דברי צבי קמב

מותר אבל הכא שאם נתייבשו בחמה או אחר שהוסק התנור הוי היתר גמור ולכן מצטרפין לנ"ט בר נ"ט להתיר

שם ס"ק י"ב לא כו' ואיסור משהו מדרבנן כו'. קשי' לי דביו"ד סי' ק' כתב הט"ז בס"ק א' דאי הוי ברי' אלא שאיסור ספק לא בטל וכן כתב הש"ך בסי' ק"א ס"ק ב' וכן כתב הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס דין י"ט דאם האיסור מצד עצמו ספק איסור תורה ומצד אחר בא שהוא מדרבנן לא אזלי' בספיקא לקולא ע"ש א"כ הכא ה"נ כיון דהוי ספק דאורייתא א"כ אין מועיל מצד שהוא משהו דאסור מדרבנן

שם ס"ק י"ג אוסרים כו' דבר דעביד לטעמי' כו'. פי' מחה"ש אם תחלה נפל דבר דעביד לטעמי' דלא בטיל ונאסרה ואח"כ נפל' אותה חתיכה למקום אחר שגם הבלוע לא עביד שם לטעמי' אי הי' החתיכה נ"נ הי' צריך ס' נגד החתיכה אבל כאן דע"י משהו לא נ"נ א"צ ס' רק נגד משהו עכ"ל וצ"ע דהא הא דאמרי' דבמשהו אין נ"נ כתב הפ"מ ביו"ד סי' צ"ב מ"ז ס"ק ט"ז ד"ה אמנם הש"ך כו' דדומי' דבב"ח בעינן ובב"ח אסור רק בנותן טעם ע"ש א"כ בדבר דעביד לטעמי' ונותן טעם ביותר מס' הוי דומי' דבב"ח דהא גם בבב"ח אם מרגישין בו טעם ביותר מס' אסור כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק כ"ח כשנרגש טעמו אפי' ביש ס' פשיטא דאסור וכן משמע שם בהרב"י ולפ"ז בשאר איסורי' בדבר דעביד לטעמי' ונותן טעם נעשה נבילה דהוי דומי' דבב"ח ועי' בפ"מ בפתיחה להלכות תערובת בתחלת חלק ג' שכמה פוסקים סוברים דדבר דעביד לטעמ' מדאורייתא

שם אם נתערב במינו ושלא במינו. פי' מחה"ש לענין דשיל"מ צ"ע דביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' פסק רמ"א דטעם בטל בדשיל"מ א"כ א"א לתרץ הגהות או"ה מרמ"א בדשיל"מ דהא מיירי בבלוע דהוי רק טעם עי' במחה"ש

שם ס"ק ט"ז כאן כו' חסרון ידיעה. וכ"כ הט"ז בס"ק י"ד וצ"ע דביו"ד סי' צ"ח כתב הט"ז ס"ק ו' כשהספק חסרון ידיעה לכל העולם נחשב ספק וה"נ כל העולם אין בקיאין אם נתחמצה ומ"ש בספר הגהות רע"א במג"א ס"ק י"ב שכתב כיון דאיכא פלוגתא די"א דשרי בלא נתבקעו אזלי' בספיקו לקולא וכתב רע"א מדברי תוס' חולין דף צ"ז ד"ה אמר רבא מבואר דס"ל דבספק אוסר במשהו עכ"ל ולפענ"ד אפשר דגם תוס' סוברים דבלא נתבקעו דמקילין באיסור משהו כמ"ש הרב"י בשם הרמב"ם דאע"ג דהרמב"ם פוסק כמר עוקבא דבלא נתבקעו אסור אבל אין חמץ גמור של תורה אפי' למר עוקבא רק מדרבנן אסור אבל תוס' בחולין דמיירי בנתבקעו ואסור מדאורייתא רק שספק אם הוא כמעוכל והוי ספק דאוריי' ומחמירי' במשהו

