דברי צבי קסה

אבשרא אגומרי דקשה דהא וודאי דרב ושאר אמוראי דאסרו לא אסרו משום מלאכה דהא מלאכת אוכל נפש מותר רק דאסרי משום דסברי דהוי אין שוה לכל נפש ושמואל דמתיר סובר דהוי שוה לכל נפש ורבא סבר כשמואל כמו שפרש"י א"כ מאי ראי' מייתי מבשרא אגומרי דילמא התם מותר דהא שוה לכל נפש ומה שפי' רש"י דכמו דבשרא אגומרי יש כבוי והבערה ואפ"ה מותר ה"נ גבי לעשן צ"ע דהא האוסרים לעשן אינם אוסרים משום מלאכה רק משום דאין שוה לכל נפש ושמואל ורבא סברי דהוי שוה לכל נפש ולזה אין ראיה מבשרא אגומרי דלכ"ע שוה לכל נפש

שם ס"ק י"א כדי כו' ול"ד לליבון אבנים כו'. ולפענ"ד אפשר לחלק דלהכי הכא מותר דאם לא מפיג בצונן לא יוכל לאפות א"כ עשה הבערה שלא לצורך כלל

שם ס"ק י"ד צע"ק בביצה דף י"ז ע"א ממלאה אשה כל התנור פת וכתב הרא"ש פרש"י שהתנורים שלהם קטנים כו' אבל בתנור גדול לא וכן משמע מדשבק רשב"א נחתום דמיירי בי' תנא קמא ונקט אשה משמע דוק' אשה שאופה בביתה בתנור קטן אבל נחתום שאופה בתנור גדול לא עכ"ל וקשה דשם אמר רבא הלכה כרשב"א מנא לן דת"ק פליג דילמא דהא דאוסר ת"ק הוא דוקא בנחתום דאופה בתנור גדול דאיירי בי' ת"ק אבל באשה דאופה בתנור קטן ת"ק מודה דמותר

תקח מה שמקשה המח"ש בס"ק ב' על הלח"מ שכתב דלהרמב"ם דברעפים אסור אפילו בישנים ה"ה בקדרות אפי' ישנים אסור ומקשה המחה"ש דא"כ א"א לבשל ביו"ט דהא בישנה נמי איכא חיסום ולפענ"ד לק"מ דמצי למימר דהרמב"ם סובר כתוס' ביצה דף ל"ד ע"א ד"ה הכא בקדרה כו' דרק בקדרה רקנית שייך לבון רעפים ורמ"א דמחמיר בסי' תק"ב סעיף ד' שלא לבשל בקדרה חדשה לחוש לחומרא כהפוסקים שגם בבישול בקדרות חדשות יש לבון רעפים וכן צריך לומר להפוסקים הללו שסוברים שרק בקדרה חדשה אסר כמ"ש הטור שם בהדיא וגם ברעפים סובר הרשב"א שאסור רק בחדשים כמ"ש הרב"י פה

תקט צ"ע דהרב"י כתב דהרמב"ם דכתב רק שפוד שנרצף ולא כתב שפוד שנרצם משום דהרמב"ם סובר דאין הלכה כר"י דמתיר במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט וכ"כ הה"מ בפ"ד מהלכות יו"ט הל' ח' וכיון דבש"ע נמי לא כתב רק שפוד שנרצם משמע דפוסק נמי דלא כר"י וצ"ע דהא הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט הלכה ח' מתיר במכשירי אוכל נפש כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן וכתב שם הגה"מ ס"ק ה' דהרמב"ם פוסק כר"י ע"ש ובש"ע סי' תצ"ה סעיף א' פסק דמכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותם מאתמול מותר וכן משמע בש"ע בכמה דוכתי וצ"ע

