שהרצה לפני חנניא ואז יהי' ג' הרצאות דארצי וארצו קמיה. ומ"ש ועוד מנ"ל הא וכו' נ"ל דלא ניחא להו לומר דמהא גופא שמעינן מדחשיב לחנניא בכלל ג' הרצאות מכלל דארצו קמיה דכיון דבברייתא לא מפורש דלא חשיב אלא דארצי וארצו קמיה אלא דאנן הוא דשנינן הכי לא שייך לשנויי הכי אלא אי חזינן דארצו קמי' אבל כיון דאינו מפורש בשום מקום דארצו קמיה לא שייך לחדש ב' דברים דלא חשיב אלא דארצי וארצו קמי' וחנניא ארצו קמי' ודו"ק:

(שם) ואפילו הרצו לפני רבן יוחנן רבו לא מצינו שהרצה. נ"ל דצ"ל ואפילו הרצה לפני רבן יוחנן רבו רבן יוחנן לא מצינו שהרצה ור"ל דלא חשיב אלא סדר תלמיד לרבו זה אחר זה וא"כ אין מקום למנות ר"א בהדייהו אלא דמ"מ הי' יכול למנות בר"א סדר בפ"ע אי הוי מרצו אחרים לפניו או אי הוי מרצה רבן יוחנן קמי אחרים לזה כתבו לאפוקי ר"א ב"ע שלא הרצו לפניו ואע"פ שהוא הרצה לפני רבן יוחנן רבו כיון שלא מצינו ר"י שהרצה בפני שום אדם אין לו סדר למיחשבי' אפילו לעשות סדר בפ"ע ועיין בס' הישר לר"ת סימן שכ"ה ודו"ק:

(שם) גמרא שאלו את בן זומא בתולה שעיברה וכו'. לכאורה משמע לפרש מי חיישינן לדשמואל ואסורה דעכ"פ בעולה היא אע"ג דלא השיר בתולי' או דלמא דשמואל לא שכיחא וע"כ באמבטי עיברה וליכא לא בעילה ולא השרת בתולים ומותרת ומסיק דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה ור"ל תלינן לקולא וכמ"ש בגליון הש"ס וכ"נ מדברי רש"י ד"ה בתולה שכ' כ"ג נשאה ומצא לה בתולים משמע דאין ספק כלל דודאי היתה בתולה דלא שייך לומר טעה אלא דהספק הוא שמא נבעלה כדשמואל ואסורה או באמבטי עיברה ומותרת אכן מדברי התוס' ד"ה בתולה לא משמע כן שכתבו ואי שכיחא דשמואל מהימנא וכן אח"כ כתבו ואי דשמואל לא שכיח וכו' ומוקמא בחזקת בעולה וכן אח"כ אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח משמע מכל דבריהם דאי תלינן בדשמואל מותרת אלא דהספק הוא שמא דשמואל לא שכיח וע"כ בעולה גמורה היא וגם הך מי חיישינן לדשמואל לקולא היא ולא אסיק אדעתי' כלל לומר באמבטי עיברה ומסיק דודאי דשמואל לא שכיח ואפ"ה מותרת דתלינן באמבטי ולכאורה פשטות הגמרא לא משמע כן גם רש"י לא פירש כן גם המגי' בגליון משמע דלא פירש כן שפי' חיישינן לקולא אמסקנא משמע אבל חיישינן לדשמואל הוי שפיר לחומרא וראיתי להמש"ל פי"ז מה' א"ב הי"ג שכ' בפשיטות דמגמרא זו מוכח דאי תלינן בדשמואל שריא ולענד"נ כמ"ש ודו"ק:

(דף ט"ו ע"א) תוס' ד"ה שובו וכו' וקאמר לי' לר"מ וכו' ומע"ט שהיה בידו מראשיתו וכו' כצ"ל:

(דף ט"ז ע"א) ד"ה יוסי בן יועזר וכו' לא מצינו בפ"ק דשבת רק ג' וכו'. לא הבינותי דשם (דף ט"ו ע"א) מפורש דלא חשיב סמיכה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא בהדייהו וא"כ הירושלמי חשיב גם סמיכה וכ"מ הלשון ועשו ד' משמע שהוסיפו עוד ג' על הסמיכה ונעשה ד' וכ"פ בק"ע שם ודו"ק:

