דברי צבי כב

שם ס"ק י"א צריך כו' בתורת נדבה כו'. וכתב בספר הגהות רע"א לפי דפסקי' בסי' ק"ז דבשבת אין מתפללין נדבה נסתר זה ועיינתי בספר מ"ע סי' י"ט דהביא ראי' דמותר להתפלל בשבת נדבה והרב"י בסי' ק"ז בשם הרבה פוסקים כתב נמי דמותר

צה ברמ"א ילך לפניו כו' ובד"מ ילך ג' פסיעות שכתב ג' הגשות לתפלה ויגש אברהם ויגש יהודה ויגש אליהו

צו צ"ע על המג"א בסי' קע"א שכתב שאין זורקין הפת אפי' לא ממאיס בכך ורש"י בברכות דף כ"ג ע"ב פי' על ככר שלבו עליו שלא יזרוק ותטנף ולפי' דברי המג"א אפי' לא תטנף נמי לבו עליו שלא יתבזה בזריקה כמו בספר שלבו עליו שלא יתבזה

צז סעיף א' ברמ"א שלא יניח ידו על סנטרו כו' הרא"ש בפ"ג דברכות כתב דהרי"ף גורס בגמ' דף כ"ד ע"ב א"ר חנינא אני ראיתי את רבי כו' שלא הי' מניח ידו על סנטרו בשעת תפלה משום דנר' כגסי הרוח עכ"ל ולא הבינותי הא לא ראינו אין ראי' ודילמא מותר להניח ידו על סנטרו ור' חנינא לא ראה שרבי עשה כן בשלמא מה שאמר ר' חנינא שראה שרבי גיהק ופיהק כו' ניחא דהוי עדות שראה אבל על מה שלא ראה שהניח ידו על סנטרו אין ראי' שאסור א"כ יותר מסתבר גירסת רש"י הי' מניח ידו על סנטרו דהיינו כשהי' מפהק הי' מניח ידו על סנטרו וזה שפיר עדות שר' חנינא אמר שראה ואין לומר לגירסת הרי"ף שלא הי' מניח ידו על סנטרו כשהי' מפהק א"כ שפיר יש עדות שר' חנינא ראה שרבי מפהק ולא הי' מניח ידו על סנטרו דאפי' במפהק לא הי' מניח ידו על סנטרו שנראה מגסי רוח דא"כ קשה על הטור שפסק כשתי הגרסות שיניח ידו על סנטרו כשיפהק ולא יניח ידו על סנטרו שלא בשעת פיהוק וכתב הרב"י דטור גורס כגירסת הרי"ף מ"מ פסק כשמפהק צריך להניח ידו על פיו מדאיתא בירושלמי שר' חנינא ראה את רבי שמפהק ונותן ידו על פיו ע"ש ואם איתא דלגירסת הרי"ף בגמ' שר' חנינא ראה לרבי שלא הי' מניח ידו בשעת פיהוק א"כ יש סתירה מגמרותינו לירושלמי וצ"ע

שם מג"א ס"ק ח' יכול כו' כ"מ בב"י סי' ח' כו'. נר' למה שכתבתי בסי' ח' במג"א ס"ק כ' דלדעת השל"ה אפי' נפלה כולה אין צריך לברך כשלבשו א"כ לפי דעת הרב"י שמדמה דין דהכא להתם א"כ ה"ה נמי בנפלה כול' יכול להחזירו ולא הוי הפסק

צה מג"א כתוב כו' דהוי הפסק כו'. המח"ש כתב בשם א"ר שיאמר קודם התפלה לב טהור כו' ובשעת התפלה יהרהר פסוק הנ"ל ולפ"ז אפשר דמה שכתב המג"א בשם ספר הגן ג"כ יהרהר בשעת תפלה ולא יהי' הפסק אבל נר' שאסור לרוק בשעת תפלה כמו דאי' בסי' צ"ז סעי' ב' והמג"א נקט משום הפסק וה"ה דאסור מחמת הרקיקה

אט בטור כתב ניטריקון ושכר אל תשת ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל תפלת שכור תועבה

