דברי צבי מט

לתרץ דמיירי שצריך לראותו ששם במגילה יליף מקרא שאמר אלישע ליהורם מלכים ב' ג' לולי פני יהושפט כו' אם אביט אליך ואם אראך א"כ שאע"פ שאסור להסתכל מ"מ מפני יהושפט הביט אלישע אל פני יהורם א"כ ה"נ לענין ברכה מיירי באופן שמותר לראות פני הא"י ומה שכתב המג"א שאינו אסור רק להסתכל אבל ראי' בעלמא מותר לא משמע כן בקרא שאלישע אמר אם אביט אליך ואם אראך משמע אפילו ראי' אסור אבל צ"ע על המג"א שמדמה ישראל רשע לא"י ובכמה מקומות מצינו שישראל מומר חמור מא"י כמו בחולין דף ה' ע"א שמקבלין קרבן מן הא"י ולא מן המומר לע"ז ע"ש וכיון דבמגילה שם יליף מאלישע שלא רצה לראות פני יהורם ויהורם הי' מומר לע"ז א"כ נוכל לומר דא"י קיל ממומר לע"ז דמותר להסתכל בפניו

רכו מה שכתב בב"ה בהרב"י דמעולם לא נהגו לברך אלא בשעת שאכלו כו' ע"ש לכאורה לא שייך לסימן זה רק לסימן רכ"ה

רכז ט"ז ס"ק א' שכחו כו' והמנהג כו'. ולפענ"ד נראה טעם להמנהג דבברכות דף נ"ט ע"א על ההרים רק עושה מ"ב ועל הברקים ועל הרעמים יכול לברך מלא עולם או עמ"ב שנאמר ברקים למטר עשה ואף דע"כ דברקים עשה קאי נמי על רעמים כיון דפסקי' דיכול לברך עושה מ"ב מ"מ כיון בקרא כתיב עשה גבי ברקים המנהג לומר על הברקים עושה מ"ב ועוד נראה מדכתב הרב"י דלרש"י והראב"ד צריך לברך על כל אחד תרתי ואע"ג דאנן פסקי' כתוס' והרי"ף והרמב"ם דאין מברך אלא אחד מ"מ המנהג לקבוע על כל אחד ברכה אחרת כיון דעל הרוב יבואו הרעמים והברקים זה אחר זה נמצא מברך שתי ברכות ויוצא גם לדעת רש"י והראב"ד והטעם שכתב ט"ז לכאורה תמוה דבמתניתין שם איתא על הברקים שכחו והבאר היטב כתב דעל ברקים אינו מברך כ"א עושה מ"ב וזה אינו דדעת השו"ע דיוכל לומר ג"כ שכחו וכן איתא להדי' בטור

רכח צ"ע למה השמיטו הטור והשו"ע שיברך מל' יום לל' יום כמו דאיתא במשנה ברכות דף נ"ד וברמב"ם בפ"י מהלכות ברכות הלי"ד וכתב הכ"מ מדאמרינן בגמ' לפרקים עד כמה מל' יום כו' ש"מ דהילכתא היא ע"ש וראיתי הגה בתוך פי' המשניות להרמב"ם ברכות פרק ט' שהרמב"ם כתב שם ואין הלכה כר"י וכתב הג"ה צ"ע דבחבורו פסק כר"י ומתרץ דר"י תרתי קאמר ומפ' מילתא דת"ק דמפיק ים הגדול משאר ימים ובזה הילכתא כותי' ופליג על ת"ק בחדא וסבר ר"י דתוך ל' מברך על ים הגדול כשאר ימים ובזה אין הלכה כר"י דתוך ל' אין מברך כלום

רכט צ"ע למה השמיט הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות ולא כתב שאסור להסתכל בקשת והוא גמרא בחגיגה דף ט"ז ע"א