(שם) ד"ה שנים וכו' ואגב וכו'. ובריטב"א עירובין (דף י"ג ע"ב) ד"ה ולא עוד כ' טעם שמקדים בכ"מ דברי ב"ש לדברי ב"ה כיון שהם עצמם הקדימו ב"ש לב"ה גם רבינו הקדוש שהי' מזרע הלל הלך בעקבותם ע"ש וכ"מ מלשון הש"ס שם דאמר שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם ומה שהביא מהא דאמר שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה אע"פ שאין זה דבריהם ר"ל כמו שמצינו שהקדימו שם ב"ש לב"ה גם כשהזכירו דברי ב"ש הקדימו אותם לדבריהם ובזה אפשר לפרש גם כאן כשמנה שמותם כתב הלל ומנחם יצא מנחם נכנס שמאי וממילא נמנה אחר הלל ואח"כ כשבא שנות דבריהם הקדים דברי ב"ש כמו בכ"מ מענותנותו היתירה:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה היינו דקא מורה וכו' ש"מ דעד השתא אורי בפניו. מדברי רש"י אלו נראה דמהא שקבל עליו שיורה בפני שמעון בן שטח לא משמע שהורה בפניו כיון שהורה בפניו ממש שאם יטעה ילמדהו כמ"ש לעיל בד"ה אלא בפני ולא אסור לתלמיד להורות אלא במקום רבו שלא בפניו ממש לכן הוכרח להוכיח דמשמע דעד השתא הורה באתרי' מדקבל עליו שלא יורה עוד אלא בפניו ממש ולא ניחא לי' לומר דעד השתא אורי שלא במקומו וקבל עליו דאפילו שלא במקומו לא יורה אלא משמע לי' דלא קבל עליו אלא שלא יורה עוד במקומו כמו תלמיד במקום רבו וצ"ע שלא מצאתי בפוסקים דבפניו ממש מותר להורות. עוד משמע מדברי רש"י בד"ה לא מצטריפנא דכשטצטרף לישב בדין עם אחרים מותר במקום רבו וגם זה לא מצאתי בפוסקים וצ"ע. אכן יותר נ"ל דאב"ד אין דינו כתלמיד וכשלא הי' הנשיא בבית הועד אע"פ שהי' בעיר הי' האב ב"ד מורה אלא כשהי' הנשיא בבית הועד לא הי' האב"ד מורה בפניו והנשיא הי' מורה בין כשהי' האב"ד בבית הועד ובין כשלא הי' לכן מקשה בשלמא ר"מ היינו דקא מורה הלכה בפני שמעון בן שטח ר"ל שקבל עליו שלא להורות אלא כשיהי' שמעון בן שטח עמו בבית הועד אלא אי אמרת רבנן אב"ד בפני נשיא מי מורה והול"ל שקבל עליו שלא יורה כלל כיון שלא יורה שלא בפניו ומ"ש רש"י ש"מ דעד השתא אורי בפניו הוא לאו דוקא ולא בא אלא לשלול שלא נימא דדוקא כאן שלא אורי שלא בפניו הי' מורה בפניו כדי שלא יהא מורה לעולם לכן כ' דזה לא מסתבר דמסתמא גם עד השתא אורי בפניו ומ"ש לא מצטריפנא לישב בדין אלא בהדי שמעון ר"ל שקבל עליו שלא להורות שלא בפניו אלא בפניו יצטרף עמו בדין ואפשר דלהצטרף עם אחרים הי' מותר לאב"ד בפני הנשיא וכאן קבל עליו שלא יצטרף אלא עמו ממש ודו"ק. [ובד"ה ומאי קבל צ"ל מאי קבל]:

(שם) ד"ה לאפוקי ממ"ד במס' ביצה וכו'. נ"ל דר"ל דלמ"ד דפליגי אי בעי סמיכה לא פליגי בשבות אלא הא דאסרו ב"ש לסמוך משום דמשתמש בקדשים אבל למ"ד דפליגי אי בעינן תיכף לסמיכה שחיטה הא דאסרו ב"ש הוא משום שבות כיון שהי' אפשר לסמוך מאתמול וע"ש בתוס' ד"ה דלא ומ"ש שם בעזה"י בחידושי ודו"ק:

(דף י"ו ע"א) תוס' ד"ה פז"ר וכו' במערבית שלו קדש ללינה ושלשים ידחם וכו' כצ"ל נ"ל וכ"ה בתוס' ר"ה (ד"ר ע"ב):

(שם ע"ב) ד"ה דכתיב וכו' פירש"י וכו'. מדבריהם משמע לכאורה דביום ראשון הי' צריך להתראות בעזרה וללין בירושלים עד חה"מ ואח"כ הי' יכול לילך חוץ מירושלים ובשמיני הי' צריך להתראות פ"ש וללין בירושלים אבל ק"ל דהא בעת שמתראה בעזרה צריך להביא עולת ראיי' כמ"ש הרמב"ם ריש ה' חגיגה וקיי"ל דשמיני הוא לתשלומין ואם הביא קודם שמיני א"צ להביא בשמיני לכן נ"ל דהא דמרבינן דשמיני טעון לינה היינו אם לא הי' מתראה עד שמיני צריך ללין מוצאי שמיני. ומדברי התוספתא שמצא הר' עזריאל משמע שצריך ללין עד מוצאי שמיני ואח"כ הביאו בשם ר"י דס"ל דא"צ ללין אלא לילה אחת והיינו כפירש"י כנלענ"ד:

(שם) דלא מקשי כלל ר"ל כמ"ש בסוכה (דף מ"ז) דמי שלא הביא חגיגתו יום ראשון והביא באחד הימים צריך ללון לילה שלאחריו ע"ש:

(שם) והר' אלחנן וכו'. עיין במהרש"א ואנכי לא מצאתי דברי הר' אלחנן לא בר"ה ולא בסוכה ע"ש:

(שם) גמרא מאי לאו אין לה יום טבוח כלל וכו'. עיין במהרש"א עד א"נ דחד יום טבוח אית להו נמי לב"ה ור"ל דלב"ש פשיטא דאפילו אי נימא דעצרת אין לה תשלומין מ"מ ביום אחד אחר שבועות מקריבין