דברי צבי קסו

ד"מ שא"א לעשותו מעיו"ט שרי ללבן כמ"ש מג"א בס"ק י"א וע"ש בט"ז שרש"ל אוסר בשפוד שצלו בשר שלא נמלח

שם ס"ק י"ד להטביל כו' ואם א"א להטבילו כו'. וכתב מחה"ש דבביצה שם דף י"ח ע"א מקשה הגמ' ונגזר נטמא ביו"ט אטו נטמא מעיו"ט ומשני טומאה ביו"ט לא שכיח וא"כ הכא תקשה קושי' הש"ס נגזר היכי דאי אפשר מעיו"ט אטו היכא דאפשר מעיו"ט וכן בס"ק י"ב דמדמה לנטמא בולד הטומאה והא הש"ס מקשה נגזור בולד אטו אב הטומאה ומשני כהנים זריזים א"כ הכא נגזר היכא דההכשר מצד חומרא אטו היכא דההכשר הוא מצד הדין ע"ש ולא הבינותי דהא דפריך הגמ' שם דלגזור היינו לרבה דמתרץ המתני' משום גזירה וכן לרב יוסף דמתרץ נמי משום גזירה אבל לרב ביבי דמתרץ גזירה שמא ישהה ורבא דמתרץ מפני שנראה כמתקן לא מקשה הגמרא דנגזור דלדידהו פשיטא דלא גזרי' נטמא בולד אטו נטמא באב או בנטמא ביו"ט אטו נטמא מעיו"ט כי הנטמא באב הטומאה מעיו"ט נמי הטבילה לא אסור אלא מדרבנן ולכן לא גזרינן כלל בנטמא בולד או בנטמא מעיו"ט והרמב"ם בפכ"ג מה"ש פסק כרבא דמחזי כמתקן ובפ' ד' מהל' יו"ט פסק כרב ביבי שמא ישהה עי' בתוי"ט ביצה פ"ב משנה ב' ולרבא ולרב ביבי נוכל לומר דלא גזרי' כלל א"כ שפיר נמי הכא דלא גזרי' בא"א מעיו"ט אטו אפשר או בהכשר מצד חומרא בהכשר מצד הדין דלדידן לא גזרינן כהאי גוונא כלל

שם ס"ק ט"ו ומותר כו' וצ"ע דהא אסור כו' וע"ק דאדרבה כו'. ולפענ"ד אפשר דלהב"ח דפסק כמרדכי הובא במג"א בסי' תק"ו ס"ק י' דאוסר לאפות העיסה שנילושה מעיו"ט דחשיב אפשר לחלק בלישה אע"ג שאסור לחלק ע"ש א"כ ה"נ יכול לשחוט ולא לכסות רק שאסור לשחוט היכא שא"א לכסות א"כ ע"י זה אין יוכל לשחוט כמו שאסור לאפות העיסה ע"י שאסור להפריש חלה עוד נראה דאע"ג שמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש אבל כשישחוט דמותר לכסות א"כ יטלטל המוקצה שלא לצורך אוכל נפש דהא יכול לאכול בלא כסוי ולהכי אסור לשחוט כי ע"י השחיטה יהא מוכרח לטלטל המוקצה שלא לצורך אוכל נפש

תקי מג"א ס"ק א' מוללין ויש מחמירין כו'. קשי' לי לדעת הפוסקים דאפילו בשבת מותר למלול ע"י שינוי וביו"ט מותר למלול כדרכו וכן פסק בסי' שי"ט סעיף ו' א"כ צ"ל בביצה דף י"ב הא דבעי' מרבא אם מותר למלול ביו"ט ורבא אמר דמותר למלול היינו בלא שינוי דאי בשינוי ליכא למיבעי' דהא אפילו בשבת שרי א"כ קשה מאי פריך הגמ' א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה וצריך לומר ע"כ דהקושיא הוא א"כ דמותר למלול בלא שינוי דהא אפילו אם אסור למלול בלא שינוי רק ע"י שינוי קשה נמי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה היכא דנמלל ע"י שינוי ורש"י לשיטתי' שכתב בדף י"ג ע"ב ד"ה כיצד מולל דגם ביו"ט שינוי בעי פרש"י הכא א"כ דמוללין בשינוי