ק הטור כתב בשם הרא"ש דתפלת ר"ח אין צריך לסדר וכתב הרב"י שזה ג"כ דעת הרי"ף ע"ש וצ"ע שלא כתב דעת רש"י שרש"י בר"ה דף ל"ה מפרש ושל פרקים מועדות מכלל דתפלת ר"ח אין צריך לסדר ומה שכתב מחה"ש שצריך להסדיר ברכת הלבנה לפענ"ד דדוקא תפלה דהוי כעומד לפני המלך צריך לסדר וכן יראה מדברי הרמב"ם בפ"ד מהל' תפלה שהוא משום חומר התפלה כמו בסי' צ"א שבתפלה צריך שיכסה לבו וצריך לאזור אזור וכדומה ובסי' צ"ד מאי שאין צריך בק"ש ובברכות

קא. מג"א ס"ק ב' ולא כו' דהא רשאי להרהר כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם משום דאי אמרי' דיוצא בתפלה בהרהור א"כ לענין תפלה הוי הרהור כדבור ודומה לזה כתב הרב"י בסי' ק"ד דאי שומע כעונה הוי שתיקה הפסקה וכמו שכתבו תוס' ברכות דף כ' ע"ב ד"ה יוציא כו' כיון דשרית הרהור שהוא כדבור לצאת בק"ש כן מקרי דבור דמקרי עוסק בתורה ע"ש וצ"ע

קב מג"א ס"ק ד' בגבולו כו' אבל בבהכ"נ כו'. וכתב מחה"ש דהב"ח מתרץ קושי' הטור על הרא"ש דהא עלי ישב תחלה וחנה באת בגבולו ומה"ט כתב רמ"א שמדת חסידות לקום וב"ח תירץ כיון דהיתה בשילה שהי' מיוחד לכל והוי כמו בהכ"נ כו' ולפענ"ד דזה רק מי שיש לו מקום קבוע בבהכ"נ אבל מי שאין לו מקום קבוע בבהכ"נ ומכ"ש אם יש ליושב מקום קבוע בבהכ"נ והעומד להתפלל אין לו מקום קבוע בודאי אין סברא שזה יתפלל דוקא בתוך ד' אמות של היושב אם יכול להתפלל במקום אחר א"כ אם התפלל בתוך ד' אמות של היושב בבהכ"נ הוי בא בגבולו ואין צריך לעמוד ולפ"ז גבי עלי שהי' לו בודאי מקום קבוע וחנה הית' יכולה להתפלל שלא בתוך ד' אמות שלו א"כ הדרא קושית הטור למה הי' צריך לעמוד א"ו משום מדת חסידות

שם ס"ק ו' ולעמוד כו' כתב הרב"י כו' ולפענ"ד קשה על הרב"י שכתב וז"ל ומ"ש שמותר לעמוד נלמד ממה שכתב בתחלת סי' זה דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ומזה יש ללמוד כ"ש דלעבור שרי עכ"ל וצ"ע מאי כ"ש דהא לעמוד מותר כנגד המתפלל ולעבור אסור כנגד המתפלל אלמא לעבור חמור מלעמוד

קג מג"א ס"ק א' וחוזר כו' אפי' שהה כו'. ובד"מ אות א' כתב דמיירי שלא שהה כדי לגמור כולה וצ"ל דהד"מ מיירי שלא שהה מחמת הריח כדי לגמור כולה כי אם שהה הי' מחמת אונס וצריך לחזור לראש ומג"א מיירי ששהה עוד מרצונו עי' מחה"ש

שם ס"ק ו' המח"ש כתב בשם של"ה דברבים א"צ להרחיק וגם לא יאמר הרבון מ"מ יהרהר בלבו הרבון אף דהרהור כדבור מ"מ יהרהרנו במרוצה עכ"ל וצ"ע דבסי' ס"ב פסקי' דהרהור לא כדבור ועוד דאם אין מרחיק אין ניכר בושתו אין שייך הרבון כמ"ש מג"א ס"ק ה'

קד מג"א ס"ק ו' אם כו' בעובדא דר' אבהו כו'. וצ"ע דשם