דברי צבי מח

בנו מברך משום כבוד אביו וצ"ע דדילמא גם ברבו מברך רק כשנעשה הנס קודם שלמד ממנו דהוי התלמיד שותף דאלמלא לא נעשה נס לרבו לא זכה ללמוד ממנו ועוד ביו"ד סי' ר"מ סעי' כ"ד איתא ברמ"א דחייב בכבוד אבי אביו אבל לא בכבוד אבי אבי אביו ע"ש א"כ הכא דכל יוצאי יריכו מברכין אין הטעם משום כבוד רק משום שהוא שותף

שם ס"ק ח' רואה כו' הרבים. בד"מ כתב בשם אבודרהם דאם רואה רבו שנעשה לו נס אע"פ שאינו רואה המקום מברך עכ"ל ומג"א דכתב אם רואה הרבים אין לו הבנה לפענ"ד

ריט סעיף ד' ברמ"א אע"פ שלא נתחייב כו'. צ"ע דהא בכל הברכות יכול להוציא אע"ג שלא נתחייב ולא דמי לסי' רי"ג דהתם איירי בברכת הנהנין דלא שייך ערבות כמו דאי' בר"ה דף כ"ט ועי' בסימן תקפ"ה סעיף ב' ובמג"א שם

רכ סעיף א' הרואה כו' דרחימו כו'. בברכות דף נ"ה ע"ב איתא ליתי תלתא ולימא להו כו' ולא איתא דרחמי' לי' אבל בעין יעקב איתא וכן איתא ברא"ש ובטור והרי"ף השמיט כל ענין הטבת החלום מה שאי' בגמ' שם

שם מג"א ס"ק ב' וכולי כו' ובשל"ה כו' כי מיד שקיבל עליו כו'. וכתב המח"ש ראי' מתענית דף ח' בימי ר"ז גזר גזירה וגזר לא למיתב בתענית א"ל ר"ז נקבל דכי בטלה גזירה ניתב בתענית כדאשכחן בדניאל ע"ש וקשי' לי א"כ למה אמרי' בשבת דף י"א תענית בו ביום אפילו בשבת כמו דאיתא בסעיף ב' אמאי יתענה בשבת ליקבל שיתענה יום אחר והא הקבלה מהני כאילו התענה וצריך לומר דגבי חלום שאני משאר גזירות שצריך דוקא בו ביום. א"כ אין ראי' משם דקבל מהני לכפר דילמא שאני התם דמהני הקבלה אפילו אם יתענה לאחר שבטל הגזירה אבל הכא שמא צריך התענית קודם הכפרה:

רכא מג"א ס"ק א' מברך כו' וכמ"ש הרא"ש כו'. גם רש"י ברכות דף נט ע"ב ד"ה ה"ג סובר כרא"ש שפי' שכל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה וצ"ע על הרב"י שלא הביא דברי רש"י

רכב סעיף ג' חייב כו' שבקבלת הרעה זו עובד השם שהיא שמחה לו כו'. וכן כתב הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהלכות ברכות הלכה ג' ובכלל האהבה היתירה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה ע"ש משמע מדבריהם שאע"ג שאם יחשוב שהרעה הוא רעה אמיתית מ"מ ישבח ויקבל בשמחה אבל בפי' המשניות להרמב"ם ברכות פרק ט' פי' הרמב"ם על המשנה חייב אדם כו' וז"ל לקבל אותו בשמחה כמו שאמרו חכמים כל מה דעביד מן שמיא לטב לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתן טובים ויהי' אחריתם רעה רבה וע"כ אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו צרה גדולה מפני שאין יודע סופה וכמו כן אסרו ע"ה להרבות בשמחה ובשחוק אבל תהי' השמחה במעשים העליונים לעשות הצדק ע"ש

רכג מג"א ס"ק ז' הוא כו'. בד"מ אות ב' ונראה דזה הוא דוקא לדעת הרי"ף והרמב"ם בסימן רכ"א אבל לדעת הרא"ש הובא במג"א שם ס"ק א' דאפילו ל"ל בהאי שדה שותפות ה"ה כאן אע"ג שאין משתמשים בחד כלי אלא שקנה להם כלים כאלו מברך הטוב והמטיב ע"ש וצ"ע דהתם בגשם כל מי שיש לו שדה שותף בטובת הגשם אבל הכא אין לבני ביתו טובה בכלים שקנה הוא לעצמו ומה שכתב מחה"ש דאם קנה כלים להשתמש הוא ועבדיו לא גרע מאם יש לאחר חלק בשדהו דמברך טו"מ דהוי ג"כ זר לגבי' עכ"ל אין מוכרח כ"כ דגבי שדה שניהם יש להם טובה בפעם אחת אבל בכלים שישתמש הוא ועבדו דבשעת הקנין עדיין אין טובה לעבד וכשיתן לעבד דהוי כמכרו לו הוי שמחה לעבד ולא לו והברכה הוא בשעת קנין

רכד ט"ז ס"ק א' שחלק כו' שיש יחוס כו'. צ"ע שכתב משמי' דנפשי' והוא דברי הרב"י וז"ל מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק משם אבל נפשות א"י רחוקים ממנו ית' והם כנותן מתנה שאינם חלק ממנו עוד כתב בשם אבודרהם שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיב ולקצר משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו ולפי זכותם תתרבה עכ"ל

רכה מג"א ס"ק ה' מענשו כו' ובלבוש פי' כו'. פי' מחה"ש לשון שפטרני מעונשו של זה עפ"מ דאמרי' כל שחבירו נענש על ידו כו' ולפענ"ד אין דומה לשם דשם שחבירו נענש על ידו היינו שחבירו עושה רעה לו וחבירו נענש על הרעה שעשה לו וכן נענש דואג על שעשה רע כנגד דוד ע"ה וכמו בברכות דף כ"ח ע"ב ר' נחוניא בן הקנה שמתפלל שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו חבירי ואגרום להם שיענשו דהיינו שחביריו חוטאים על שישמחו בכשלונו ויענשו אבל הכא הבן נענש בעון האב ולא בחטאו של בן כי הבן כרעי' דאבוה ומה שהבן נענש הוי כאלו נענש האב

שם ס"ק ז' עד כו' מברך באכילתו. לכאורה צ"ע דלמה שכתב מג"א ס"ק א' דלהכי אין מברך הטוב והמטיב דאין זה טובה כו' א"כ באוכל הפרי דהוי טובה ואם גם אחרים אוכלין אמאי לא מברך הטוב והמטיב

שם ס"ק י"א אינו כו' וידע שהיין כו'. ממה שחכמים קבעו ליין ברכה בפה"ג ועל ענבים בפה"ע א"כ ש"מ שהיין טוב מהענבים א"כ ראוי לברך גם שהחיינו על היין ובברכות דף מ"א ע"ב שאני יין דגורם ברכה לעצמו ופי' רש"י דהיין בא אע"פ שאין צריכים לו ותוס' בשם רשב"א שמברך עליו בפה"ג ואם נאמר שמברך על היין שהחיינו נוכל לומר שגורם ברכה קאי על שהחיינו

שם ס"ק ט"ו והקפח כו' וצ"ע כו'. והגאון ר' ישעיה פיק כתב על הגליון ברכות דף נח ע"ב שגי' הערוך בבכורות כיפח בכ"ף ע"ש

שם ס"ק כ' אפילו כו' אסור להסתכל כו' ולפענ"ד אפשר