דברי צבי קעג

שדעתו למכור בשוק אבל הכא אם ישלח השורה בחצר מבית לבית מנא ידעי בני רה"ר שיש שורה בחצר ולפענ"ד נר' לתרץ קושי' ת"ש דבשבת דף נ"ד ע"ב כתבו תוס' ד"ה משום על הגמ' דזוג ברה"ר אסור דמחזי דאזיל לחנגא אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר א"כ ליכא איסור דאורייתא בזוג ברה"ר ולהכי מותר בחצר דדוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור בחדרי חדרים כמ"ש מג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו אבל הכא גבי לא יעשנה בשורה אם הולכים בשוק דהוא רה"ר למכור מה שבידם הוי הוצאה שלא לצורך כי בוודאי ישראל לא יקנה ביו"ט ומוליכה לצורך א"י והמוציא שלא לצורך ברה"ר ביו"ט לוקה כמ"ש מג"א בסי' תקי"ח ס"ק ג' והרב"י בסי' תקי"ח כתב דהמוציא כלים וכה"ג ביו"ט שלא לצורך כלל לוקה כעל הוצאת אבנים ע"ש א"כ הכא ברה"ר יחשדוהו שעושה איסור דאורייתא ולהכי שפיר כתב מג"א דאפי' בחצר ובחדרי חדררים אסור

תקיז ט"ז ס"ק ב' וכן כו' הוי המוקצה מצד ריחוק המקום כו'. צ"ע דמשמע מדבריו דבשאר מוקצה א"י וישראל שוין ובסי' ש"י סעי' ב' כתב רמ"א דאפי' גרוגרות וצמוקים ביד א"י מותר ע"ש

שם מג"א ס"ק ב' קמח כו' דאפי' שיפון ושעורים כו' וכתב מחה"ש הקשו אחרונים ל"ל ה"ט ת"ל דשעורים הם מאכל בהמה ומותר לטלטל ומתרץ מחה"ש דבסי' ש"ח ס"ק נ"ו בשר חי קשה דל"ח לאומצא הוי מוקצה כיון דבמוצאי שבת חזי לעצמו אין דעתו להשליכה לכלבים והוי מוקצה וא"כ הכא בשעורין ושיפון אם טחנן ועשה מהן פת איגלאי דעתי' דאין רוצה ליתן לבהמה ע"ש ולפענ"ד לא דמי דהתם שפיר אמרי' דבשר כשר שראוי לאדם לא הוי מוכן לכלבים כדאית' בביצה דף ה' ע"ב דמאי דחזי לאינש לא שדי לכלבים אבל שעורים עומדים לבהמה אע"ג דדעתי' לטחן אותם ולעשות ממנו פת מ"מ עומדים לבהמה ג"כ כיון דחזי לבהמה ולפענ"ד אפשר לתרץ דלפמ"ש מג"א בסי' ש"ח ס"ק, נ"ד דעצמות שנתפרקו ואין כלבים מצויים בכל ענין אסור א"כ ה"ה אפשר דאסור לטלטל שעורים אם אין הבהמות מצויות ולכן כתב מג"א דגם שיפון ושעורים חזי לכוס ונ"מ דאע"ג שאין בהמות מצויות אינן מוקצה

שם דהרב"י לא ס"ל ה"ט כו'. וכתב בהגהות רע"א בפשוטו תמוה לי דבסי' שכ"ה מיירי בשבת קמח בה"ש מוקצה אבל הכא ביו"ט לא הוי מוקצה דחזי לבשל ולאפות ע"ש ולא הבינותי דהכא ה"נ אם נטחן ביו"ט הוי נולד כמ"ש הרב"י בסי' זה בשם בה"ג וכ"כ הרב"י בסי' שכ"ה על הטור שכתב פת של א"י שנאפה בשבת ר"ת אוסר דשמא נטחן היום וכתב הרב"י קשי' לי אמאי תלי טעמא דאיסורא דשמא נטחן היום הא אפי' נטחן מאתמול הוי מוקצה כגרוגרות וצמוקים מאחר שנאפה היום ושמא י"ל דנקיט טחינה דאסורה אפי' ביו"ט משא"כ באפי' ע"ש

