דברי צבי סד

שם ס"ק י"א לא כו' אלא הברכה כו'. קצת קשה בקדושין דף ל"א מוכיח תוס' דנשים מברכין על מ"ע שהז"ג דאל"כ למה שמח ר"י דסומא פטור מן המצות הא יפסיד הברכה וא"א דבדבר שאין בו עשי' אין מברכות נשאר קושי' תוס' דכיון דסומא פטור מברכה כזו

שם ט"ז ס"ק ז' ויש כו' שאני התם דהחיוב כו'. צ"ע מלולב ביו"ט ב' דרבנן ונשים מברכין וצ"ל דלולב עכ"פ יו"ט ראשון דאורייתא אצל אנשים וכיון שנשים מברכין ביו"ט א' מברכין כל ז' אבל קשה דלפ"ז הא הבדלה תלי' בקידוש כמ"ש הה"מ בפכ"ט מהל' שבת הל' א' דהבדלה תליא בקידוש אפי' הבדלה דרבנן ע"ש ובקידוש חייבות נשים מדאורייתא ליחייבי גם בהבדלה

רצז מג"א הט"ז כו' שלא יכוין לצאת. עי' במחה"ש והמקור חיים הביא לשון מהרי"ו ע"ש פירושו אבל צ"ע מה שכתב דברכות הנהנין יכול לברך דהא בסי' קס"ז מבואר דבברכת הנהנין צריך לברך עובר לעשייתן ע"ש במג"א ס"ק ט' ולפענ"ד פשוט לחלק בין ברכת הנהנין ללולב דבלולב אם מתכוין שלא לצאת לא יצא אפי' למ"ד מצות אין צריכות כונה כמ"ש תר"י בספ"ק דברכות אבל בבשמים מיד כשהריח הוא נהנה וצריך לברך אע"ג שמתכוין שלא לצאת

שם ס"ק ה' או כו' שאחרים מצילים כו'. פי' מחה"ש דדמי לסי' ס"ט דמברך יוצר המאורות ולפענ"ד לא דמי דבסי' ס"ט שפיר דהברכה קאי על שהקב"ה יצר המאורות ומזה יש לסומא ג"כ הנאה אבל גבי ריח אין הברכה קאי על חוש הריח שנתן הקב"ה רק שמברכין על הנאת הריח ומי שאין מריח אין לו הנאה ואף שמגיע לו הנאה מריח אש הלא על ריח אש אין מברכין כלל רק על הנאה של ריח טוב

שם ט"ז ס"ק ד' וצריך כו' לכאורה כו' ונר' לתרץ כו'. צ"ע דמשמע מרמ"א דכתב צריך משמע דיש חיוב ולפענ"ד נר' לתרץ דבשמים של בה"כ ושל מתים דהם להעביר הסרחון ואין משיבים נפש דהא יש ג"כ ריח רע ובשמים של ע"ז נמי אין משיב נפש כמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דהמוכר לחבירו דבר שאסור מן התורה מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים דאין האכילה מיחשב לו הנאה וצער היא לו ע"ש ה"נ לא נחשב הנאה מריח של ע"ז שאסור להריח

רצח מג"א ס"ק א' על כו' שאר דברים כו'. לפענ"ד נר' לתרץ דכאן מברכין דאור זה ע"י אדם הראשון כדאית' פסחים דף נ"ד ע"א ולכן מברכין על שחנן לאדם דעת אבל שאר הבריאה הי' ע"י ית' בעצמו ואין מברכין כי טוב שלא נברא משנברא ועוד כיון שה' ית' ברא חושך בלילה ואור הזה מציל מן החושך מברכין כמו שמברכין על האכילה שמציל מן הרעב וכמו מתיר אסורים וסומך נופלים וכדומה

שם ס"ק ב' עי' מה שכתבתי בסי' תרכ"ד סעי' ד'

שם ס"ק ג' על כו' וצ"ע דבסי' קס"ז וקפ"ז כו' ולא הבנתי דשם יודעים החכמים דברכת שהכל או בריך רחמנא הוי כעין השבח שיש בברכת המוציא או בהזן אבל הכא שב"ה סבר הרבה מאורות איכא בנורא ולכך צריך לומר מאורו ואם אמר מאור מברך רק על חד מאור ונחסר מברכה

שם ס"ק ד' ב' פתילות כו' והקשה בהגמ"ר כו' ואפשר לתרץ דלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו וכמו ר"י בן זכאי ור"א בסוכה דף כ"ח ע"א עד שהפציר בו אמר האמת משום דאין מסרבין לגדול

שם ס"ק ה' בכפות כו' ולא לפשוט האצבעות כו' פי' מחה"ש לפושטן ולראות אחורי אצבעות ג"כ לא ע"ש וק"ק דמג"א מסיק ואח"כ פושטין לצאת ידי שניהם וקשה דהא לדעת ד"מ אין רשאי לפשוט א"כ אין יוצא לדעת ד"מ ואפשר כיון דמתחלה עושה כמ"ש רמ"א רשאי אח"כ לפשוט אצבעות גם לד"מ:

שם סעיף ד' הרב"י כתב שרוב הפוסקים פסקו כרבא ברכות דף נ"ג ע"ב יאותו ממש וכן משמע מכל הפוסקים שבשעת ברכה צריך לראות דבר לאורו וצ"ע על הרב ר"ע מברטנורא ברכות פרק ח' משנה ו' שכתב ולא יהנו ממש אלא שקרוב לו כ"כ שיוכל להנות אם ירצה עכ"ל

רצט מג"א ס"ק א' משתחשך אפי' בספק חשכה כו' וכתב מחה"ש דזה קאי גם לדעת הרא"ש דלא כט"ז ס"ק א' דמג"א סובר להרא"ש דבפסחים דף ק"ה מיירי בין בספק בין בוודאי חשכה ע"ש וצע"ג דהרא"ש בפ' ערבי פסחים אות י"א מקשה על מי שפירש דספק חשכה קובעת לקידוש ולמעשר ומסיק דספק חשכה אין קובעת רק עד שתחשך לגמרי ע"ש א"כ מוכח בהדי' שהרא"ש מוקי לסוגי' שם בוודאי ולא בספק חשכה וגם מוכח מסוגי' שם דלהתחיל בהבדלה הדין כמו בהפסקה לשבת וכיון דלרא"ש אין צריך להפסיק בשבת בספק חשכה א"כ מותר בהבדלה להתחיל

שם ס"ק ג' וי"א כו' וכ"מ בגמ'. המח"ש פי' וכתב שלשון של מג"א מגומגם ולפענ"ד אין גמגום כלל ומג"א קאי לדעת י"א שהוא דעת הרי"ף והר"ן דלא התירו שלא להפסיק הסעודה שאכל מבע"י אלא בספק חשכה ולענין התחלה נמי אסור בספק חשכה אבל להרא"ש דגמ' מיירי בוודאי חשכה מודה מג"א שאינו מוכח מגמ' דאסור להתחיל בספק חשכה

שם ס"ק ט' מבע"י כו' דהא אמרי' בפסחים כו' ולפענ"ד אין ראי' כ"כ דנוכל לומר דמה שפי' רש"י בהבדלה עצמה מזכיר קדושת יו"ט הוא הוכחה דהבדלה וקידוש חדא מילתא ומה שאומרים שתיהם על כוס אחד היינו משום דהבדלה וקידוש תרווייהו משום קדושת יו"ט כמו שפי' שם רש"י ורשב"ם ואם נאמר כמו שכתב מג"א לפי שמזכיר יו"ט בהבדלה א"כ קשה שם דאין אומרי' קידוש ובהמ"ז על כוס אחד ואמאי הא מזכיר של שבת בבהמ"ז א"ו מוכח דהזכרה לא מהני ובהבדלה וקידוש משום דשתיהם קדושת יו"ט א"כ ה"ה הכא אע"ג שאין מזכיר יו"ט בהבדלה יכול לומר על כוס אחד: