דברי צבי פו

שמא קשי' לי אמאי אמרי' שהבעל יכול להפר אפי' שלא לצורך השבת מפני שצריך להפר בו ביום הא יכולה האשה לילך אצל חכם לאחר השבת להתיר נדרה כדפסקי' ביו"ד סי' רל"ד סעיף כ"ג וצריך לומר דמיירי שנדרה על דעת רבים שאין החכם יוכל להתיר והבעל יכול להפר כדאית' שם ביו"ד סעי' א' ולפ"ז אין הבעל יוכל להפר שלא לצורך השבת רק בנדר שאין החכם יכול להתיר אבל אפשר לומר שהבעל יוכל להפר אפי' בנדר שהחכם יכול להתיר דמתיירא הבעל שמא לא תרצה האשה להתיר נדרה אצל החכם אבל הבעל יכול להפר אפי' שלא בפני' כמו דאית' שם ביו"ד סעי' כ"ח או אפשר לומר שהבעל אין רוצה שתתבזה אשתו בב"ד כדאית' בכתובות דף ע"ד וגיטין מ"ו

שם סעיף א' מתירים כו' שלא לאכול כו'. לכאורה נר' דדוקא באין לו דבר אחר לאכול רק דבר הנדור אז יוכל להתיר אבל בעירובין דף ל' ע"ב מוכח קצת אפי' ביש לו לאכול יכול להתיר דתוס' שם ד"ה לא נחשדו כתבו דמיירי דאין צריך לאכלן בשבת ובד"ה אלא כתבו דנזיר יכול ליתשל דהוי צורך שבת שיהי' מותר לשתות יין בשבת ע"ש א"כ קשה אמאי כתב רש"י ד"ה סבר דמתקן לי' ביה"ש ועבר אשבות ת"ל דעבר השבות שישאל על נדרו כמו שמקשי' תוס' על נזיר והכא מיירי שיש לו פירות אחרות א"ו מוכח דאע"ג כשיש לו לאכול דברי' אחרי' יכול לשאול על הנדור

שמב מג"א דשאני אפוקי יומא כו'. המח"ש מביא קושי' ת"ש על המג"א דמגליון תוס' עירובין דף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי כו' שכתבו שלרבי לא יוכל לתרץ גזירה אטו יו"ט שלאחר השבת מבואר להדי' דגם במ"ש ל"ג שבות ביה"ש ע"ש ולפענ"ד לק"מ דתוס' שם ד"ה גזרה כו' מקשים והא דאמר לעיל גבי אילן דלא גזרו שבות ביה"ש ולא גזרי' משום יו"ט לאחר השבת ע"ש וע"כ צריך לומר שתוס' אין מפרשים כנראה מפי' רש"י ד"ה א"ר זירא דגזרי' דא"א נשבקי' בביתא משום הואיל ה"נ נשבוק בביתם ביו"ט אחר השבת והתם ליכא הואיל דאם היו התוס' מפרשי' נמי כן מאי מקשים מאילן וצריכים לתרץ דהכא גזרי' משום הוצאה דאוריית' ת"ל דהכא שאני דגזרי' שלא יוציא כלל העירוב ביו"ט לאחר השבת ונשבקי' בבית' ויוציא בשבת בלא עירוב ולא דמי כלל לאילן א"ו שתוס' מפרשים הכא בעיו"ט דעלמא גזרי' דלא להביא העירוב ולהניחו ברה"ר במקום קרוב וביה"ש יבוא פחות מד"א עד מקום השביתה משום גזירה ולכן שפיר כתב גליון תוס' דלרבי דלא גזרי' שבות בע"ש ובעיו"ט ביה"ש א"כ לא יוכל לתרץ דגזרי' אטו יו"ט אחר השבת דאע"ג דיום טוב אחר השבת אסור דאפוקי יומא מודה רבי דגזרי' שבות מ"מ בע"ש ובעיו"ט ביה"ש לא אסרי' משום גזירה דמה דאסרי' משום גזירה לא נאסר לרבי בביה"ש של ע"ש