שם ס"ק ח"י אסורה כו' דהכי אשכחן בפ"ק דחולין כו' פי' מחה"ש דבחולין דף ט' ע"א בבא זאב ונטל בני מעים כיון דנשחטה בחזקת היתר ע"ש וקשי' לי דהא הכא נמי יש חזקה שלא היתה מקודם דהא בוודאי הי' הכלי מקודם בלא חטה א"כ נמי נאמר אוקמ' אחזקה וחטה נפלה לאחר מליגה כמו דאמרי' שם שהנקבים לא היו מחיים דהא אפי' ביש נקבים הרבה שלא במקום שיניו כשר כדאיתא בגמ' שם ובש"ך ביו"ד סי' כ"ה ס"ק ו' א"כ ש"מ דע"י החזקה אמרי' השתא הוא דאיתרע א"כ ה"נ נימא השתא נפל החטה ולא הי' בשעת מליגה וצריך לומר דהתם בבא זאב והחזירן כשהן מנוקבים לא אתיליד ריעות' כלל כי הנקב שנעשה אחר שחיטה אין מזיק כלל אבל הכא דיש ריעות' לפנינו דהא חטה מחומצת מונח לפנינו ועכ"פ החטה עצמה אסור וכיון שיש ריעות' של חמץ רק שמסתפקין אימת בא הריעות' אסור ולא אוקמי' אחזקה

שם לקולא תולין. פי' מחה"ש דהא אי כלב מצוי יותר תולין בכלב ולהקל ומספק לא היינו מתירים ע"ש וצ"ע דביו"ד שם סעי' י"ג פסק דספק כלב ספק ארי מותר ואף דרמ"א מחמיר בסעי' י"ב בספק כתב הש"ך ס"ק ל"א דבהפסד מרובה נראה להקל והפ"מ כתב דמ"ש רמ"א דיש לחוש להחמיר הוא חומרא בעלמא

שם ס"ק י"ט ואין כו' דבבשר דאית בי' פילי. וכתב בספר הגהות רע"א מ"מ מוכח דהמים נאסרים דהא בוודאי לא נכנס ממש מהחיטי לפילי כו' ע"ש לפענ"ד נראה מתשו' הרשב"א שמביא מג"א ס"ק ט"ו שכתב שלא במקום א' בלבד נוגעת החטה ועוד שמים שבעיסה מוליכין את היוצא מאותו גרגיר ע"ש ומדכתב ועוד שהמים כו' משמע שמה שכתב תחלה שלא במקום א' נגעה החטה משמע שהחטה בעצמ' אוסר בלא אמצעית המים וצריך נמי לומר להפוסקים ביו"ד סי' צ"א סעי' ז' דאסרי' בצונן בבשר שיש בו פילי ושם מיירי מאיסור שאוסר בנ"ט ולא במשהו ובנפל איסור למים בוודאי אין אוסר רק בכבוש מעל"ע

שם ס"ק כ"ב מכח כו' משמע דאפי' נשתברה. וכתב מחה"ש והוא היפך מסברת הש"ך ביו"ד סי' פ"ג ס"ק ל' שפי' דברי הטור בבלעו שלם ועכשיו הוא מרוסק דמודה הרא"ש דהוי כנתעכל ע"ש ולפענ"ד גם הד"מ הובא בט"ז שם ס"ק י"ד סבר נמי כהש"ך דאם אינו שלם חשוב כמעוכל ע"ש וכן הבין נמי הט"ז דברי הד"מ ודעת הט"ז שם כאגודה דלא הוי כמעוכל אע"ג שנתרסק קצת ע"ש ולפ"ז צריך ע"כ לומר דגם כונת רמ"א הכא מ"ש בחטה שלימה דאם חסרה הוי כמעוכל אע"ג דתרנגולת בלעה מסתמא שלימה ודלא כאגודה וצ"ע בד"מ שהובא בט"ז שם שכתב דאם אינו שלם חשוב כמעוכל וכ"ה באשר"י הביא ב"י כאן עכ"ל ואי מיירי הד"מ בבלעו שלם ואח"כ נתרסק א"כ מה כתב וכן משמע באשר"י הביא ב"י הא מזה לא דברו האשר"י וב"י כלל בבלעו שלם ואח"כ נתרסק והרא"ש והרב"י מיירי רק בלעסו או בבלעו שלם ע"ש

שם ס"ק כ"ז בתוך כו' דהוי נ"ט בר נ"ט כו'. וצ"ע דבסי' תנ"ב מג"א ס"ק א' כתב דאפי' קודם זמן איסורו אוסר נ"ט בר נ"ט בבישול ובהגעלה והא דשרי שם להגעיל