דברי צבי רכא

שכתב דגם לדעת רש"י דליכא מצוה הב"ע מ"מ איכא איסור גזל ע"ש דצ"ע דהא קרקע אינה נגזלת

שם כמ"ש רסי' תרמ"ט כו'. פי' מחה"ש דשם בסי' תרמ"ט איתא דאם קנה לולב בלי סיוע המצוה לא מקרי מצוה הב"ע ומ"מ לא יברך עליו כמ"ש תוס' רפ"ג דסוכה גבי גזל סאה חיטין וטחנה כו' דלא הוי הפרשת חלה מצוה הב"ע כיון דקנאו בשינוי קודם הפרשת חלה אפ"ה אי מברך אין זה מברך אלא מנאץ דשאני ברכה דאיכא הזכרה לשמים עכ"ל וקשיא לי דהא יש לחלק דהתם דעשה עבירת הגזל רק שקנאו קודם שעושה המצוה דלא הוי מצוה הב"ע אבל מ"מ נעשה בדבר זה עבירה ולכן אסור לברך ולהזכיר שם שמים עליו אבל הכא דקרקע אינה נגזלת ולכן לא הוי מצוה הב"ע כיון שלא נגמרה העבירה כמ"ש מחה"ש וכמ"ש הר"ן ור"י וכיון שלא נעשה העבירה כלל יוכל נמי לברך ולהזכיר עליו שם שמים וצ"ע בתוס' שם בסוכה דף ל' בד"ה משום כו' דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות כדמוכח בריש הגוזל קמא גבי הרי שגזל סאה של חיטין טחנה והפריש חלה דאין זה מברך אלא מנאץ עכ"ל דקשה דלפמ"ש תוס' שם בד"ה הא קניי' לא הוי בהך דסאה של חיטין בהפרשת חלה מצוה הב"ע רק שאסור לברך או שהוא דחויא בעלמא בב"ק דף צ"ד ולפ"ז האיך כתבו תוס' שמוכח מההיא דגזל סאה חיטין דאמרי' בשאר מצות מצוה הב"ע

שם ס"ק ו' לא יצא ערסי' תרמ"ט כו'. פי' מחה"ש דבסי' תרמ"ט כתב די"א דגנוב וגזול אין פסול אלא לגזלן אבל לאחרים כשר בשאר ימים חוץ מיו"ט ראשון דבגזול איכא תרי פיסולי א' דלא מקרי לכם ועוד דהוי מצוה הב"ע ולגבי אחרים לא הוי מצוה הב"ע וליכא כ"א דלא הוי לכם וביו"ט ראשון דכתיב לכם פסול אבל בסוכה דכתיב לך ז' ימים וממעטין גזולה א"כ גם לאחרים פסול כל ז' עכ"ל. ולפענ"ד נראה דאי אמרי' דלגבי אחרים לא הוי מצוה הב"ע א"כ לא נקרא גזול אצלם והוי כשאול כדאמרי' סוכה דף ל"א ע"א דאי קרקע אינה נגזלת הוי שאולה ולכן בלולב ביו"ט ראשון דשאול פסול משום דכתיב לכם לכן פסול גזול לגבי אחרים אבל בסוכה אע"ג דכתיב לך אמרי' בסוכה דף כ"ז ע"ב דשאול כשר ולא ממעטינן רק גזול ולגבי אחרים לא מקרי גזול וראיה לזה מתוס' סוכה דף ל' ע"א ד"ה משום דהוה ליה מצוה הב"ע והדתניא לקמן לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הב"ע עכ"ל וא"א דאפי' היכא דליכא משום מצוה הב"ע דהיינו לגבי אחרים מ"מ פסול דנקרא גזול א"כ מאי מקשים תוס' מאי צריך לכם לגזול הא פסול משום מצוה הב"ע דהא איצטריך לכם לפסול גזול היכא דליכא מצוה הב"ע כגון לגבי אחרים א"ו ש"מ דאי לא הוי מצוה הב"ע גזול נמי לא הוי והוי כשאול