שם ס"ק ב' אם כו' דלא כרשב"א כו'. לפענ"ד יש ראי' דלא כרשב"א דבשבת דף ע"ד ע"א מתרץ עולא בורר לבו ביום מתקיף רב חסדא וכי מותר לבשל לבו ביום כו' ע"ש א"כ ביו"ט דמותר לאפות ולבשל לבו ביום ואין צריך לבשל דווקא מה שצריך לאלתר אלא לבו ביום ה"ה בורר מותר לבו ביום

שם ס"ק ו' בגחלת כו' דהא סתם מתניתין כו'. צ"ע דבסי' תק"ד פסקי' דאין הלכה כסתם משנה זו

שם ס"ק י"א גבינה כו' מ"ש מלישה כו'. עי' במחה"ש ולפענ"ד מוכח מגמ' שבת שם דף קל"ד ע"א שגמ' פריך מ"ש מלישה ומשני התם לא אפשר כו' משום דפת חמה מעלי' כפי' רש"י ע"ש משמע שאם הי' באפשר בלישה לעשות מאתמול היה אסור ללוש ביו"ט והא בלישה ליכא משום בונה דרק גבי מגבן אמרי' בשבת דף צ"ה ע"א דהוי כבונה א"כ למה אמרי' דאי היה אפשר ללוש מאתמול דאסור ללוש ביו"ט דאוכל נפש מותר באפשר מאתמול כמ"ש מחה"ש א"ו מפני שדרך לעשותו לימים הרבה

שם ס"ק י"ג דאין כו' יניח קצת כו'. כתב מחה"ש היינו בשבת אבל ביו"ט הא רמ"א פסק בסעיף ב' דלא כרשב"א דביו"ט אין אסור בורר וע"ש במ"א עכ"ל ולא הבינותי דוודאי כל מה שאסור בש"ע משום בורר כגון בסעיף ג' אין מסננים החרדל וכדומה גם רמ"א מודה דאסור רק בסעיף ב' סבר רמ"א דביו"ט מותר לבו ביום כמו שמותר בשבת לאלתר דהא מותר ביו"ט ג"כ לאפות לבו ביום

שם קצת קשה בביצה דף ל' ע"א בתוספות ד"ה דמלי' כו' וי"ל דהא מפיש בהלוכא ושנוי נמי ליכא כו' דקשה א"כ מאי קאמר הגמ' דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא וכיון דליכא שינוי דבחול תמלא נמי בחצבא זוטא למאי ישנה כלל דהא עיקר הוא שלא יעשה כעובדא דחול כמ"ש תוס' לעיל

תקיא צ"ע בתוס' ביצה דף כ"א ע"ב בד"ה לא יחם כו' וא"ת מאיזה טעם כו' הא ל"ל מתוך וי"ל כו' משמע מדבריהם אי היה סבר ב"ש מתוך הוי ניחא דהא אי אמרי' מתוך אין צריך ראוין לשתי' דכיון דהוי הנאת הגוף מותר כמו ב"ה דמתיר אע"פ שאין ראוין לשתי' וכיון דעיקר קושי' תוס' הוא מה מועיל ראוין לשתי' כיון דאינו שותה ממנו א"כ עיקר חסר בדברי תוס' ולפענ"ד אפשר לתרץ קושי' תוס' דלהכי מתיר ב"ש בראוין לשתי' מטעם דאי מקלע אורחים ורב חסדא דל"ל הואיל לא סבר כב"ש או אפשר דאפי' לרב חסדא דל"ל הואיל אפ"ה היכא דיש עוד צד להתיר אית לי' הואיל וכן משמע מתוס' דף כ"א ע"א בד"ה עיסה כו' דכתבו וי"ל דשאני התם כו' ועוד דילמא מקלעי כו' והא הך קאי לרב חסדא דל"ל הואיל א"ו כיון דאיכא סברא להתיר כדי שהפת נאפת יפה א"ל לר"ח נמי הואיל וכן נוכל לומר לב"ש כיון דיש ברחיצה הנאת הגוף אמרי' הואיל ואי מקלע אורחים ותהי' ראויין לשתי' אע"ג דרוחץ בהן רגליו