שם ט"ז ס"ק א' שפוד כו' והטעם דקי"ל כר"י כו'. לפענ"ד קשה דמשמע דלהכי אסור משום דקי"ל כר"י באפשר מאתמול אסור והא לרבנן בוודאי אסור דאסרי אפי' במכשירי' שא"א לעשות מאתמול כדאיתא בביצה דף כ"ח ע"ב ועוד צ"ע דהא שפוד שנרצף דהיינו שנעקם אפי' נעקם ביו"ט אסור מפני שיכול להשתמש בו כמו שהוא כמו שפרש"י בביצה שם וכ"כ הרב"י וכ"מ מלשון רמ"א שכתב ודוקא שיוכל לצלות בו אבל אם אין יכול לצלות ונשבר ביו"ט כו' משמע בנעקם אפי' נעשה ביו"ט אסור

שם מג"א ס"ק ב' ונשבר כו' חשיב חול כו'. המחה"ש והגהות רע"א מקשים כיון דא"א לתקנו בראשון אם אין צריך לו א"כ הוי מכשירין שא"א לעשותן מאתמול ע"ש ולפענ"ד נראה דלסברת הב"ח והמרדכי הובא במג"א בסי' תק"ו ס"ק י' דהיכא דאפשר לעשות אלא דאיסורא רביעה עלי' חשיב אפשר ע"ש א"כ ה"נ כיון שהי' אפשר לתקנו בראשון רק דאיסור רביעה עלה חשיב אפשר לעשות ביום ראשון ואסור ביום שני ועוד נוכל לומר דאפילו להפוסקים החולקים על המרדכי וסוברים דהיכא דא"א לעשות משום איסור חשוב לא אפשר מ"מ הכא מודים דכיון דרק מחמת איסור מלאכות ביו"ט הי' א"א לעשות ביום ראשון ולהכי גם בשני אסור שיש ג"כ איסור מלאכה ביו"ט כי המכשירים שיכולים לעשות מאתמול אסור לעשות וזה היה יכול לעשות מאתמול רק איסור יו"ט הי' רביעה עלי' והא גם ביום ב' יש איסור יו"ט בדבר שיוכל לעשות מאתמול

שם ס"ק ו' ואין מורין וה"ה שאין עושין כן בפני רבים אא"כ כו'. וצ"ע דבביצה דף כ"ח ע"ב דרבא עשה בפני ר' נחמיה דהוי רק יחיד וכן רבה עשה בפני אביי דהוי רק יחיד ואפ"ה אמרו להעביר שמנוניתא אלמא דגם לפני יחיד אסור לעשותו אא"כ מצי לאשתמוטי וצ"ע נמי ברש"י שם שפי' על הלכה ואין מורין כן לרבים וכן הרמב"ם בפ"ד מהל' יו"ט הל' ט' כתב נמי אין מורין דבר זה לרבים ע"ש והא בגמ' משמע דליחיד נמי אין מורין דהא רבא לא רצה להורות לר' נחמי' ורבה לא רצה להורות לאביי ובדף כ"ט ע"א כתב רש"י בד"ה השתא כו' שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור משמע דבכ"מ שאמר ואין מורין כן אפילו ליחיד אין מורין היתר

שם ס"ק ט' וכן כו' כל שאסור לחתוך אסור ג"כ לשרוף דמתקן מנא כדאי' בגמ' דף ל"ב כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם דשם מיירי בפתילה פריך הגמ' שפיר באור נמי קא מתקן מנא דהא מהבהב הפתילה דהוי נמי תקון כלי כמו דאיתא בגמ' שם ג' דברים בפתילה אין מהבהבין אותה באור וכדאיתא בסי' תקי"ד סעיף ט' אבל בשאר דברים נוכל לומר כיון דאין דרך לשרוף רק לחתוך מותר לשרוף

שם ס"ק י"ב ללבן שפוד כו' ול"נ דלטעם רא"פ כו'. ולפענ"ד נראה דלטעם ד"מ נ"מ באם צלאו על השפוד בשר איסור דצריך ללבן השפוד מצד הדין כמ"ש הט"ז ביו"ד שם ס"ק י' או שצלאו בו בשר ורוצה להשתמש בחלב דצריך נמי לבון מצד הדין כמ"ש שם שפתי דעת ס"ק כ"ג ולטעם