שם ס"ק ז' לא כו' דמחובר לקרקע כקרקע כו'. עי' מחה"ש דמפרש דקושית מג"א הוא על גוף הדין של המחבר שכ' סוכה גזולה כשרה כיצד כגון ראובן שתקף חבירו והוציאו מסוכתו והוא גמ' ערוכה ואמאי נהי דקרקע אינה נגזלת מ"מ העצים שהן מטלטלים נגזלים ומתרץ המג"א דמחובר לקרקע כקרקע ע"ש וצ"ע דא"כ בנידון שכתב רמ"א דראובן בנה סוכה בקרקע שמעון ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו דלא יצא ואמאי לימא נמי כיון דעצים של ראובן מחוברים לקרקע דהוי כמחובר לקרקע דמה לי אם הקרקע של ראובן או של שמעון כיון דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ועי' בחולין ד' ט"ז ע"ב לענין תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה וביו"ד סי' ו' ובט"ז שם ס"ק ה' ובפ"מ שם ושם לא מחלקינן בתלוש ולבסוף חברו אם הקרקע שלו הוא או אין הקרקע שלו ע"ש

תרלח קשיא לי אהא דאמרי' גבי סוכה מיגו דאיתקצאי לביה"ש דיום ראשון הוי מוקצה לכל היום והט"ז בס"ק ו' כתב דע"י מוקצה בביה"ש קמא חייל בכולהו יומי ע"ש זה ניחא אם יושב בביה"ש ראשון בסוכה אבל אם לא ישב בסוכה עד הלילה ולא אכל בסוכה בלילה הראשון עד שהיה לילה ממש כמ"ש רמ"א בסעי' ג' א"כ עדיין לא נאסרה הסוכה והנויין בביה"ש לפמ"ש רמ"א בסעי' א' שלא נאסר עד שישב בה וכיון שלא נאסר בביה"ש אע"ג שישב בסוכה בלילה לא נאסרה דהא אמרי' בביצה ד' כ"ו ע"ב אין מוקצה לחצי שבת וכדאיתא בסי' ש"י סעי' ג' ע"ש

שם ט"ז ס"ק א' בין כו' הוא עצמו נדרש מה חג והאיך תתחלק כו'. צ"ע דהא מה דדרשי' בסוכה ד' ט' ע"א מחג הסוכות שבעת ימים לה' שעצי סוכה אסורין הוא בסדר אמור אל הכהנים והפסוק חג הסוכות כו' באספך הוא בסדר ראה והאיך כתב הט"ז והאיך מתחלק תיבה אחת לב' דברים הא מתיבת באספך לא דרשי' איסור הנאה בסוכה רק מתיבת חג מה חג לה' אף סוכה לה' עי' בסוכה שם ולפמ"ש הט"ז בעצמו בסי' תר"ל ס"ק א' דמשמעות הכתוב דסוכות תעשה באספך קאי אסכך דוקא דדפנות לא מקרי סוכה דהא דדרשי' בסכת בסכות היינו מיתורא לדפנות והיינו פסוק אחר שהוא בסוכת תשבו אבל קרא דבאספך אינו יתור ופשטי' קאי על הסכך ע"ש א"כ הכא ה"נ נוכל לומר כן דדוקא קרא באספך קאי דוקא על הסכך ולא על הדפנות אבל הפסוק חג הסוכות שבעת ימים לה' דדרשי' מיניה דסוכה אסור בהנאה קאי נמי על הדפנות וצע"ג: מ"ש בעטרת זקנים בריש סי' תר"ל דהא דכל הדברים כשרים לדפנות היינו הפסולים מדרבנן אבל הפסולים מדאורייתא כגון מקבל טומאה או אין גדולו מן הארץ פסול אף לדפנות ע"ש לפענ"ד יש ראיה ברורה דאף פסולים דאורייתא כשרים לדפנות דבסוכה דף ב' ע"א איתא א"ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל כו' אלמא דפשיטא לאביי ולרבא דמחיצות של ברזל כשרות ע"ש וברזל הוא פסול מדאורייתא כדאיתא בסי' תרכ"ט עי' שם בט"ז ס"ק ד' ובמג"א ס"ק א':