דברי צבי קמג

כלי ב"י משום דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי מכלי למים וממים לכלי ועי' במ"ש שם א"כ הכא דליכא רק ב' טעמים מן המאכל לכלי ומהכלי למים והמים נתערבו בבור אוסר אפי' קודם זמן איסורו

שם וכ"כ ביו"ד סי' צ"ה. פי' מחה"ש דשם כתב הש"ך דהואיל ואינו מאכל אלא מים הוי כלכתחילה ושם בסעי' ב' כתב רמ"א דנוהגים לאסור לכתחילה דגים שבשלו בקערה של בשר לאכלן בכותח אא"כ כבר נתנן בכותח מותרים וא"כ מים דהוי לכתחילה הוי כאלו רוצה עתה ליתנן בכותח עכ"ל וצ"ע דא"כ האיך כתב מג"א ואפשר דאף הרב"י מודה לזה הא הרב"י פוסק ביו"ד שם סעי' א' דדגים שנתבשלו או נצלה בקדרה של בשר דמותר לכתחילה לאכלם בכותח וא"א כפי' מחה"ש דלהכי במים אסור משום דאסרי' לכתחילה ליתן בכותח א"כ להרב"י דמתיר לכתחילה ליתן בכותח א"כ המים מותר והאיך כתב המג"א דהרב"י מודה דהמים אסור ובדוחק אפשר לומר דהמים הוי כלכתחילה כמו שמבשל לכתחילה בקדרה של בשר כדי ליתן בכותח וזה אסור אפי' להרב"י כמו שכתב שם הש"ך בס"ק ג'

שם ס"ק ל' אחר כו' תוך התרנגולת כו'. צ"ע דבס"ק ח"י כתב המג"א דאף על גב דשכיח למצוא חטים בתרנגולים מ"מ כשמדיחים אותם לא נשאר בתוכן כלום ובפרט לצורך הפסח ולא הוי ספק הרגיל ע"ש א"כ מוכח שאפי' בתוך התרנגולת לא נשאר חיטים כי מליחה והדחה צריך בפנים כמו מבחוץ ולא דמי לקופה ששם לא הוי הדחה

שם ס"ק ל"ג אבל כו' באיסור דרבנן שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה כו'. צ"ע דבס"ק ל"א כתב המג"א דהמחבר איירי בנמצא החטה על התרנגולת דיש לספק שמא נגעה בכולם א"כ הרמ"א דקאי על המחבר מיירי נמי ביש לספק שמא נגע' החטה בכולם א"כ כל החתיכות אסורות מחמת הספק שמא נגעה החטה בהם והוי ס"ס לאיסורא ספק שמא נגעה החטה ואת"ל לא נגעה שמא יוצא מחתיכה לחתיכה וכ"כ מג"א בס"ק זה על המ"ב דאם יש לספק שמא נגע בשאר חתיכות מדינא כולם אסורים אלא שצ"ע מה שכתוב שטעונים קליפה דהא רמ"א אוסר החתיכה כולה שנמצא החטה עליו ואפשר דס"ל דרמ"א לא אסר כל החתיכה אלא בוודאי נגע ולא בספק נגע וצ"ע

שם דלא כמ"ש האחרונים. פי' מחה"ש דמג"א מתרץ קושי' הט"ז ביו"ד סי' צ"א ס"ק ז' שמקשה על או"ה שכתב שהרא"ש סובר שאם בשלם בלא קליפה מותר שלא הצריכו חכמים קליפה אלא מצד חומרא לכתחילה משוחט בסכין של א"י דקי"ל קולף וכתב הרא"ש דלא ישחוט לכתחילה ע"מ לקלוף א"כ מוכח דקליפה אסור דיעבד דבמקום דדיעבד מותר לא חיישי' שמא ישכח ולפמ"ש מג"א לק"מ עכ"ל ולא הבינותי דהא הט"ז שם מייתי ראי' מטור יו"ד סי' א' דלכתחילה מותר ליתן לשחוט ע"מ שיבדוק והא התם כששוחט הוא לפנינו אסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק כדאיתא בטור ובש"ע יו"ד סי' א' רק כשאין לפנינו לבדקו מותר לאכול משחיטתו ואפ"ה מותר ליתן לו לשחוט על סמך שיבדקנו א"כ ה"נ דא"א דכשהקליפה לפנינו אסור וכשאין הקליפה לפנינו דהיינו שנתערב ואין מכירין הקליפה מותר והוי דומי' דשוחט וא"כ אמאי אסר הרא"ש לשחוט בסכין של א"י על סמך שיקלוף א"ו מוכח דאע"פ שאין הקליפה לפנינו נמי אסור והש"ך ביו"ד סי' י' מדמי ג"כ הקליפה בשוחט בסכין של א"י לליתן לשוחט לשחוט ע"מ שיבדקנו ע"ש

שם דחמץ בפסח לא בטל ברוב כמ"ש סי' תמ"ז כו'. ולפענ"ד דאפי' אי הוי חמץ בטל ברוב אפ"ה אסור דלפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ל"א דצריך להיות בכל הג' חתיכות לבטל החלב דאל"ה אינו בטל שמא יבשלם ויתן טעם א"כ גבי חמץ ג"כ חיישי' שמא יבשלם ואוסר במשהו

שם ט"ז ס"ק ט"ו חטה כו' דהוי ס"ס כו' קשי' לי לדעת הרא"ש בפרק ב' דפסחים דין כ"ה וז"ל ואפי' נתבקעו נראה לי דשרי דנתבקעו לאו חמץ גמור הוא אלא קרוב להחמיץ ע"ש א"כ אפי' נתבקעו הוי ס"ס שמא עדיין לא נתחמץ ואת"ל נתחמץ שמא אח"כ נפל

שם ס"ק ח"י לבור כו' שהי' הדבש רותח כו'. וכתב המקו"ח והוא תמוה מאד דלדבריו יש לאסור משום ספק כבוש ע"ש ואני תמה על תמיהתו דהא הט"ז ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ג' מתיר ספק כבוש ע"ש א"כ הט"ז לשיטתי' ניחא ולפענ"ד אפשר להפוסקים דאוסרי' ספק כבוש מודים הכא דמותר דהא שם ביו"ד בסי' ק"ה סעי' א' מתיר רמ"א ספק כבוש בבב"ח משום דהוי דרבנן א"כ ה"נ הכא דאיסור משהו דרבנן נמי מותר וכמ"ש מג"א בסי' תמ"ז ס"ק כ"ו ובסימן זה ס"ק י"ד ואע"ג דמג"א בס"ק י"ט אוסר בספק אם נשרה מעת לעת כבר תמה המח"ש שם על המג"א דהא ביו"ד סי' צ"ח במין במינו ונשפך וידעי' דההיתר הי' רוב מתירין בספק אם יש ס' ע"ש ונר' דבמי דבש שקורין מע"ד יש עוד סניף להתיר כמ"ש המג"א בסי' תס"ב ס"ק ו' שנוכל לומר שנשתנו המים מברייתן ע"י הבישול והתסיסה והוי כמו מי פירות נר' דוודאי מותר דיש כמה צדדים להתיר

תסח מג"א ס"ק א' מחצות כו' דבר שבמנין כו'. צ"ע אמאי לא כתב טעם שכתב הרא"ש בריש פרק מקום שנהגו כיון דבזמן הפסח הי' אסור לעשות מלאכה השתא נמי אסור כמו דאיתא בעירובין דף מ"א דר"א בר צדוק הי' יו"ט שלו בעשרה באב מפני שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ע"ש ובכה"ג אין יכול ב"ד אחר להתירו אפי' גדול בחכמה ובמנין משום אל תטוש תורת אמך כדאית' בפסחים דף נ' ע"ב גבי בני ביישן ע"ש וקשי' לי על דברי מג"א דהא כיון שבזמן הפסח הי' רק אסור בעשיית מלאכה מפני שהי' מקריב הפסח א"כ מי שהי' טמא או בדרך רחוקה ולא הקריב הפסח בע"פ הי' מותר בעשיית המלאכה א"כ גם בזמן המקדש