דברי צבי קעא

שם ס"ק י"א שהובאו כו' ומיירי בתוך התחום כו'. וכתב הגהות רע"א יש לעיין דמחוץ לתחום דהוי רק דרבנן אסור למי שהובא בשבילו א"כ ה"נ נעשה איסור טלטול מוקצה בשביל ישראל ע"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דבשבת דף ל"ד ע"א כתב רש"י ותוס' דבתחומין מחמירין ע"ש אבל מוקצה קיל כמ"ש הש"ך ביו"ד בדיני ס"ס בסי' ק"י דין ק"י ובסי' רע"ו ס"ק י"א כתב המג"א דר"ת התיר לומר לא"י להביא נר דולק ע"ש

שם ס"ק י"ב אסורים כו' כעין ס"ס כו'. וכתב מחה"ש חדא שמא אין מין זה במחובר ואת"ל שמין זה במחובר שמא לא נתלשו היום או לא נתלשו בשביל ישראל אבל ס"ס גמור לא הוי דשם ספק חד הוא דגם ספק ראשון שמא אין מין זה במחובר הוי ההיתר שלא נתלשו היום עכ"ל וצ"ע דהא לענין איסור כדי שיעשה יש שפיר ס"ס שמא אין מין זה במחובר או לא נתלש היום ושמא לא נתלשו בשביל ישראל והנה הספק הראשון מתיר יותר מן האחרון כי אם אין מין זה במחובר או לא נתלש היום מותר אפי' ביו"ט כדאית' בסעי' ה' ובנתלש היום מן המחובר ולא נתלש בשביל ישראל אסור ביו"ט רק שאין צריך לכדי שיעשו כדאית' סעי' ב' וכל היכא דספק הראשון מתיר יותר הוי ס"ס אפי' אם השני הספיקות משם אחד כמ"ש הש"ך ביו"ד בסי' ק"י בדיני ס"ס דין י"ב ואפשר דאפי' הס"ס שמא אין מין זה במחובר ושמא לא נתלש היום אע"ג דהוי שם א' ואין ספק הראשון מתיר יותר אפ"ה הוי ס"ס לפמ"ש החוות דעת ביו"ד סי' ק"י בבית הספק ס"ק י' לתרץ קושי' כר"ו שתמה דהא על הרוב הוי ס"ס משם אחד כגון ספק מחט בחלל הגוף דמתירין מס"ס דאימ' לא בא המחט לחלל ואימר לא ניקב וספק אחד הוא דכל הספק הוא אם ניקבו איברים הפנימים ומתרץ החו"ד דכל היכא דלא מצינן כלל לומר ספק טריפה עד דאמרי' הריעות' ואיכא ספק בהריעותא ס"ס גמור וא"צ שום תנאי לזה כמו בספק מחט בחלל הגוף דאין לומר שמא ניקבו איברי' הפנימים דמה"ת ניחוש לזה רק מחמת הריעותא וכיון דבריעות' גופא איכא ספק ודמי ממש לספק על אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפתח פתוח שהריעות' ברורה רק שיש שני עניני מתירין בעינן שיהיו ב' המתירין משני שמות עכ"ל ע"ש וא"כ ה"נ דהריעותא הוי מפני שהפירות מחוברים הם ויש ספק בהריעות' גופא שמא אין מין זה במחובר הוי שפיר ס"ס ולפ"ז גם ביו"ט מותר משום ס"ס זה רק דביו"ט מחמירין כמו שמסיק מג"א דאמרי' שוודאי נלקט היום וכ"כ הט"ז בס"ק י"ג

שם ס"ק י"ז ואף לטלטל כו' גבי אושפזיכני' כו'. ופי' מחה"ש בביצה דף ד' ע"א אושפזיכנא דר"א הו"ל ביצים מיו"ט לשבת ואסר רב יודא לטלטלן לצלות ביו"ט וא"א ע"י א"י שרי הו"ל להתיר לצלות ע"י א"י ולפענ"ד אפשר דאין ראי' כ"כ דהא ביצים אסור בבישול א"י כדאית' ביו"ד סי' קי"ג סעיף י"ד ע"ש

