דברי צבי סה

שם ס"ק י"ז מ"ש המחה"ש דלהכי פי' רש"י ור"ן דשרי לקוצצן מן המחובר דנראה דוחק דמיירי שיש לו שם פירות תלושים ע"ש צ"ע כיון דגמ' מוקי רישא דמתניתין שם דאין מחשיכין בפירות המחוברים א"כ פשיטא דסיפא דאבל מחשיך לשמור ומביא פירות מיירי נמי בפירות מחוברים ע"ש בגמ'

ש ומהרש"א בח"א בשבת דף קי"ח כתב טעם שיאכל במ"ש פת חמה דיש לכבד השבת בסעודת לוי' בדבר חדש שנתחדש אחר השבת שהי' אסור ביום חמין ופת חמה וקרוב לזה טעם ברכת מאורי האש במ"ש ובמיו"כ ומשום דאוכלים ומשקים קרים רע לחולה קאמר דהחמין במ"ש רפואה

שא המח"ש בס"ק א' מביא ממהרש"א דבחול ליכא איסורא אלא הזיק גם נ"מ בסומא דאפ"ה אסור בשבת וצ"ע בשבת דף קי"ג ע"ב מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל בחול מי הותרה וא"א דבשבת איכא איסורא וגם נ"מ לסומא א"כ קשה כיון דאיבעי' מיני' בשבת אמאי לא פשיט לי' משבת וקא פשיט לי' בחול. וצ"ע על הגמ' שם שפריך הגמ' שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא אמאי לא מפרש הגמ' הלוכך של שבת כמו שמפרשי' תוס' על שלא יהא דבורך של שבת שאין לדבר כ"כ כמו בחול כן נוכל לפרש שלא יהלך בשבת כ"כ כמו בחול

שם מג"א ס"ק ו' ואסור כו' וכ"מ מל לשון רמ"א. קצת קשה דכיון דכתב מג"א מוטב שיקיפנה כו' ובגמ' משמע דלהקיף קודם א"כ מיירי במקום שמותר לעבור כמו להקביל פני רבו דבלא"ה אסור לעבור כמו שכתב פסק ותני אסור א"כ היכי כתב מג"א דבסי' תרי"ג דלעבור עדיף מיירי במקום דמותר לעבור הא בסי' זה נמי מיירי במקום דמותר לעבור דכיון שכתב דלהקיף קודם מלעבור משמע דלעבור נמי מותר

שם ס"ק י"ב מפני כו' הקשה תוי"ט כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דקשה בשבת דף ס"א האיך ס"ד דמתניתין אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין האיך ס"ד לומר כן דא"כ אמאי תני ואם יצא אינו חייב חטאת אלא ע"כ דהגמ' ידע דהוי דרך מלבוש ולכתחילה לא יצא דילמא אתי לאתויי ורב ספרא בא לאשמעי' אפי' שבת זמן תפילין לא אמרי' כיון דמצוה להניח תפילין לא נגזור דילמא אתי לאתוי קמ"ל דאפ"ה נגזור א"כ אפי' לאו זמן תפילין איצטריך דילמא אתי לאתויי וזה כונת מג"א סי' ש"ח ולא קשה קושי' מחה"ש

שם ס"ק י"ז המחה"ש כתב אע"ג דבחותם שוקע אסור לחתום הוי תכשיט וצ"ע דבסעי' י' איתא שלא נקרא חותם. אא"כ עשוי לחתום וכן משמע בשבת דף ס"ב ע"א דמוקי באשה גזברית ע"ש

שם סעיף ט' צ"ע בשבת דף ס"ב ע"א אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה מתיב ר"י הרועים כו' וצ"ע דביו"ד סי' קפ"ב סעי' ה' לא יעדה איש עדי אשה ואפי' באחד מן הבגדים א"כ שפיר אמר דטבעת דחזי' לאיש לא חזי לאשה וה"ה בהיפך משום לא ילבש גבר כו'

שם סעיף י"ב לא יצא החייט כו' ואם יצא פטור. הרב"י כתב שזה דעת הרמב"ם שפסק כר"מ שבת דף י"א ע"ב ע"ש אבל הרע"ב שבת פרק א' משנה ג' פסק אומן דרך אומנתו חייב וצ"ע על המח"ש בס"ק י"ט בשם חמד משה שכונת תוס' דף י"א ע"ב כמו שכתב תוי"ט בפרק ו' משנה ג' דבאשה דוקא דרך הוצאה בתחובה בבגדו עכ"ל וצ"ע דהא התוי"ט כתב זאת על פי' הרע"ב שם דאשה חייבת משום שאומן דרך אומנתו חייב והרע"ב הלך לשטתי' שפסק בפ"ק שאומן דרך אומנתו חייב וע"ז כתב התוי"ט שבאשה אין חילוק בין אומן בין אין אומן כי כל אשה אומנתה לתפור אבל פשיטא א"א באיש אומן דפטור אשה נמי פטורה אבל תוס' דף י"א ע"ב שכתבו שאפי' לר"מ שאומן דרך אומנתו פטור אפ"ה מודה ר"מ דאשה חייבת שפיר מביא מג"א ראי' מדברי תוס' שבמקום שדרך לתחוב בחול שחייב כמו שכתבו תוס' גבי אשה

שם מנ"א ס"ק כ"ז אבל כו' ואף ר"א כו' וכתב מחה"ש וכ"מ ברש"י דף ס"ד ע"ב ד"ה כל כו' שלא יחשדוה באיסור ולמאן קאמר רש"י הא לרבנן דר"א חייב כו' עכ"ל וצע"ג דהא שריון וקסדא גם לרבנן פטור כדאי' במשנה דף ס' ע"א ובש"ע פה סעי' ז'

שם סעיף ל"ו צ"ע ברש"י שבת דף נ"ט ע"ב ד"ה או אבנט כו' וכל ישראל בני מלכים ראוים לו ע"ש וצ"ע דהא זה רק לר"ש דף קי"א ע"א דכל ישראל בני מלכים אבל רבנן פליגי ולא אמר' כל ישראל ראוים כמו דאי' בדף ס"ז ע"א בארוג בכסותו דלא כר"ש וכמו שפסקי' סעי' כ"ג

שם סעיף מ"ד הכ"מ בפ' מ"ג מהל' שבת הלכה כ"ה כתב שהרמב"ם פוסק שאינו פושט וחוזר ולובש וצ"ע על התוי"ט בפרק ט"ז בשבת משנה ד' שכתב בשם הכ"מ דחוזה ולובש דברי ר"י בלבד ע"ש ובכ"מ כתב שם שגם ר"מ סובר כן וכמו דאית' בברייתא בשבת דף ק"כ ע"א שר"מ סובר חוזר ולובש ומהרש"א בשבת שם כתב דר"י לא סבר אינו חוזר ולובש רק ר"מ ות"ק דמתניתין סובר כן ויש שם ט"ס במהרש"א שכתב לא אתי' אלא כר"י וצ"ל לא אתי' כר"י ע"ש

שם מג"א ס"ק נ"ד זוג כו' אבל אשה כו'. ולפענ"ד דלהכי לא איקרי תפילין מלבוש לאשה דבסי' ל"ח סעי' ג' שאם הנשים רוצים להניח תפילין מוחין בידם ועי' מה שכתבתי שם

שם ס"ק נ"ו ואפי' כו' איסור דאורייתא כו'. קשיא לי בשבת דף ס"ד ע"ב דפריך על פוקק זוג ומשני תנאי דתני שוטחין בחמה כו' ר"א ור"ש אוסרים כו' ע"ש וצ"ע מנ"ל לגמ' דר"א ור"ש אוסרין גבי זוג דהוי דרבנן דילמא רק בכיבוס דאיכא איסורא דאורייתא אבל זוג דהוי דרבנן לא אסרי.

שם דסוגי' דשבת אדחי כו'. פי' מחה"ש דגם בכתובות הו"ל לתרץ תנאי ע"ש ואפשר דלאו ראי' היא דבע"ז דף י"ב