דברי צבי פז

איכא ע"ש וקשי' לי בסנהדרין שם דמסיק שצריך להיות תקלה וקלון וכן פסק הרמב"ם בפרק א' מהלכות אסורי ביאה הל' י"ח וקטן וקטנה הבאים על הבהמה הבהמה נסקלת דתקלה וקלון איכא דמזידין הם ורחמנא חס עלי' ע"ש וצ"ע ביבמות דף ל"ג ע"ב אית' דפתוי קטנה אונס ומותרת לבעלה ע"ש ואין לומר דלהכי מותרת לבעלה אע"ג שמזידה דאמרי' נמי דרחמנא חס עלי' שלא תאסר על בעלה א"כ קשה בכתובות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה ואב"א דמתרצין דלא הוי ס"ס דשם אונס חד הוא ע"ש וא"א דקטנה מזידה רק דרחמנא חס א"כ שפיר הוי ס"ס דילמא אונס דילמא מזידה בקטנותה ורחמנא חס עלי' ולא הוי שם אונס חד

שמד מג"א ס"ק א' אסור כו' ואע"ג כו'. וצ"ע בשבת דף ס"ט ע"ב במעלי שבתא לא נפיק ופירש"י דאין דרך לצאת מפני כבוד שבת קמ"ל דזמנין דמשכח שייר ומקרי ונפיק ע"ש משמע דהוי רק מעוט היוצאים בע"ש ואפ"ה חיישינן וקשי' בזה קושי' מג"א דיום ט' ליבטל בשאר יומי דאע"ג דהוי קבוע מ"מ יש עוד רוב שאין הולכין בע"ש ובתרי רובא לא אמרי' קבוע כמחצה על מחצה כדאיתא ביו"ד סי' ק"י

שם סעיף ב' יש לספק אם יודע מנין יום שיצא דמותר לעשות מלאכה ביום ח' והוא יכול לעשות בו מלאכה להתפרנס שני ימים בוודאי צריך לעשות בו כדי להתפרנס ב' ימים ואין עושה מלאכה ביום א' מימים המסופקים אם נאמר שיתעכב מה שבידו עד יום שמקדש ולא יעשה בו מלאכה כלל דנראה מגמ' שם שאם הי' אפשר לעשות מלאכה בימים הקודמים על יום שמקדש הי' עושה כדי לנוח לגמרי ביום זה רק דגמ' דוחה דילמא מאתמול שבת ע"ש א"כ היכא שיודע אחד מימים שהוא חול צריך לעשות מלאכה על יום שיקדש או דילמא שמיד ביום השני מיום המלאכה יניח ויתפרנס ממה שבידו כי איך יוכל לעשות מלאכה ביום המסופק אם. יש בידו להתפרנס

שמה מג"א ס"ק א' מחיצות כו' ב' מחיצות כו'. צ"ע דהר"ע מברטנורא במשנה ב' פ"א דעירובין כתב דב"ה סובר דמן התורה ג' מחיצות שלימות בעינן ואתא הל"מ להוסיף ברביעית או בלחי או בקורה ועי' בתוי"ט שם וכן פסק הרמב"ם בפי"ז מהל' שבת הל' א' ב' ועי' בהה"מ שם

שם ד' דיומדין כו'. בעירובין דף כ' ע"א דאפי' בקעי בה רבים לא מבטלי מחיצת' וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ז מהל' שבת

שם עמוד גבוה י' כו'. צ"ע ברש"י שבת דף ק"א שפירש על עמוד ברה"ר יש בקצר שלו ג' שגובה ג' ובד"ה משום כו' פי' דבעמוד ליכא בקיעת גדיים דאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפוע שאינו אלא מעט עכ"ל וקשה בסוכה דף ט"ז ע"א דדפנות הגבוה מן הארץ ג' טפחים פסולה ובסי' תר"ל סעיף ט' פי' מג"א מפני שהגדיים בוקעין בה

שם ס"ק ד' אפי' כו' כמו רה"ר כו'. ונראה דלא הוי רה"ר גמור להזורק לתוכו מרה"י שחייב דרש"י פי' שם ד"ה פחות מכן דלא גזור רבנן כרמלית לבטולי מתורת כלי ע"ש ורה"ר לא הוי כיון שהכלי גבוה למעלה מג'

שם ס"ק ח' ורבים כו' אע"ג דראוי כו'. בשבת דף ח' ע"א משמע אע"ג דלא חזינן דמכתפים רק ראוי לכתף הוי רה"ר דאית' התם תשעה וודאי מכתפין משמע אע"ג דלא חזינן דמכתפי וכן פי' רש"י שם תשעה דוקא דחזי לכתופי ע"ש

שם ס"ק י' הוי כו' במלאות טבל. וצ"ע בשבת דף מ"ג ע"א איתא דטבל מוכן אצל שבת ולא מבטל כלי מהיכנו אם הניח טבל בכלי ע"ש ואמאי אמרי' הכא דטבל מבטל המחיצה מפני שאסור בטלטול

שם ס"ק י"א כגון כו' וברש"י כו'. עי' מחה"ש שמפרש להרמב"ם בגמ' שם קמ"ל דפסעי דהיינו שמדלגים אעפ"כ הוי רה"ר אבל רש"י פי' אפי' היכא דליכא ד' לא מפסעי ע"ש וצ"ע פי' הרמב"ם דקאמר בגמ' שם ואזדא ר"א טעמי' דאמר ר"א האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא מחייב שהרי רבים בוקעים בו א"כ מוכח בהדי' שהטעם שחייב מפני שהרבים הולכין בו וא"א דברקק מים מחייב ר"א אפי' היכא דפסעי ולא הלכו מאי קאמר ואזדא ר"א לטעמי' דהא בזרק ונח אגודא דגמלא מיירי בבוקעים וכן פי' רש"י

שם ס"ק י"ג רחוק כו' ול"ד לסוכה כו'. ועי' בתוס' שבת דף ז' ע"ב בד"ה ואם חקק ובתוס' ישנים שם ולפענ"ד צ"ע כיון דרשות היחיד צריך להיות גבוה י' ומחיצות י' וכיון דחקק ד' על ד' רחוק מן הכתלים ואין שפת החקק מצטרף עם הכתלים א"כ ליכא מחיצה י' ואף שמחיצות החיצונות גבוהות י' הא לא מועיל על החקק דחקק זה אין לו מחיצות וברה"י צריך להיות האויר י' במחיצות וצ"ע ולולי דבריהם הי' נראה דבשבת דוודאי הלכה למשה מסיני דחורי רה"י הוי כרה"י לכן אמרי' דאי חקק בו ד' על ד' הוי כולה רה"י אבל בסוכת כתב המג"א בסי' תרל"ד ס"ק א' דאפי' הסוכה גדולה הרבה ובמקום אחד יש קרן אחד שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם ע"ש אלמא דאין חור סוכה כסוכה דכתב המג"א. שם כיון שהמקום צר לשבת שם ובסוכה בעינן ראוי לישב וה"נ בסוכה לענין גובהו לא מהני אם חקק בה להשלימו לעשרה כיון דאינו יכול לישב בשאר הסוכה דאין גבוה י' חוץ אם משפת החקק ולכותל פחות מג' טפחים דכשר משום לבוד וגדולה מזה כתב הט"ז בסי' תרל"ג ס"ק י"א דאפי' באין בין חקק לכותל ג' טפחים דכשר דוקא בתוך החקק אבל לא חוץ לחקק כמו בסוכה שריחו רע בסי' תרכ"ט

שם סעי' ז' צע"ק ברש"י שבת דף ו' ע"ב בד"ה בזה"ז שפי' דמדבר אינו הלוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי עכ"ל דקשה דהא אפי' היו שכיחי נמי לא דהא צריך ס' רבוא עוברים כמו שכתב רש"י עירובין דף ו' ע"א ובכמה דוכתי ועי' בהרב"י: