דברי צבי קלח

פירות יוצא בו היינו ע"י תערובת מים דהא כתיב ושמרתם את המצות דבעי שמור וכמ"ש הה"מ בפ"ו מהל' חמץ וצ"ע

שם מג"א כתוב בש"ג כו' תפוח שרסקו כו'. צ"ע דתוס' פסחים דף ל"ה ע"ב כתבו יין וחומץ ומי פירות שרי לגמרי וא"כ מוכח דלא כש"ג ומה שכתב מג"א מתפוח שרסקו הם דברי הרא"ש שם וז"ל הרא"ש והא דקאמרי' תפוח שרסקו דחמץ נוקשה הוי התם כבר נילושה במים ע"ש וכמו שכתב מחה"ש לפרש דברי מג"א דתפוח שרסקו מיירי שעירב בו מים ע"ש וקשי' לי א"כ למה אסר במתניתין שם בנתנו לתוך עיסה וחימצה הא הוי זה וזה גורם וכמ"ש מהרש"א פסחים דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה מי פירות דא"א דמי פירות עם מים הוי חמץ נוקשה משום דנתחמץ ע"י מים שמחמיצין וע"י מי פירות שאינם מחמיצין ע"ש א"כ הוי זוז"ג ובערלה פרק ב' משנה י"א שאור של חולין ושל תרומה לא בזה כדי להחמיץ ולא בזה כדי להחמיץ וחכ"א אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ ובתמורה דף י"ב איתא סתם מתניתין כחכמים וע"ש בתוס' ד"ה ואין המחמץ כו' ופסקי' כחכמים זוז"ג מותר

שם ס"ק א' יאפה כו' דכתב דקטוף. המקו"ח מקשה בשם אשל אברהם דהרא"ש לא כתב זה רק לת"ק אבל לחכמים דס"ל דאת שאין לשין בו אין מקטפין בו ומתרץ מקו"ח דדעת המג"א דאין לעשות מחלוקת רחוקה כיון דת"ק מתיר לקטף לכתחלה י"ל דחכמים פליגי רק לכתחלה ומודים בדיעבד ולכן סיים בצ"ע עכ"ל ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ קושי' אשל אברהם דהרא"ש כתב במסקנא דת"ק אוסר בלשה במי פירות לבד והא דמתיר בקטוף דהוי מי פירות עם מים משום דקטוף דבר מועט ור"ע דמתיר אינו מתיר רק במי פירות לבד והלכה כר"ע ע"ש ואי אמרי' דר"ע דהלכתא כותי' אוסר בקטוף משום דהוי מי פירות עם מים א"כ מחולקי' ת"ק ור"ע מהיפך להיפך דת"ק אוסר בלישה במי פירות לבד ומתיר בקטוף ור"ע מתיר במי פירות לבד ואוסר בקטוף א"ו דגם ר"ע מתיר בקטוף כמו שכתב מג"א וצ"ע על התירוץ של מקו"ח שכתב דמג"א הניח בצ"ע אם החכמים אוסרים רק לכתחלה ולא בדיעבד דהא הרא"ש מסיק בהדי' שחכמים לא אסרי רק לכתחלה ע"ש

שם ס"ק ו' ובלבד כו' תימא כו'. ומתרץ המקו"ח דהכא חיישי' להחטה שמהמים בא ע"ש ולפענ"ד אכתי קשה מהרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ הל' ב' שכתב חמשת מיני דגן אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים אין באין לידי חמוץ והוא שלא יערב שום מים בעולם ואם נתערב בהם מים כ"ש הרי אלו מחמיצין ע"ש א"כ הרמב"ם לא מיירי מחטה כלל ומשמע שלא בטל מים בשום פנים

שם דחטים עצמן בולעים משכר כו'. צ"ע דהא אכתי נ"מ אם הי' שעורה וכדומה בשכר ויין שרף דהא דוקא בחטה איתא בע"ז דף ס"ה ע"ב דבולע דאגב צירייהו כמבוקעות דמיין אבל שעורים שיע ול"ל להו צירים כדאיתא בפסחים דף מ' ע"א וכן פסקי' ביו"ד סי' קל"ד סעי' י' דבנפל יין נסך על עדשים ושעורים ידיחם ומותרים ובנפל על חטים אסורים כדאית' שם סעי' י"א וע"ש בט"ז ובש"ך דט"ז אוסר בשעורה כל שיש יותר מזמן מועט והש"ך פוסק דבעינן מעל"ע ע"ש