שם כמ"ש ססי' שפ"ו. והוא בעירובין דף ל"ו ע"א וצ"ע דשם ע"ב כתבו תוס' בד"ה דאי כו' דכי אמר היום חול ולמחר קודש מקפיד שלא תחול על העירוב קדושת היום עכ"ל וע"כ צ"ל דגם באומר היום קודש ולמחר חול דמקפיד שיהא כל היום ו' קודש עד שיהא וודאי ליל שבת ולכך אין עירוב דאין ראוי' ביה"ש ע"ש א"כ אין ראי' משם דביה"ש של מ"ש חמור מביה"ש של ע"ש דשם בע"ש הוי עירוב דהוי כאלו אמר בפירוש שלא תהי' קודש עד שתהי' שבת בוודאי ובהיום קודש ולמחר חול הוי כאלו אמר בפירוש שתהי' קודש עד שתהי' שבת בוודאי

שמג מג"א ומלתא כו' וכתב הב"ח כו'. המח"ש מביא מה שכתב הב"ח דביבמות דף קי"ד דלאחר שעביד הש"ס צריכותא כהנים ריבה מצות ושקצים אסור בכ"ש ודם אית בי' כרת לא נצטרך לומר דהבריית' גבי כהנים ר"ל שלא לטמאן בידים אלא ר"ל להפרישן אע"ג בשאר איסורים אין צריך להפרישן ומקשה הב"ח א"כ בשקצים ודם נמי י"ל דפירש הברייתא דצריך להפרישן דשאני שקצים ודם דיש להם צד חמור ומתרץ דמ"מ לא אמרי' כך כ"א גבי כהנים דאמור ואמרת משמע דצריך להפרישן ע"ש ותירוץ זה דחוק ולפענ"ד נראה לתרץ דשאני שקצים ודם מכהנים דשרצים דחומר' שלהן דלוקה על נמלה משום ברי' כמו שפי' תוס' ביבמות שם ד"ה משום כו' לא נוכל לומר דמחמת חומרא זו צריך להפריש דהא יש איסורים אחרים נמי שאסורים במשהו מפרש בשבועה ולר"ע בסתם הוי בכ"ש שבועות דף כ"א ע"ב והאוכל גיד הנשה כולו חייב בכ"ש חולין דף צ"ו וכן האוכל אבר מן החי חייב בכ"ש חולין דף ק"ב וחומרא דדם דחייב כרת הא גם בחמץ בפסח והאוכל ביו"כ ואוכל חלב ופגול וכיוצא נמי חייב כרת על אכילתו אבל טומאת כהנים שחומר דידהו אמרי' ביבמות שם דריבה בהן מצות יתירות הוא חומר שיש רק גבי כהנים ולהכי שפיר אמרי' דבעלמא אין צריך להפריש וכהנים צריכים להפריש

שם ס"ק א' אביו כו' ומעשה דהילני כו'. צ"ע דא"א דאמו אינה מצווה והילני לא הי' צריכה להושיב בניה בסוכה רק שהחמירה א"כ קשה שם בסוכה דר"י מייתי ראי' דסוכה למעלה מכ' כשרה מהילני דהי' לה שבעה בנים וא"א דלא הוי חד שאינו צריך לאמו וחייב מדרבנן ע"ש וא"א דהילני לא הי' צריכה לחנך רק שהי' מחמירה היכי מייתי ר"י ראי' מהילני דסוכה למעלה מכ' כשרה דלמא סוכה למעלה מכ' פסולה והילני לא הי' מחמירה והיא ובני' היו יושבים בסוכה פסולה

שם ס"ק ב' מאיסור כו' בסי' ק"ו כו'. צע"ק דשם מיירי בקטן שהגיע לחנוך ע"ש

שם ביו"ד סי' פ"א כו'. הש"ך שם ס"ק כ"ו כתב אע"ג שקטן אוכל איסור דרבנן אין אביו מצווה להפרישו היינו מדינא כו' ע"ש אבל המג"א וט"ז פה כתבו שחייב להפריש באיסור דרבנן ושם ביו"ד דא"צ להפרישו משום דאינו בר הבנה

שם ס"ק ד' טוב כו'. המח"ש גורס תקלה איכא וקלון