דברי צבי פה

א"כ פירשו רובן מותר ביד או אפשר דנ"מ לחתיכת צפרנים לאשה לצורך טבילה כמו שכתב מג"א דמותר ביד דהוי שבות אבל אי פסקי' כר"א דחייב ביד אסור נמי לאשה ליטול ביד אפי' לצורך טבילה

שם צ"ע בפי' המשניות להרמב"ם שכתב במשנה שבת דף ק"ד ע"ב וז"ל ור"י אומר כי כותב ב' אותיות אינו חייב משום כותב אלא משום רושם כו' ולדעת האומר משום כותב יתחייב על ב' אותיות ואח"כ כתב ב' אותיות בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת והאומר משום רושם מונה רושם מאבות מלאכות יתחייב שתים עכ"ל וצ"ע האיך יתחייב לר"י שתים הא לר"י רושם ככותב כמו שאמר דאינו חייב משום כותב אלא משום רושם ולר"י לא הי' מלאכת כותב במשכן רק. כשכותב בקרשים וזה לר"י הוי רושם

שם מג"א החותך כו' כ"מ מפי' רש"י. ופי' מחה"ש דראיית מג"א מרש"י שבת דף צ"ד ע"ב מחלוקת לעצמו כו' ע"ש אבל מגמ' שם אין ראי' דלכאורה ס"ד מאי דאמר אבל לחבירו ד"ה פטור ר"ל אפי' בכלי כו' עכ"ל וצ"ע האיך אפשר לומר כן דהא שם אמר ר"א מחלוקת ביד אבל בכלי חייב א"כ מוקי ר"א למתניתין דמיירי ביד ואח"כ אמר ר"א מחלוקת לעצמו אבל לחבירו ד"ה פטור היינו ע"כ ביד דהא כבר אמר ר"א דמתניתין מיירי. ביד וכן מה דמתרץ הגמ' מ"ד ר"א לחבירו נמי מחייב והאי דקתני צפרניו להודיעך כחן דרבנן קמ"ל ע"כ וא"א כפי' מחה"ש דמה שאמר לחבירו ד"ה פטור קאי נמי אכלי אמאי מתרץ רק לר"א הא ס"ד בין לר"א בין לרבנן דמחייבי בכלי לעצמו דפטרי באחר וגם קושי' הגמ' צ"ע לפירוש זה דמאי פריך פשיטא צפרניו תנן דהא דתנן צפרניו מיירי ביד א"כ צריך לאשמעי' דבחבירו אפי' בכלי פטור א"ו מוכח להדי' מגמ' דמיירי רק ביד

שם ס"ק ג' בשבת דף ע"ד ע"ב פי' רש"י על התולש כנף נוצה גדולה מן כנף העוף משמע דעל שאר נוצות פטור ואפשר דרש"י פי' כן משום מחתך דשייך רק בנוצה גדולה כמו שפי' רש"י שם

שם ס"ק ו' כמין כו' בתשו' רמ"א כו'. וכתב מחה"ש שרמ"א מביא ראי' ממתניתין דף ק"ל ע"ב הכותב על ב' לוחי פנקס ונהגין זה עם זה חייב למה תני הכותב לתני רבותא טפי אפי' היו כתובים כבר על שפת הלוחות אם פותח או נועל הפנקס חייב דהוי כותב או מוחק עכ"ל ולא הבינותי דהתם דמיירי דכתב אות על לוח זה ואות על לוח זה א"כ כשפותח ונשאר בלוח שני אות אחת הוי כמוחק אות אחת דפטור דדוק' כשמוחק אות גדולה ויש במקומו לכתוב ב' אותיות חייב כדאית' בשבת דף ע"ה ע"ב וה"ה כשנועל ומקרב אות של לוח זה לאות של לוח זה הוי ככותב אות אחת סמוך לכתב דאית' במשנה שם דפטור אבל תשו' רמ"א דמיירי שנכתב בחודי הדפים אם פותח הוא משבר ומוחק האותיות הוי כמוחק ב' אותיות וכן כשנועל ועי"ז ניכרים האותיות הוי כאלו כותב ב' אותיות