שם סעיף ו' חטה שנמצאת בדבש כו'. וכתב בספר הגהות רע"א בשם אשל אברהם צ"ל בנמצא מבוקעת דאלו בלא נתבקעו בלא"ה למחבר מותר בסי' תס"ז ס"ט עכ"ל ולפענ"ד אפשר דהכא צריך לאשמעי' דמותר בלא נתבקעו דס"ד דאסור אפי' בלא נתבקעו דבסי' תס"ז סעי' ב' פסקי' בדגן שנטבע בנהר כיון דמינח נייחי ואתי מהר לידי חמוץ אסור אפי' בלא נתבקעו א"כ הכא ה"נ לרש"י דף ל"ו ע"א ולהפוסקי' שסוברים שמי פירות לבד מחמיצים והם ממהרים להחמיץ וכיון שממהרים להחמיץ אסור אפי' לא נתבקעו כמו דגן שנטבע בנהר ולכך צריך הכא הש"ע לאשמעי' דמותר בלא נתבקעו משום דסובר דמי פירות אין מחמיצין

שם הרא"ש בפסחים פרק ב' דין י"ג מקשה על הרי"ף וז"ל והשתא לדבריו אפי' מי פירות בתערובת מים אין מחמיץ וקשה לדבריו דלקמן ותיקי במיא ומלחא אסירי אלמא מוכח בהדי' דמי פירות עם מים מחמיץ עכ"ל ומקשה הפר"ח שהרי לא עלה על דעת הרי"ף שמי פירות עם מים שאין מחמיצין אלא דהוי כעיסה הנלושה במים ואין מחמיץ בשמור ובוודאי שלא דק הרא"ש בזה עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת שקושי' הרא"ש על הרי"ף שמוקי הגמ' כאן במי פירות עם מים ובגמ' פריך לריב"ל שלש עיסה בחלב מדתני' אין לשין עיסה בחלב ומתרץ הגמ' בחד תרוצא דעביד כעין תורא וביו"ד סי' צ"ז מביא הטור פי' הרי"ף כעין תורא שנעשה בהם שינוי כעין השור והחו"ד כתב שם שצריך דוקא השינוי בשעת אפי' ע"ש א"כ קשה היכי לש ריב"ל בפסח עיסה עם חלב כעין תורא דהא בפסח אסור לעשות כמין חיה ועוף כדאית' בסי' ת"ס סעי' ד' ואפי' במסרק אסור כשמכוין לצייר כמ"ש מג"א שם ס"ק ג' א"ו שריב"ל סובר דבלש בחלב אין מחמיץ אפי' בשהה הרבה ולכך מותר לצייר א"כ לדעת הרי"ף שמוקי שר"ע וריב"ל מיירי במי פירות עם מים א"כ מוכח שאין מחמיץ כלל אפי' בשהה הרבה ולפענ"ד לא אוכל להבין דברי הרי"ף שכתב דאי לאו דעבד ריב"ל עובדא כר"ע הוי אמרי' הלכתא כרבנן דאסרי בין בלישה בין בקטוף כדקאמר בכל דוכתא יחיד ורבים הלכה כרבים עכ"ל וצ"ע דהא החכמים בבריית' הראשונה החולקים על ר"ג ואמרי תאפה מיד הם נמי רבים ומתירים וראוי לפסוק כמותם דאע"ג דר"ג סבר תשרף מיד הא ר"ע מתיר והלכה כר"ע מחבירו וכיון שר"ע לש לפני ר"א ור"י ולא אמרו לו דבר א"כ גם ר"א ור"י מתירים ור"ע עבד עובדא להתיר א"כ אפי' בלא ריב"ל נמי הי' לנו לפסוק כחכמים המתירים

שם המח"ש בס"ק ד' כתב בשם ע"ש דחלב ודאי מותר מדעביד ריב"ל עובדא ולש בחלב ע"ש וצ"ע דהא לחד