דברי צבי כג

הי' ההפסקה צורך ק"ש כמו בסי' כ"ה בסח לצורך תפילין ובסי' קס"ז בסח לצורך אכילה דלא הוי הפסק אח"כ ראיתי קושיא זו בספר הגהות רע"א ולפענ"ד נר' דבסי' ע"ח ס"ק ב' כתב המג"א דבק"ש לא קפדי' ביחזור לראש דהוי כקורא בתורה א"כ למה הפסיק ר' אבהו ושאל לר"י דהי' יכול לחזור לראש ולא הי' הפסקה צורך ק"ש כלל

קה מג"א ס"ק ב' ד"א כו' עסי' קכ"ג כו'. ולפענ"ד אין צריך לזה דבסי' קכ"ג במג"א ס"ק ז' כתב דש"ץ אין צריך להמתין ד"א מצד הדין כיון שחוזר להתפלל ע"ש א"כ ס"ד דה"ה הכא שחוזר להתפלל שמחויב ב' תפלות שאין צריך להמתין מצד הדין קמ"ל דצריך שתהא דעתו מיושב

קו מג"א ס"ק א' פטורים כו' ומ"מ בק"ש חייבים כו'. פי' מחה"ש דאין צריך כונה רק בפסוק ראשון וקצ"ע דבס"ק ב' כתב נשים אע"ג דחייבות בתפלה מ"מ כשאומרות איזה בקשה יוצאות מדאורייתא א"כ הכא המלוין המת אמאי פטורים לגמרי מן התפלה יאמרו עכ"פ איזה בקשה קצרה דיכולים לכוון כמו בפסוק ראשון דק"ש ויוצאים ידי תפלה דאורייתא

שם ס"ק ד' מפסיק כו' דלביש ומצלי כו'. הרב"י כתב בשם ספר המאור דר"ש בן יוחי וחבריו אין מפסיקין אפי' בליכא שהות אבל אנו מפסיקין בליכא שהות ע"ש א"כ אפשר דרשב"י וחבריו נמי היו מתפללים כשהיו גומרים שיעורם ללמוד והי' עוד שהות להתפלל רק שלא היו מפסיקין בתוך השיעור אע"ג שאין שהות א"כ נוכל לומר דלביש ומצלי היינו תפלה ולא צריכים לומר כמו שתירצו תוס' דמיירי בק"ש וכן צריך לומר להרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא א"כ כי היכי שהיו מפסיקין לק"ש מפני שהוא דאורייתא כך הי' צריכין להפסיק לתפלה וצריך לומר שהיו מפסיקין לומר איזה בקשה רק לתפלה הקבוע שהוא דרבנן לא היו מפסיקין וא"כ אתי נמי שפיר לביש ומצלי שקאי אתפלה דהיינו על איזה בקשה שהיא דאורייתא

קז הגאון חוות דעת ביו"ד סי' ק"י בית הספק בס"ק כ' מלמד זכות על האומרי' בבקשות ברוך אתה ה' דדוקא דרך חוב אסור אבל אדעת' דנדבה מותר אפי' בהזכרת השם ית' כמו שמותר בי"ח ברכות להתפלל בתורת נדבה והביא ראי' מהרא"ש בברכות שכתב דבתורת נדבה מותר להתפלל ובספק התפלל אינו חוזר ויתפלל דתפלה אדעת' דחובה איסורא אית בי' ע"ש והנה תוס' בברכות דף כ"ט ד"ה מפני כתבו לאיסור וז"ל ונ"ל שכל האומר ברוך אתה ה' ש"ת אחר שסיים תחנונים מיושב מגונה כדאמרי' מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום ומה שמביא ראי' מהרא"ש הנה הרא"ש בברכות פרק ג' אות ט"ו מביא ג' דעות א' דבספק התפלל חוזר ומתפלל אבל בוודאי התפלל אין רשאי להתפלל ב' דעת הרי"ף דתפלת נדבה מותר ואדעתא דחובה אסור ג' דעת ר' האי גאון דע"י חידוש מותר אבל בלא חידוש אסור א"כ צע"ק האיך פסיקא לגאון ז"ל שרא"ש פסק כרי"ף אדרבה מדהביא דעת רב האי באחרונה סובר כותי' כמו שכתב הרב"י בדוכתי טובא וכן בש"ע פה פסק דבספק התפלל חוזר ומתפלל ובדרך נדבה אסור בלא חידוש ובסעי' ד' מחמיר אפי' בכה"ג: קח מג"א ס"ק ה' יאמר כו' ביוה"כ לומר אשרי אחר מנחה כו'. ולפענ"ד אפשר אין ראי' מיו"כ כי בשאר ימים כשהתפלל מנחה כבר עבר היום כמו שכתב הרב"י בשם תה"ד בסי' רל"ד וכן כתבו תוס' ריש ברכות כשיכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כדאיתא בסי' רל"ה ולכן אין לומר אחר מנחה אשרי אבל ביו"כ אמרי' בשבת דף כ"ד ע"ב יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכמו דאי' בסי' תרכ"ג שמזכירין שבת בנעילה ולכן אע"ג שהתפלל מנחה כל זמן שלא התפלל נעילה יום הוא ולא הגיע זמן ערבית עד לאחר נעילה

שם ס"ק י' הזיד כו' בסי' רס"ג סט"ו כו'. המח"ש גורס סעי' ו' דאשה שהדליקה אינה מתפללת אח"כ מנחה ולפענ"ד אין ראי' משם דשם עשתה מעשה בהדלקתה ועיקר גירסה כמו שהוא לפנינו סעי' ט"ו ששם איתא שמי שיקבל שבת אין יכול להתפלל תפלת חול ויתפלל ערבית שתים וכן גורס מקו"ח סעי' ט"ו כמו שהוא לפנינו

שם ס"ק י"ב של שבת כו' ובטור כו'. תוס' ברכות דף כ"ו ע"ב ד"ה טעה כתבו נמי כטור משום דבשבת בדין לצלויי י"ח וצ"ע דהא אם לא התפלל מנחה בע"ש שמתפלל בערבית ב' של שבת דקשה האיך ישלים בתפלת שבת ז' ברכות את תפלת חול ח"י ברכות א"ו בתפלה ששייך עתה יכול להשלים א"כ ה"ה שמשלים במוצאי שבת תפלת מנחה של שבת בלא הטעם של תוס' והטור

שם סעיף ט' ברמ"א ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשני' צריך לחזור ולהתפלל כו' צע"ג אמאי צריך לחזור ולהתפלל דבשלמא בסעי' י' בלא הבדיל בראשונה והבדיל בשני' דצריך לחזור משום דשם הדין שיבדיל בראשונה ולא בשני' והוא עשה להיפך גילה דעתו שראשונה לתשלומין אבל הכא דין הוא שיזכיר יעלה ויבא בשתיהם ולכן לא מקרי גילוי דעת במה שלא הזכיר בראשונה והזכיר בשני' כמו בסעי' י' בהבדיל או לא הבדיל בשתיהן וצ"ע על רמ"א שהעתיק דין זה מכל בו הובא בהרב"י בסי' תכ"ב ובאמת הכל בו לשטתי' ניחא דהכל בו כתב שם טעה ולא התפלל ביום שלפני ר"ח מתפלל ערבית ב' מזכיר ר"ח בראשונה ולא בשני' א"כ הדין כמו בהבדלה א"כ בהזכיר ר"ח בשני' יוצא בראשונה גילה דעתו שהראשונה לתשלומין אבל רמ"א בסי' תכ"ב בד"מ אות ב' חולק על הכלבו וסובר שצריך להזכיר ר"ח בשתיהם וכמו שפסק פה א"כ ר"ח לא דמי להבדלה דלא הוי גילוי דעת במה שמזכיר בראשונה ולא בשני' וצ"ע על המג"א בס"ק י"ג דכתב דהבדלה די בפעם אחת משמי' דנפשי' והוא דברי ד"מ בסי' תכ"ב אות ב' ע"ש ועיין מה שכתבתי בסי' תכ"ב

קט מג"א ס"ק ב' לקדיש כו' דלא נתכוין כו'. וצ"ע דבסי' נ"ו כתב במג"א בס"ק ה' דאם יודע באיזה ברכה עומד אף שלא שמע עונה אמן כמו שפי' מחה"ש שם והכא עדיף ששמע הקדיש ואמאי לא יענה אמן והמרדכי ואגודה כתבו