שם ס"ק י"ח מחוץ כו' ואפי' למ"ד כו'. והרב"י כתב בשם הר"ן דלהרי"ף והרמב"ם שסוברים דחוץ ג' פרסאות דאורייתא אפ"ה הקילו משום דאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שלאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום וכ"כ מג"א בסי' רע"א ס"ק א' וצ"ע בדברי מג"א שם שכתב ועוד דמה שהוא חוץ לתחום של זה כו' משא"כ בשאר איסור דרבנן עכ"ל משמע דאפי' למ"ד תחומין דרבנן צריך חילוק זה לתחומין לחלק משאר איסור דרבנן ומדברי הר"ן משמע דרק למ"ד תחומין דאורייתא צריך טעם זה לתחומין אבל א"א תחומין דרבנן פשוט מותר

שם ס"ק כ"ה מותר כו' לפי מ"ש רמ"א ס"ה כו'. צ"ע דהא בסעי' ד' מקיל רמ"א בב' י"ט של גליות בשבת שהוא לאחריהם משום דבב' ימים קודם לא גזרי' שמא יאמר לא"י כמ"ש מג"א בס"ק ט"ז ואפ"ה מחמיר שם בב' יו"ט של ר"ה בשבת שלאחריהם וצ"ל דאע"ג דלא גזרי' בב' ימים קודם שיאמר לא"י מ"מ כיון דב' י"ט של ר"ה הוי כיומא אריכתא מחמרינן בי' כאלו הוי יום אחד שלפני השבת א"כ ה"נ נוכל לומר אע"ג שרמ"א בסעי' ה' מיקל בתחומין במוצאי יו"ט א' מ"מ בר"ה מחמרינן משום דהוי כיום אחד ארוך

שם ס"ק כ"ו מותר כו' לכ"ע מותר כו'. וכתב מחה"ש דמג"א סובר כפי' מהרש"א בביצה דף כ"ה ע"א שמקיים הגירסא ברש"י בד"ה מחוץ לתחום כו' טעם אחר נר' לי מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו דביש במינו במחובר הוי טעמא שלא יהנה אבל מח"ל דלא נעשה בגוף הדבר איסור מלאכה לא גזרו אלא משום שלא ישלח ע"ש וצ"ע דהא עכ"פ לטעם ראשון של רש"י הוי משום שנעשה איסור או משום מוקצה וזה שייך אפי' אם אין הא"י מביא משלו

שם וכ"מ ביו"ד כו'. פי' מחה"ש דשם אסור למי שנתבטל בשבילו דקנסינהו שלא יתקיים מחשבתו וה"ה הכא ע"ש וצ"ע דביו"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק י' כתבו בשם רש"ל דאין אסור למי שנתבטל עבורו רק בידע וניחא לי' אבל בלא ידע הרי הוא שוגג ע"ש והפ"מ כתב שם שהפ"ת הסכים לט"ז ורש"ל וכ"כ חו"ד שם ע"ש א"כ ה"ה הכא אם מי שנשתלר לו אפי' ידע והי' דעתו על הפירות מאתמול כמ"ש רמ"א שסובר שחבירו ישלח לו באופן שאין הא"י יוליכן מחוץ לתחום בשבת מותר למי שנשתלח לו דהא לא ידע מהאיסור ולא הי ניחא לי' לעשות איסור להביאו מחוץ לתחום בשבת

שם ס"ק כ"ז ודוקא כו' דפשיטא דאם אדם א' כו'. צ"ט דלכאורה לא דמי דהא באם אדם אחד מביא דבר עמו מח"ל ואוכל ממנו ע"כ מיירי דאדם זה מערב לכאן שהוציא בשוגג מח"ל דאלו הוצי' במזיד מח"ל אסור לו לאכול כדאית' בס"ס ת"ה א"ו מיירי שהאדם מביא הפירות בהיתר באופן שמותר לו לאכול ולכן מותר לחבירו לאכול עמו כיון דבמוקצה תלי' בדעת בעלים כדאית' ס"ס ש"ח במג"א אבל התם בס"ס ת"ה אע"ג שהי' בה"ש תוך התחום של בעלי