שם ס"ק י' שאין כו' משמע בגיטין כו'. וכתב מחה"ש שת"ש מקשה דאדרבה בגיטין משמע דלא הוי כתב דאית' שם אין העבד יוצא לחירות בכתב שע"ג כיפה ומתרץ המח"ש דהתם מש"ה לא הוי גט דהוי כמו האומר לאשה ה"ז גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת דאותיות פורחות באויר וכן גבי כיפה ואנדוכתרי לפי שאינו כתב קבוע הוי כאלו אותיות פורחות באויר וה"ט לא שייך בשבת דעכ"פ דבר המתקיים הוא עכ"ל ולא הבינותי דהא ע"ג כיפה ואנדוכתרי מיירי שנתן לעבד הכיפה ואנדוכתרי ואפ"ה אינו גט מפני שאינו כתב קבוע א"כ ה"נ לענין שבת דאינו חייב אלא עד שיכתוב דבר העומד על דבר העומד כמו שכתב מג"א בס"ק ז' וכיון דאינו קבוע האותיות על הבגד והוי כתב שאינו קבוע פטור בשבת כמו שם גבי עבד דלא הוי כתב

שם אבל בכתב א"י כו'. לפענ"ד נר' פשוט דכתב א"י ובפרט בזמן הזה הוי כתב לענין שבת והוי כמו כתב אשורית דבשבת דף ע"ד ע"ב דסלית סילתא חייב משום טוחן ובדף צ"ד דמגבן חייב משום בונה ואע"ג דילפי' מלאכת שבת ממלאכת המשכן ובמשכן לא היו טוחנים עצים ולא היו בונים גבינה אפ"ה משום דהם דומים למלאכה במלאכת המשכן חייב עליהם וכן בדף צ' ע"ב דהמצניע חייב בפחות מכשיעור הוצאה משום דאחשבי א"כ ראינו אם אחשבי למלאכה שדומי' למלאכת המשכן דחייב א"כ כ"ש כתב נכרים דהמדינה בכללה חושבים אותו לכתב ובפרט בזה"ז שאפי' ישראלים כותבים באגרותיהם ובשטרותיהם כתב נכרים בוודאי שנקרא כתב גמור שחייב בשבת ובשבת דף צ"ד ע"ב דכוחלת חייב משום כותב והגאון מהר"י פיק כתב בגליון שגירסת הרמב"ם והר"ע מברטנורא שגם מסקנת הגמ' כן ואע"פ שחכמים אוסרי' רק משום שבות היינו משום שאינו כתב כלל כמו שפי' רש"י בד"ה משום ע"ש אבל כתב נכרים שהוא כתב גמור בוודאי גם החכמים מודים דחייב והב"ש באה"ע סי' קכ"ה ס"ק ג' דאף דחק תוכות לא הוי כתב לענין גט לענין שבת הוי כתב והרמב"ם בפי"א מהל' שבת הל' י"ז פסק כר' יוסי שבת דף ק"ג ע"א דחייב נמי ברושם משום כותב וגם הר"ע מברטנורא שכתב בפרק י"ב משנה י"ג דאין הלכה כר"י כתב שם על המשנה ובכל לשון וכתב של כל אומה ואומה וכן פסק הרמב"ם בפרק י"א מהל' שבת הל' י' וכן כתב הב"ש באבן העזר סי' קכ"ו ס"ק א' דכתב נכרים לענין שבת הוי מלאכה גמורה

שם ס"ק ט"ו שדומה כו' רבא גופא כו'. הכ"מ בפ"ח מהל' שבת הל' ד' מקשה קושי' זו רבא אדרבא שגבי עימור מחייב רבא וגבי דישה סבר שאינו אלא בגדולי קרקע וכתב הכ"מ דגרסי' רבה ע"ש והגאון ר' ישעי' פיק בשבת דף ע"ג ע"א כתב שמוכרח ליגרס רבה שלא מצינו בכל הש"ס שמקדים רבא לאביי וכן כתב בגליון דף ע"ב ע"ב ע"ש: