דברי צבי קסד

משמע דאינן כמפורשין ומה שמותר הרמתן הוא בשביל שא"א לאכול הבשר וצע"ק ברש"י שכתב שהרמתן הותרה ואע"פ שאין טובלין כשאר טבל כו' דצ"ע דאדרבה דלפי שאין טובלין להכי הרמתן מותר דלא הוי מתקן דהא איסור הגבהת תרומה ומעשר הוא משום דמתקן הטבל והכא דלא טבל אין מתקן בהרמה

תקז בטור איתא אופין בפורני ולא חיישי' לטרח וכן פי' רש"י ביצה דף ל"ד ע"א משמע דבפורני יש יותר טרחא לאפות מלאפות בתנורים שלהם א"כ אני מסופק מי שאין צריך רק מעט לחם לאפות ולמלאות את התנור דשרי לטרוח ולאפות תנור מלא אע"פ שכל ככר צריך טרח' בפ"ע כדאי' בסעיף ו' אם נאמר דעדיף לאפות בפורני אע"ג שיש טרח' יתירא מהתנור אבל לא צריך לטרוח לאפות יותר ממה שהוא צריך כדאיתא בסעיף ז' וצ"ע דהטור והש"ע נקטו סתם אופין בפורני ובביצה שם כתב רש"י בד"ה פורני כו' ולא חיישינן לטירחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור ע"ש משמע דאם יש לו תנור ואין לו פת אלא כדי תנור דאסור לאפות בפורני

שם סעיף ב' אע"פ כו' בתנור בשבת אסור להסיקן ביו"ט כו'. וכן איתא בטור וצ"ע על שכתבו אסור להסיקן אפי' ע"י ביטול ברוב דהא פשיטא אם יש רוב עצים מוכנים דנתבטל האיסור וגם אם ביטל או שריבה בשוגג נמי מותר כדאיתא ביו"ד סי' צ"ט סעיף ה' רק שאסור להרבות עליו במזיד מפני שאסור מדאורייתא כמ"ש הט"ז ס"ק ג'

שם מג"א כתב כו' אבל בתנורים שלנו כו'. צ"ע דהא פורני הוא תנורים שלנו ומשמע נמי דאינו נגמר בהיסק ראשון דהא בגמ' ביצה דף ל"ד ע"א איתא אין אופין בפורני חדשה שמא תפחת וכן איתא בטור ובש"ע משמע דוקא לשמא תפחת חיישי' אבל אין אוסרין משום שנגמר בהיסק

