דברי צבי רכ

דאין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות ע"ש דליכא מאן דפליג על זה א"כ הסכך דלמעלה מעשרים ואין בסוכה ד' על ד' אמות לא עשוי לצל דהא יש צל דפנות א"כ לימא בכה"ג דהיינו בלמעלה מכ' ואין בסוכה ד' על ד' אמות ובנה איצטבא למעט מגובה כ' דפסול משום תעשה כו' והוי כחוטט בגדיש

שם ט"ז ס"ק ב' הוי תעשה ולמה"ע וקשה לר"ת כו' אינו אלא מדרבנן כו'. וצ"ע דמתוס' בסוכה דף ב' ע"א בד"ה כי עביד כו' משמע בהדיא שהוא דאורייתא שהקשו שיכול לקבוע בנסרים שלא ירדו גשמים בסוכה ואמאי גשמים סימן קללה בחג ואפי' ת"ל דאסור מדרבנן לא שייך למימר שהגשמים סימן קללה כיון דמותר מדאורייתא ומתרצים דהסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי שירד גשמים בסוכה ע"ש א"כ ע"כ צריך לומר דאסור מדאורייתא דאי אמרי' דרק מדרבנן צריך לעשות עראי שירדו גשמים ומדאורייתא כשר אפי' עשה לסכך קבע א"כ הדרא קושית תוס' דבאיסור דרבנן לא שייך סימן קללה א"ו מוכח שש דאסור מדאורייתא

תרלו מג"א ס"ק א' ובלבד כו' וכ"מ בגמרא דידן כו' ולפענ"ד מוכח מגמ' דידן דלא בעי חידוש דבסוכה דף מ"ו ע"א איתא ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך כו' ע"ש ופשיטא דההיא עשויה ועומדת מיירי שעשויה קודם ל' יום או משנה שעברה דאי נעשה בתוך ל' יום היה יכול לברך שהחיינו בשעת עשייה א"ו דעשויה מזמן רב ואפ"ה אין צריך לחדש בה דבר דהא תני אם יוכל לחדש מברך שהחיינו ואם לאו כשיכנוס מברך משמע בהדיא דסוכה כשר אפי' בלא חידוש ואין לומר דאם ישב בסוכה בשנה שעברה אין צריך שום חידוש כשרוצה לישב בה בשנה זו דהא הפוסקים סתמו וכתבו שצריך חידוש משמע דלעולם צריך חדוש ועוד דהא מג"א כתב בסי' תרל"ח ס"ק ב' דבסוכה שישב בה בשנה העברה כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה ע"ש מה שכתב הט"ז בס"ק ג' אם אין עשה לצל אלא לצניעות כההיא דגנבך כו' אין כוונתו לסוכת גנב"ך ורקב"ש בסי' תרל"ה דההיא כשרה מפני שאין עשוים לצניעות אלא לצל כמ"ש הט"ז ומג"א שם אלא כוונתו לסוכת גנב"ך ורקב"ש שאין עשוים לצל אלא לצניעות דיש סוכת גנב"ך ורקב"ש שאין עושים לצל כדמוכח בסוכה דף ח' ע"ב דקאמר ובלבד שתהא מסוככת כהלכתא שעשאוה לצל מכלל דאיכא סוכת גנב"ך ורקב"ש שאין עשוי לצל

תרלז ט"ו ס"ק א' מי כו' וכן ז' ימים תאכל מצות שהוא במקום לא תאכל חמץ כו' הוי נמי כפשוטו דהא לא הוי חוב רק לילה ראשונה כו'. דברי ט"ז צ"ע קצת דהא נמי אם היה ז' ימים תאכל מצות שמחויב לאכול מצות כל ז' היה נמי כפשוטו שיאכל מצות כל ז' דהא מה דאמרי' שאינו מחוייב לאכול מצה כל ז' הא אינו משום דהקרא לאו כפשוטו רק משום דכתיב בחד קרא ששת ימים תאכל מצות אמרי' מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות כדאיתא בפסחים דף ק"כ ע"א ולפענ"ד אפשר דקושית הלבוש הוא על ר"א דסובר בסוכה דף כ"ז ע"ב דאין עושין סוכה בחוה"מ דכתיב חג הסוכות שבעת ימים כו' ופי' רש"י דאם עושה בחוה"מ אינה לשבעה ע"ש ולהכי הקשה הלבוש דהא כתיב שאור לא ימצא שבעת ימים א"כ ה"נ יאמר דאם לא השבית קודם פסח דלא ישבית בפסח דבזה בודאי ר"א מודה דאם לא השבית שישבית בפסח עצמו אע"ג דההשבתה אינה לז' ימים

שם מג"א ס"ק א' וכן כו' דהא קיי"ל כחכמים כו'. ולפענ"ד אפשר דלהכי נדחק מהרי"ל משום דנוכל לומר דחכמים אומרים רק דיצא בעושה סוכה בחוה"מ או היוצא מסוכה לסוכה אבל לכתחילה גם חכמים סוברים סוכה אחת לכל ז' ימים דהא בסוכה דף כ"ז ע"ב יליף ר"א מחג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה לשבעה ורבנן ילפי מיניה עשה סוכה בחג ע"ש דקשה היכי הוי סברא החיצונה דאי סברא החיצונה דהסוכה אין צריך לז' ל"ל הקרא לרבנן ואי סברא החיצונה דצריך סוכה לז' ל"ל קרא לר"א ובסוכה דף ט' ע"א יראה לכאורה שם דסברא החיצונה דצריך סוכה אחד לכל ז' ימים דקאמר שם וב"ה ההיא מיבעי' לעושין סוכה בחג וב"ש סבירא כר"א דאין עושין סוכה בחוה"מ ולהכי מוקי קרא תעשה לשם חג ע"ש דקשה דהא לב"ש דסבר כר"א נמי צריך הקרא דיעשה סוכה לשבעה א"ו דסבר הגמרא דלר"א לא צריך קרא דזה הוא סברא חיצונה ולא צריך קרא רק לב"ה דסבר כרבנן עשה סוכה בחג וכיון דסברא החיצונה הוא שיעשה סוכה לכל שבעת הימים רק דמרבינן מקרא דיכול לעשות סוכה בחג א"כ נוכל לומר דדוקא בדיעבד אבל לכתחילה גם לרבנן צריך לכל ז'

שם ס"ק ג' וכן כו' יש לא"י חלק כו'. לפענ"ד אפשר לתרץ דלפמ"ש רמ"א בח"מ בסי' תי"ז סעיף א' שנהגו לעשות ביבין וקרקפות תחת חלל ברה"ר וכולן מוחלין על כך ועוד שרה"ר הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנין רשות אזלינן בתריה וכתב הסמ"ע בס"ק ג' על וכולם מוחלין שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן ע"ש ולפ"ז אע"ג דהכא דלא שייך בא"י שגם הם יעשו סוכה ברה"ר מ"מ נוכל לומר דמחלי לישראל שיעשה סוכה ברה"ר מפני שא"י יעשה דברים אחרים ברה"ר כגון ביבין וקרקפות ועוד כיון שמושלי העיר יתנו רשות לעשות סוכה ברה"ר נמי מותר

שם ומלשון רש"י כו' מ"מ לא מקרי מצוה הבאה בעבירה כו'. פי' מחה"ש דרש"י לשיטתיה דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל וכו' אסור מדרבנן קליש אסורי' ולא מקרי מצוה הב"ע ע"ש ולפענ"ד דלפמ"ש רמ"א בסי' תרמ"ט סעיף ה' דגם במצוה דרבנן יש מצוה הב"ע א"כ ה"ה במצוה דאורייתא וגזל הוא מדרבנן שייך נמי מצוה הב"ע וצ"ע במחה"ש שם