דברי צבי קלז

שם מנ"א ז"ל מהרי"ו כו' אבל בסי' ל"ב כו'. וצ"ע דהמח"ש בסי' ל"ב ס"ק י"א כתב דהרא"ש סובר דדוק' גבי גט דצריך לכתוב הרבה לשמה לא מהני עע"ג אבל בעבוד דא"צ רק תחלת העבוד לשמה זה דבר קל וציית א"י ומהני בא"י עע"ג ע"ש א"כ הכא במצה דצריך לשמור מתחילת לישה עד אחר אפיי' יש לדמותו לכתיבת הגט דלא מהני בא"י עע"ג

שם ס"ק ב' כל כו' צריך לשורפן. כתב מחה"ש דכל חמן אע"ג שביטלו צריך ביעור ע"ש ולפענ"ד אפשר דדוק' בחמץ שצריך מדאוריית' ביעור או ביטול חייבו חכמים בתרוויהו בביטול וביעור אבל בביטל העיסה קודם שנתחמץ וכשנתחמץ אינו שלו אין חייב בביעור מדרבנן דהוי כמו חמץ הפקר שם ס"ק ד' עבה כו' דלמסקנא דגמרא כו'. פי' מחה"ש דבפסחים דף ל"ז אין אופין פת עבה בפסח דברי ב"ש וב"ה מתירין וכמה פת עבה אר"ה טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח מתקיף רב יוסף ולמסקנת הגמ' מוקי בפת מרובה א"כ למסקנא לא הזכיר כלל דין פת עבה בפסח וע"כ אפי' פת עבה כמה יותר מטפח מותר דהא מלה"פ ליכא למילף ושמא כעובי אצבע נמי מקרי עבה והו"ל לחכמים לומר השיעור א"ו דבכל ענין שרי ולה"פ לאו משום חשש חמוץ לא נעשה עבה יותר מטפח אלא שמצותו בכך עכ"ל וצ"ע על מה שכתב דהו"ל לחכמי' לומר השיעור עוביו א"ו דכל עובי מותר דא"כ קשה לס"ד דמיירי בפת עבה בפסח משום חשש חמוץ וב"ש אוסר דקשה נמי דהו"ל לב"ש לומר שיעור עוביו דדילמא כעובי אצבע נמי מקרי עבה ואסור גם מ"ש דלחם הפנים לאו משום חשש חמוץ אין נעשה עבה יותר מטפח לכאורה לא נראה כן דבפסחים שם פי' רש"י דמדכתיב לחם הפנים ואין פנים פחות מטפח כדאית' בסוכה דף ה' ומדנקט אין פנים פחות מטפח משמע שיש פנים שהוא יותר מטפח וכן משמע בסוכה שם ולפ"ז הי' יכול לע עשות לחם הפנים אפי' יותר מטפח דנמי קרוי פנים ואמאי עושין דוק' טפח ולא יותר א"ו מוכח דמשום חשש חמוץ לא עשו יותר מטפח ועי' בתוי"ט מנחות פרק י"א משנה ד'

שם חק יעקב ס"ק ג' ולא כו' ולחליצות והתם בעינן גדול ממש כו'. וצ"ע דאם כן אמאי נקט מהרי"ל בר מצוה דמשמע בי"ג שנה סגי דכיון דמדמי לחליצה והתם בעינן שיביא ב' שערות כדאית' באבן העזר סי' קס"ט דדוקא בדרבנן סמכינן בי"ג שנה שהוא גדול כדאית' בסי' המג"א ס"ק ז' אבל לא בדאוריית'

תסא מג"א ס"ק א' הסיקוהו כו' בחג השבועות כו' פי' מחה"ש דאסור להכשיר ביו"ט אלא בכה"ג שאופה באותו היסק וצ"ע מאי מקשה מג"א מחג השבועות הא שם מכוון להכשיר לתנור ובוודאי יכשיר כדינו ואח"כ אופה באותו היסק אבל הכא דמיירי שהסיק ולא כוון להתירו א"כ חיישי' דדילמ לא הי' ההכשר של היסק כדינו וצע"ק במג"א שכתב בספק בהלכו גחלים על פני כולו דאסור משום דתנור דינו ככלי חרס ולכאורה אין ענין כלי חרס להכא דהא בש"ע אית' כי כבולעו ע"י גחלים כך פולטו ע"י גחלים וזה דאמרי' דכבולעו כך פולטו נמי הדין בכל כלי עץ או מתכות ומה דחיישי' הכא שמא בשעת האיסור הלכו הגחלים על פני כולו חיישי' נמי בשאר כלים כמ"ש מג"א סי' תנ"ב ס"ק י"א

שם כיון דהתירא בלע. וכתב המחה"ש דמג"א סובר בסי' תנ"א דחמץ לא מקרי התירא בלע רק שמקשה לרמ"א ע"ש וקש' לי בפסחים דף ל' ע"ב דפריך וכי מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי אמאי קאמר רב קדרות בפסח ישברו וקשה דבשלמא רבא בר אהילאי שפיר איתותב דאוסר בהתירא בלע ובבריית' תני דמותר בהתירא בלע אבל רב דאיירי בקדרות מחמץ דהוי איסורא בלע ונוכל לומר דלא מהני היסק דהא המג"א מחלק נמי בהיסק בין התירא או איסורא בלע ואפשר לתרץ דהא דמחלקים בין התירא לאיסורא בלע משום דלאחר היסק נשאר טעם קלוש ודינו כמו נ"ט בר נ"ט דבהתירא מותר ובאיסור רא אסור א"כ לרב דסבר בחולין דף קי"א ע"ב דנ"ט בר נ"ט דהתירא אסור א"כ לרב אין חילוק בין התירא או איסורא בלע א"כ כיון דתני בברייתא דבהתירא מהני היסק ה"ה נמי לאיסורא בלע

שם ס"ק י"א שאין כו' תרתי לריעות' כו'. צ"ע דהא בסעי' ג' אוסר רמ"א בחוטים נמשכים משום חמוץ דהיינו קרימת פנים כמ"ש מג"א ס"ק ו' וגם במצה כפולה אוסר תה"ד ורמ"א וכתבו סתם ומשמע אפי' בקרמו פני' אסור א"כ אוסר כל אחד לחודי' או כפולה או בלא קרמו פני' ואינה כפולה

שם ס"ק י"ב מקום כו' כתב רש"ל כו' הא מנהגנו כו' צ"ע דהא דמחמירין במליחה ואמרי' דיוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב היינו משום מלתא דפסיקא כדאית' ביו"ד סי' ק"ה סעי' ט' ובט"ז ובש"ך שם ואזלי' בזה אף לקולא שמצטרפים כל החתיכות לס' אפי' אין החתיכות נוגעות בחלב רק נוגעים בחתיכה שנוגע בחלב ע"ש ולקמן בסי' תס"ז סעי' י"ד דמכריע רמ"א לאסור אותה חתיכה ולהתיר אחרות ע"י שן קליפה נמי משום דכל מליחה בס' משום מלתא דפסיקא ולכן אף בחמץ בס' כמ"ש מג"א שם בס"ק ל"ב ל"ג ע"ש א"כ הטעם במליחה דאמרי' דיוצא בלא רוטב היינו משום מלתא דפסיקא אבל בעלמ' אמרי' דאין יוצא בלא רוטב ואפי' משהו אין יוצא כדאיתא בסי' תמ"ז סעי' א'

תסב קשי' לי למה צריך הגמרא בפסחים דף ל"ה ע"א למעט נילושה במי פירות משום דהוי מצה עשירה ולא הוי לחם עוני כמו שפירש"י שם ת"ל דכיון דאין בא לידי חמוץ אין יוצאים בו דהא בדף מ' יליף הגמ' מדכתיב ושמרתם את המצות דצריך לשמור דוק' לשם מצה ולהכי בצקות של א"י שלא החמיץ אין יוצא לפי שלא שמר א"כ במי פירות שאין באים לחמוץ אין יוכל להתקיים ושמרתם את המצות וראיתי בפר"ח שכתב שכונת הרמב"ם שכתב מצה שלשה במי