רל סעיף א' המתפלל כו' אלא יתפלל כו' ויתן הודייה כו' וכן הוא בטור וצ"ע דבמשנה ברכות דף נ"ד ע"א איתא נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד ע"ש דקשה דלמה נקט מתני' תחלה הודאה והלא התפלה על העתיד קודם להודאה כמו שאי' בגמ' שם דף ס' ע"א ואפשר דלכך נקט המתני' הודאה תחלה ואח"כ תפלה לרמז דאז כשאומר ההודאה יאמר ג"כ תפלה אחר הודאה כמו דאי' שם שיאמר וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום כו' וזה תפלה

שם מג"א ס"ק ה' למרחץ כו' רש"י כו' אבל במרחץ דידן כו'. צע"ק דרש"י ברכות דף ס' ע"א לא פי' כן על ת"ר הנכנס לבית המרחץ רק על ר' אבהו שאפחית בי בני מתותי' פי' רש"י חפירה שהמים נופלים לתוכו ע"ש וא"כ נוכל לומר שתצילני מן האור שייך אפי' במרחץ שאין חפירה של מים מתחתיו וגם מה שאמר ר' אבהו שם היינו דר' אחא פרש"י דבעי אודויי שהוצאתני לשלום משמע התפלה שיציל מן האור וגם הודאה על זה אומר בכל גוונא והרב"י כתב בשם הירושלמי שבכניסתו אומר יה"ר שתצילני משריפת אש. ומהיזק החמין ומן המפולת כשיוצא אומר מודה אני שהצלתני מן האור א"ר אבהו בד"א במרחץ ניסוקת אבל אינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין ועי' בט"ז וצ"ע

רלא אם כו' יותר משינת הסוס כו'. משמע דעד שיתין נשמי מותר לישן ביום וכן הוא בסוכה דף כ"ו ע"ב אמר אביי שינתא דמר כדרב ודרב כדר' ודר' כדוד ודוד כדסוסיא ודסוסיא שיתין נשמי וכתב המג"א שדוד אפילו בלילה היה נזהר וגמ' קאמר דהם היו נזהרים בשינת היום כמו שהיה נזהר דוד בלילה ע"ש משמע שהם היו ישנים ביום עד ס' נשמי ודוד בלילה וצ"ע בברכות דף ג' ע"ב פרש"י בד"ה מתנמנם עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד עכ"ל וכן משמע בגמ' שם דעל קושי' הגמ' מאורתא הוי קאי מתרץ ר' זירא עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס והיינו קדמתי בנשף ואשוע והיינו כפרש"י שאע"פ שהיה מתנמנם היה עוסק בתורה שאפי' בתוך ס' נשמי לא היה נרדם בשינה וכיון שאנחנו לומדין שינת היום מדוד א"כ אסור לישן ולרדם בשינה ביום אפי' עד ס' נשמי וצ"ע

רלב מג"א תימה כו' ובירושלמי כו'. המח"ש כתב בגמ' ברכות דף ו' ע"ב מוקי קרא תכון כו' על ערבית וחולק הגמ' על הירושלמי ולפענ"ד מרוב חורפי' נעלם ממנו לפי שעה תוספות ברכות דף כ"ו ע"ב ד"ה עד כו' וי"ל דר"י סבר דתפלה היינו מנחה כנגד קטורת דכתיב תכון תפלתי קטורת ע"ש ומה דילפי' מיניה בדף ו' ערבית משום דכתיב ג"כ בהאי קרא מנחת ערב וקאי תפלתי קטורת על מנחה ומנחת ערב היינו מעריב ושל"ה בסדר לך לך דף רפ"א כתב דנקרא מנחה לפי שא"א ע"ה הביא למלאכים עולה ולא מנחת סלת עמד יצחק ותקן תפלה שתהיה במקום מנחה ורמז לדבר ונפש כי תקריב מנחה היינו יצחק שמסר נפשו ומהר"י פיק בגליון פסחים דף ק"ז כתב בשם אבודרהם דכתיב לרוח היום ומתרגמינן למינח יומא: