דברי צבי סו

כתבו תוס' ד"ה והאמר כו' דגמ' לא בעי לתרץ דפליגי הברייתא על רב יהודה וא"כ נוכל לומר דגם בכתובות שם לא בעי הגמ' לומר דהברייתא מחולק על רב יהודה וקאמר הגמ' במקום פסידא שרי רבנן אבל בשבת שם דסותר המשנה והברייתא צריך הגמ' לומר תנאי

שם ט"ז ס"ק י"ב להחזיק כו' כדאי' באין צדין כו' וצ"ע דהא הרב"י מקשה על הטור גבי אין יוצאין בכסא דביצה איירי ביו"ט דאין איסור הוצאה הובא במג"א בס"ק כ"ז ועל ראיית ט"ז קשיא נמי קושי' הרב"י ומה שמתרץ מג"א דמיירי שיש עירוב נמי צ"ע דהא הרב"י כתב דהטור מיירי בהוצאת הכסא ככל הוצאות בסי' זה דמיירי שאין עירוב ע"ש

שב מג"א ס"ק ב' חדש כו' מים שאני כו'. צ"ע בשבת דף קמ"ו ע"א המנער טליתו פי' רש"י ותוס' משום כבוס ולבון משמע שמקפיד שהבגד יהיה מכובס ע"י ניעור אבל באינו רוצה שיתלבן רק שלא יתקצר הבגד מונע ההיזק ואינו מתקן הבגד ע"י הניעור

שם ס"ק ה' הרב"י מסופק בדעת הרמב"ם גבי המנער טליתו והוא דקפיד כמו בדין ליקט יבלת שכל שאינו מסירו בדרך עסק מקרי קפיד ע"ש וצ"ע בשבת דף קמ"ז ע"א עולא איקלע לפומבדיתא כו' אמר להו רב יהודה נפוצי לי' באפי' אנן לא קפדינן ע"ש א"כ משמע שאע"ג שהיו מנערים בכונה מותר כיון שאין מקפידין ללבשן בלא ניעור וצריך לומר דספק הרב"י היינו שמנער לייפות ואין מקפיד כ"כ ללבשו בלא ניעור ובגמ' שם מיירי שאין כוונתם אפי' לייפות הבגד וכן יראה מדברי הרב"י ומג"א אבל צ"ע דבגמ' שם שהיו מקפידים שלא ללבשו בטל אפ"ה מותר כיון שאין מקפידים לייפות

שם ס"ק ו' בשבת דף קי"ג בתוס' ד"ה מקפלים דאסור לקפל הטלית שהוא לצורך מחר ע"ש וצ"ע דהא טליתות שלנו הם גם צבועים ואסור לקפל אפי' לבו ביום ואפשר כיון דרוב לבן מותר והרב"י כתב בשם הכלבו שנהגו לקפל כל, הבגדים דקיפול שלנו לא דמי לקיפול שלהם ע"ש המח"ש מקשה על המג"א מסי' י"ד ע"ש ולפענ"ד קשה בדברי מג"א שם ס"ק ט' שכתב דבחול רשאי לקפל שלא כסדר קפולו הראשון ע"ש וצ"ע דהכא פסקי' שמותר לקפול בשבת שלא כדרך קפולו הראשון א"כ ש"מ שאין מתקן הבגד בכך א"כ שם במצאו מקופל ואם מקפל שלא כסדר קפולו הראשון אין הטלית מתוקן כשהי' והרב"י כתב שם שצריך לקפל כמו שהי' ע"ש

שם ס"ק ז' ושל כו' שהוא מוקצה כו'. קצת קשה דר"י מתיר במתניתין דף קמ"א ובכ"מ ר"י מחמיר במוקצה

שם ס"ק ח' צ"ע דבסעי' א' משמע אפי' במכוין ליפות הבגד אם אינו מקפיד ללבשו בלא ניעור מותר עי' מחה"ש ס"ק ה' והכא אסור במכוון לצחצחו אע"ג שאינו מקפיד ללבשו בלא שפשוף

שג מג"א ס"ק ז' חייבת כו' דהא פריך בגמ' כו'. מה שכתב מחה"ש דלשיטת תוס' בשבת דף ס' ע"א בד"ה למאי חזי קושי' שני' של הגמ' בשבת שם למאי חזי' ותתחייב חטאת ומאי קושי' הא אין דרך הוצאה בכך עכ"ל וצ"ע דהא תוס' כתבו דרב יוסף משני דבחול נושאה אבל במחט נקובה אין דרך הוצאה בכך בחול ומה שמקשה מג"א מתוס' שבת דף י"א דאם תחובה בבגדה חייבת כו' אפשר לתרץ דאם תחובה בבגדה הוי דרך הוצאה בכך שמפני שתופרת תמיד בגדים תחבה המחט בבגדה להיות מזומן לתפירה אבל הכא שמעמדת בה קשורי' ואין דרך להעמידה בנקובה ואין דרך הוצאה בכך בחול להעמיד קשורי' במחט נקובה

שם ס"ק י' ובלבד כו' דה"ה גבי מנעל כו'. וכתב מחה"ש בשם נ"ש דהאי לא תתן לכתחילה לא קאי על מוך שהתקינה לנדתה ע"ש אבל הרב"י כתב דלדברי האומר דקאי על מוך שבמנעל קאי נמי על מוך שבנדתה ע"ש ולפענ"ד נר' כן במתניתין דף ס"ד ע"ב דקתני ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה ובלבד שלא תתן כו' א"כ דוחק דקאי האי בלבד למעלה על מוך שבמנעלה ולא קאי על דסמך על מוך שהתקינה לנדתה

שם סעיף כ"ו רמ"א ויש אוסרים כו'. לפענ"ד נר' ראי' לדעת יש אוסרים דבדף ס' ע"א מסיק הגמ' בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה כנגד פדחתה וכתבו תוס' השתא לא הי' צריך לומר שחולקת בה שערה אלא האמת נקט עכ"ל התוס' כתבו לשיטתם בד"ה למאי שאין אסור לחלק שער אבל קשה אמאי אמר בגמ' בחול חולקת שערה הו"ל לומר סתם שחולקת בה שערה כו' אע"ג שרוצה לומר האמת למה נקט בחול א"ו דבשבת אסור לחלוק שערה

שד קשיא לי ביבמות דף מ"ח ע"ב דמוקי הגמ' וינפש בן אמתך בעבד ערל שאסור לעשות מלאכה בשביל ישראל ולצורך עצמו מותר כמו שכתבו תוס' והרא"ש שם וכמו שפסק בש"ע והקרא למען ינוח עבדך מוקי בעבד שמל ע"ש וקשה כיון דעבד חייב בכל המצות כאשה פשיטא שאסור לעשות מלאכה בשבת וצריך לומר דהקרא אתי שאם עבד עושה מלאכה גם הרב עובר כמו העבד וצ"ע

שם מג"א ס"ק ג' כתב מחה"ש בשם תו"ש כמו שאין שבות בבהמה כן לא גזרו שבות בעבד ע"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דגבי בהמה דמוזהר על שביתתה אפי' אינה עושה מלאכה בשביל בעלי' ישראל כמו שכתב מג"א סי' ש"ה ס"ק ט"ז לא גזרו על שבות אבל הכא דמותר לעשות מלאכה לעצמו רק שאסור לעשות לרבו גזרו נמי על שבות דהא אפי' א"י אסור לעשות מלאכה בשביל ישראל כדאי' בסי' ש"ז סעי' ה' והכא בעבד דאסור מדאורייתא לעשות בשביל ישראל אסרו חכמים שבות אפי' בגוונא דמותר ע"י א"י בסי' ש"ז

שם ס"ק ו' וא"צ כו' מ"ד אקטן כו'. וצ"ע דבסי' של"ד סעי' כ"ה דקטן שבא לכבות צריך למחות דקטן עושה לדעת אביו כמו שכתב מג"א שם וכן איתא בשבת דף קכ"א ע"א אבל א"י גדול עושה לדעת עצמו וא"כ הכא בעבד גדול