תקיח מג"א כתב ב"י כו' ותימה דבפסחים כו'. כתב מחה"ש ודבריו תמוהים דע"כ לא כתב מ"מ דמביום השבת ממעטים הבערה ביו"ט אלא לב"ה דא"ל מתוך אבל ב"ש דל"ל מתוך גם גבי הבערה ע"כ לא דרש ביום השבת למעט יו"ט ומוקים לי' לדרשא אחרינ' וא"כ מאי קשי' למג"א לר"ע הא גם ר"ע ל"ל מתוך כב"ש ותירוצו דחוק קצת גם מה שכתב מחה"ש שם דמקשה דלמ"מ דכתב דממעט הבערה מביום השבת א"כ הותרה הבערה ביו"ט לגמרי ולא בעינן צורך קצת וא"א הבערה מותר משום מתוך צריך צורך קצת ומתרץ המחה"ש דהרמב"ם ס"ל כרש"י דגבי מתוך מותר מן התורה לגמרי וא"צ צורך קצת אלא מדרבנן ולפענ"ד עדיין קשה דלהמ"מ דהבערה ביו"ט מותר מקרא דיום השבת א"כ אין ענין למתוך כלל דמתוך אמרי' כשם שמותר לצורך אוכל נפש הותרה לגמרי אבל הבערה שאין מותר לצורך אוכל נפש כמ"ש המ"מ רק שמותר ממיעוט דביום השבת אבל לא מטעם מתוך ונר' לפענ"ד שקושי' מחה"ש על מג"א שמקשה דהמ"מ לא כתב המיעוט דביום השבת רק לב"ה דסבר מתוך אבל לא לב"ש לק"מ דוודאי גם ב"ש סבר המיעוט דביום השבת דאל"כ כיון דהמ"מ כתב דההוצאה והבערה הי' מן הדין נאסרים כמו כתיבה ואריגה דהוצאה אין מתקן האוכל והבערה אין נעשה באוכל עצמו אלא שבהוצאה אמרי' מתוך כיון שעכ"פ נעשה באוכל עצמו והבערה מותר ממיעוט דביום השבת כמ"ש מחה"ש וא"א דב"ש ל"ל המיעוט דביום השבת א"כ נאסר הבערה לב"ש אפי' לצורך אכילה כמו כתיבה ואריגה ובנין ולפענ"ד נר' לתרץ קושי' מג"א דכונת המ"מ כיון דהבערה הי' מן הדין לאסור אפי' לצורך אוכל נפש כמו כתיבה ואריגה ובנין אמרי' כיון דכתיב לא תבערו גו' ביום השבת מכלל ד ביו"ט שרי לא אמרי' שהותרה הבערה לגמרי אפי' שלא לצורך זה לא אמרינן דכיון דבלאו הקרא דביום השבת הי' אסור הבערה אפי' לצורך אתי קרא דביום השבת לומר דהבערה ביו"ט מותר דהיינו דהבערה הוי כמו שחיטה אפיי' ובישול שמותרים לצורך וכיון דידעינן ע"י קרא דביום השבת דהבערה דינו כמו שחיטה כו' ממילא אמרי' לב"ה מתוך גבי הבערה כמו בשאר מלאכת אוכל נפש ולב"ש הוי הבערה ג"כ כשאר מלאכת אוכל נפש שמותר לצורך ולא אמרי' מתוך ולפ"ז ניחא דגם ב"ש א"ל המיעוט דביום השבת אע"ג דבביצה דף י"ב ע"א משמע דאי ממעטי' הוצאה מקרא ולא תוציאו ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא דהוצאה מותר לגמרי אפי' שלא לצורך כלל ע"ש שאני הוצאה דבלא קרא דביום השבת נמי מותר לצורך כמ"ש המ"מ לפי שהוצאה היא באוכל עצמו ולכן שפיר אמרי' דכיון דממעט קרא ביום השבת הוצאה דמותר אפי' שלא לצורך כי ההיתר הוצאה לצורך ידעינן בלא קרא אבל הבערה דבלא קרא דביום השבת הי' אסור אפי' לצורך אמרי' דהקרא ביום השבת אתי להתיר הבערה לצורך

שם ט"ז ס"ק ג' אלא כו' אלא דק' למה פסקו כו' ולפענ"ד נראה דלפמ"ש מג"א בסי' ש"ח ס"ק ל"ז