שם ס"ק ג' ומבטלן כו' וצ"ע דהתוס' כתבו בפסחים כו' וכתב הגהות רע"א לא ידעתי הדמיון דהתם עיקר הבערה משום מצוה אלא דלאחר דנעשה המצוה ונעשה גחלת יכול להנות ממנו ודמי לנדרים ונדבות משא"כ בעלמא בכל ענין שרי וכ"כ הפ"מ ביו"ד סי' צ"ט עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דהמג"א דייק שפיר מתוס' פסחים שכתבו כיון דמתחלת הבערה אינו יכול להנות ע"ש ואם הי' כונת תוס' לומר משום דעיקר הבערה משום המצוה א"כ אם היה יכול להנות בתחלת הבערה נמי יהא אסור ואם כונת תוס' משום דעיקר הבערה משום המצוה א"כ עיקר חסר מתוס' לכן נראה דוודאי אף שעיקר הבערה משום המצוה כיון דסוף סוף גם הוא נהנה ממנו מותר כמו בביצה דף כ"א ע"א גבי קמחא דבני חילא ועגל של בלשת דלפי' התוס' ד"ה חזינן כו' דהקמח הי' לבני חילא וכן העגל משלהם הי' א"כ הי' עיקר אפיית הלחם ושחיטת העגל בשביל הא"י ואפ"ה אם לא קפדי ביהבינן לינוקא מותר שאם לא יאפו כל הפת לא יניחו ליתן להתינוק כמ"ש מג"א בסי' תקי"ב ס"ק ד' ולפ"ז קשה אמאי אסור נדרים ונדבות משום דשולחן גבוה קא זכי דה"נ התינוק נהנה משולחן החיל ואפ"ה מותר כיון דנהנה ממנו וה"נ גבי נדרים ונדבות א"ו צריך לומר דלהכי אסור בנדרים ונדבות דבשעת שעושה המלאכה הוא עוסק באיסורי הנאה ולאחר שנגמר המלאכה בא ההיתר הנאה וכן בחמץ בשעת המלאכה שהוא הבערה עוסק באיסור הנאה לא מהני מה שנעשה היתר לאחר הבערה א"כ שפיר כתב המג"א ומקשה דה"נ בעצים שנשרו אסור להנות בשעת הבערה ואח"כ נעשה היתר דה"נ לאסור הבערה ולפענ"ד קשי' לי על המג"א דמביא ראי' מתוס' פסחים דשם קאי אליבא דר"ע דל"ל מתוך אבל אנן דפסקינן דאמרי' מתוך נימא דמותר אף דאין יכול להנות עד אחר הבערה משום מתוך דהוי צורך קצת ואע"ג דנדרים ונדבות אסור אפי' למ"ד דאמרי' מתוך כמ"ש תוס' ביצה דף י"ב ד"ה השוחט היינו משום דכתיב לכם ולא לגבוה ואדרבה דגם גבי נדרים ונדבות אמרי' מתוך ולהכי לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא והוי רק לאו הבא מכלל עשה ע"ש וכן כתבו תוס' שם סד"ה ה"ג רש"י דהוי צורך בנדרים ונדבות משום שלא יהא שולחנך מלא כו' ולהכי שפיר אמרי' בנדרים ונדבות אע"ג שלבסוף יאכל ממנו דלא הותר משום מתוך דגזירת הכתוב הוא לכם ולא לגבוה דלא אמרי' ביה מתוך דהא לדברי תוס' שכתבו שם דאיכא שמחת יו"ט משום שלא יהא שולחנך מלא א"כ יש צורך מיד בשעת שחיטה והקרבה אפי' הכי לא אמרי' מתוך ולהכי נמי לא אמרי' מתוך מה שיאכל לאחר הקרבה אבל הכא בעצים שנשרו מן הדקל אע"ג שאין יוכל להנות בתחלת הבערה מותר משום מתוך דהוי צורך במה שיוכל להנות אחר הבערה

שם ואפשר לומר דשרי להתחמם כו'. וכתב מחה"ש אין כונתו בזה ליישב תוס' בפסחים ולומר דהכא מותר דיכול להתחמם כנגדו א"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתי' דא"כ גם בחמץ מותר להתחמם נגדו מיד ע"ש ולפענ"ד דאע"ג דהכא גבי עצים שרי להתחמם כנגדו אפ"ה אסור להתחמם גבי חמץ כמ"ש תוס' בשבת דף כ"ה ע"א ד"ה הא בחול דשמן בשר ותבואה חשיבי טפי בעין בשעת היסק מעצים ע"ש ולפ"ז שפיר נוכל לומר דגבי חמץ דהוא תבואה או לחם דהוי בעין בשעת היסק אסור להתחמם כנגדו והכא גבי עצים דלא הוי בעין בשעת היסק מותר להתחמם:

שם ס"ק ח' תנורים כו' ובכבוי לא אמרי' מתוך כו'. צ"ע דבביצה דף כ"ב ע"ב דר"ה אמר אסור מפני שמכבה א"ל ר"נ ונימא מר מפני שמבעיר ע"ש דקשה דילמא להכי אמר מכבה כי היכי דלא אמרי' מתוך דאלו במבעיר אמרי' מתוך וצריך לומר דהכי פריך ונימא מר מפני שמבעיר והוי רבותא דאע"ג דבעלמא אמרי' בהבערה מתוך הכא בלעשן פירות בעשן בשמים דהוי דבר שאין שוה לכל נפש כמו שפי' רש"י לא אמרי' מתוך כדאיתא בכתובות דף ז' ע"א דבדבר שאין שוה לכל נפש לא אמרינן מתוך ע"ש וצ"ע בביצה שם דף כ"ג ע"א רבא אמר על גבי גחלת נמי מותר מ"ד