דברי צבי קעב

מ"מ השתא כשהפירות הם חוץ לתחום א"א לבעלים שיאכלו מהם וכשם שאסור לבעלים אסור נמי לאחרים דאע"ג דאין מוקצה לחצי שבת כדאית' בביצה דף כ"ו ע"ב היינו בהדר אחזו אבל כ"ז שאדחו הם מוקצים באותה שעה ע"ש

שם ומ"מ צ"ע כו' וכדאית' בעירובין כו' וכ"כ הר"ן כו'. פי' מחה"ש דבעירובין שם דאם ירדו גשמים מעיו"ט חוץ לעיר יש להן אלפים אמה לכל רוח ומוקמי' שם דאין דעת אנשי העיר עליהן וגבי שור של פטם כתב הר"ן כיון שרגיל למכור לכל והוי כשור של הפקר ע"ש ולפענ"ד דלפמ"ש הט"ז בס"ק ט"ז ליישב קושי' הלבוש וכוונת הט"ז נר' לי דקושי' הלבוש הוא ממתניתין ביצה דף מ' ע"א מי שזמן אצלו אורחים וזכה להם מנותיהם מעיו"ט יוכל להוליך בידיהם המנות והם מחוץ לתחום ולא הי' דעתם על המנות ומתרץ הט"ז כיון דשם מיירי דהאורחים באו ע"י עירוב כפירש"י שם א"כ כיון שעירבו הוי כאלו היו המנות שקבלו בתוך התחום רק שצריך לזכות מעיו"ט דאל"כ הוי הפירות כרגלי בעה"ב אבל מוקצה לא הוי אע"ג שלא ידעו דכיון שעירבו הוי כאילו היו הפירות בתוך התחום ולפ"ז לא קשי' קושי' מג"א מעירובין דף מ"ה דשם דאמרי' דגשמים שירדו מעיו"ט והם מחוץ לתחום העיר שקונים שביתה במקומן ויש להן אלפים לכל רוח א"כ אם אחד מעיר עירב למקום שירדו הגשמים אין רשאי להוליך המים רק אלפים ממקום המים אבל לא לעיר אע"ג שעירב ומוקצה לא הוי לדידי' כיון שעירב הוי כאלו המים בתוך התחום ולא אמרי' כיון שעירב דהוי המים כרגליו דדוקא אם הי' המים בתוך תחום העיר אז אמרי' דהוי כרגלי אנשי העיר כדאית' בגמ' שם אבל כשהמים חוץ לתחום רק שאיזה אנשי העיר עירבו לשם לא הוי כרגליהם רק המים קנו שביתה במקומו וכן בשור של פטם בביצה דף ל"ח ע"א דהוי כרגלי כל אדם ופי' רש"י שם אפי' בן עיר אחרת שבא לכאן ע"י עירוב וזה נמי כונת הר"ן רק שכתב דהוי כמו שור הפקר אבל עכ"פ צ"ל דמיירי דמי שקונה השור עירב לכאן דהא בוודאי בא בהיתר ולכן לא הוי מוקצה דבעירב הוי כאלו ר בתוך התחום: תקטז צ"ע בהרא"ש בפ"ק דביצה דין כ"ד שכתב על בעל העיטור שכתב שר"ש ות"ק בביצה דף י"ד ע"ב פליגי בפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי בביצה דף כ"א דר"ש סובר כר"ע אף נפש בהמה בכלל ות"ק סובר כר"י הגלילי כדאית' בירושלמי וכתב הרא"ש דגמרא דידן פליגא אירושלמי דטעמא דר"ש מפרש בגמ' משום דחזי' למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתניתין משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לפי שאין ראוין למאכל אדם כקטניות עכ"ל ולא זכיתי להבין דהא ר"ש אמר בברייתא שעורין ליתן לפני בהמתו א"כ ש"מ דר"ש סובר כר"ע דנפש בהמה בכלל ולפי הנראה לענ"ד ר"ש ורבנן בתרתי פליגי דגבי מאכל אדם פליגי דת"ק סובר דדבר שאין רגילין לעשות ממנו מאכל אדם אע"ג שראוי למאכל אדם אין משלחין כמ"ש מג"א בסי'

תקי"ז ס"ק ב' וכן כתב הה"מ בפ"ה מהל' יו"ט הל' ו' שת"ק סובר לפי שעיקר התבואה עומדת לטחינה ואסור לטחון ביו"ט אע"ג שהתבואה ראוי' נמי לעשות ממנה מאכל שמותר לעשות ביו"ט אפ"ה אסור לשלוח דאזלי' בתר רובא ע"ש ור"ש סובר כל שראוי למאכל אדם מותר לשלוח ופליגי נמי דת"ק סובר כר"י הגלילי דלכם ולא לבהמה ולכן אסור לשלוח שעורים ור"ש סובר כר"ע דנפש בהמה בכלל ומותר לשלוח שעורים גם מ"ש הרא"ש דמתניתין משמע דלא כירושלמי לא ידעתי שום משמעות דהא שפיר נוכל לומר דרבנן אסרי תבואה לפי שסוברים כר"י הגלילי ונר' לי דלהכי כתב הרא"ש שגמ' דידן פליג על הירושלמי אע"ג דלענין דינא אין נ"מ דהא לדעת הירושלמי שת"ק סובר כר"י הגלילי הלכה כת"ק שאין משלחין תבואה דהא הרא"ש בפ"ב דין ט"ו פוסק כהרי"ף שפוסק כר"י הגלילי ולדעת הרא"ש שגמ' דידן חולק על הירושלמי וטעמא דר"ש מפני שראוי למאכל אדם מ"מ פוסק הרא"ש הלכה כת"ק שאסור לשלוח תבואה ונר' שרא"ש בא לתרץ פסקי הרי"ף שפוסק הלכה כר"ש ולדעת הירושלמי שר"ש סובר כר"ע א"כ פסקי הרי"ף סותרים דהא הרי"ף פוסק כר"י הגלילי ולכן כתב הרא"ש דגמ' דילן סובר דטעמא דר"ש שראוי למאכל אדם ומתרץ הרא"ש דעת הרי"ף אע"ג שהרא"ש אין פוסק כר"ש שכן דרכו

שם ט"ז אבל כו'. דברי הט"ז אין מובנים כלל דמ"ש בזה אף הת"ק מודה כיון שהוא לצורך או לבהמתו וצ"ע דהא בס"ס תקי"ב אית' דאסור להוציא מרשות לרשות לצורך בהמה והכא מיירי ברה"ר כמ"ש הט"ז גם מ"ש הט"ז ולענין הלכה אין לנו נ"מ דכל הנהו אין משלחין היינו דרך רה"ר ואנו אין לנו רה"ר ולפענ"ד דאפי' בכרמלית דאיסור הוצאה מדרבנן נמי אסור לצורך בהמה וראי' לזה מתוס' בביצה דף כ"א ע"ב בד"ה הני סופלי שכתבו וי"ל דהני גרעיני תמרה כו' ומדרבנן הויא מלאכה ע"ש וכ"כ הרא"ש שם א"כ מוכח דאפי' איסור מלאכה דרבנן אסור לצורך בהמה רק הטלטול לא אסרו חכמים שצריך לטלטל המאכל וליתן לפניהם דמזונתן עליו אבל שאר מלאכה דרבנן אסור

שם מג"א ס"ק ב' בשורה כו' דאפי' בחצר אסור. ומקשה מחה"ש בשם ת"ש דבסי' ש"ה סעי' י"א פוקק זוג בחצר אבל לא ברה"ר דמחזי שמוליכה למכור בשוק מ"ש הכא דאסור בחצר דהא הכא ובסי' ש"ה טעם א' לשניהם ומתרץ מחה"ש דרש"י כתב על לא יעשנה בשורה דאוושי' מילתא דנר' שמוליכה למכור בשוק וס"ל למג"א משום דאוושא מילתא אסור אפי' בחצר ודומה קצת למ"ש מ"א בסי' ש"ה דבלא פקק אפי' בחצר אסור כתב רש"י הטעם שמוליד קול פי' מג"א כשמקשקש וישמע קול מחזי כמאן דאזיל לחנגא הרי אפי' בחצר אם משמיע קול דנשמע בחוץ יש לחוש שיחשדוהו שמוליכה למכור וה"ה הכא דאוושא מילתא אסור בחצר עכ"ל מחה"ש ולא הבנתי דהא לא דמי כלל דהתם הקול נשמע ברה"ר ויודעים בני רה"ר שעומד' בהמה בחצר ויש לה זוג ולכן יחשדוהו