דברי צבי קלו

היו מביאים תודה וא"כ המצה לא נאפית בע"פ ואפ"ה עשאן למכור בשוק יוצאין ע"ש ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם דנוכל לומר דשם מיירי בע"פ שחל בשבת שאופין המצות בע"ש שהוא י"ג בניסן ובאותו יום היו מקריבין תודות ואדרבה שהי' אז בי"ג שכיחין תודות הרבה כדאיתא בפסחים דף י"ג ע"ב אמר ר' חנינא מתוך שהיו מרובות כו' דכ"ע בי"ג מייתי להו ע"ש א"כ משכחת במצת תודה שנאפית בע"ש בי"ג

תנט סעיף ב' בפסחים פרק ג' משנה ב' כתב התוי"ט לאחר שכתב פי' הרמב"ם והראב"ד על המשנה בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ כתב התוי"ט ולכ"ע משנתינו שהגביה ידו ולא נתעסק בבצק וכן כתבו הפוסקים בהדי' דכ"ז שעוסק בו אינו בא לידי חמוץ עכ"ל ולא אוכל להבין דלכאורה נראה דכמו דאמרי' בלא שהה שיעור מיל ויש כיוצא בו שהחמיץ דאסור וכמ"ש הט"ז בס"ק ג' דאמרי' הי' כאן חמימות א"כ ה"ה בנתעסק בבצק ויש כיוצא בו שהחמיץ ג"כ אסור דאמרי' נמי שהי' כאן חמימות ובמקום חמימות לא יועיל העסק דהא בסעי' א' אין לשין במקום השמש ותנור והב"ח אוסר אפי' בדיעבד ועוסק בבצק אח"כ ראיתי בפר"ח שכתב בפשיטות דביש כיוצא בו שהחמיץ אפי' בלא הניחוהו בלא עסק אסור ע"ש ולפענ"ד אפשר אפי' נתעסק בבצק ויש כיוצא בו שלא עסק בו ונתחמץ שאסור זה העיסה שנתעסק בו דהא ראינו דעיסה כיוצא בו נתחמץ בלא שהה שיעור מיל א"כ בוודאי הי' שם חמימות א"כ אסור ג"כ זה עיסה שנתעסק דבמקום חמימות לא מועיל עסק וא"כ צ"ע על תוי"ט שכתב דמתניתין ביש כיוצא בו מיירי בלא נתעסק ולפמ"ש מוכח אפי' בנתעסק אסור ומ"ש התוי"ט דהפוסקים כתבו שכ"ז שמתעסק אין מחמיץ הפוסקים מיירי באין כיוצא בו שהחמיץ וצ"ע על הפוסקים שכתבו סתמא דבשהה שיעור מיל הוי חמץ ולפענ"ד אין רש"י והראב"ד סוברים כן דבמתניתין בצק החרש פי' רש"י שאין ניכר אם החמיץ אם לאו שמשונה הוא דאין אדם עומד על בירורו לישנא אחרינא הכסיפו פניו כו' עכ"ל ועל המתניתין קאמר בגמ' דאם אין כיוצא בו משערין במיל ע"ש א"כ משמע בהדי' דשיעור מיל הוי סי' חמץ אם יש ריעותא בבצק שיש בו שינוי וקרוב להחמיץ ואין כיוצא בו שהחמיץ משערין במיל אבל באין ריעות' בבצק לא מוכח כלל דבשהה מיל הוי חמץ וכן כתב הראב"ד בפ"ה מהל' חמץ הל' י"ג אבל כשהיא מחמצת קולה משתקע כחרש והחרשות גם הוא סימן לחמוץ ואם הגביה ידו ממנו אסורה והוא שיהא שם אחרת שהחמיצה ואם אין שם אחרת ושהה שיעור מיל נמי אסורה עכ"ל ע"ש ועי' בהרמב"ם ובהה"מ שם

שם מג"א ס"ק ח' ומיהו כו' עוסקת עם התנור כו'. כונת מג"א כמ"ש הט"ז בשם הרמב"ם דאין צריך לצנן רק כשעוסקת גם בתנור ע"ש אבל צ"ע דהא זה דוק' כשאינה מקטפת אבל כשמקטפת גם הרמב"ם סובר שצריכה צינון אע"ג שאינה עוסקת בתנור כמ"ש הרב"י בשם הר"ן והה"מ וכדאית' בהדי' בגמ' דף מ"ב ע"א א"כ הרמ"א דקאי על ש"ע דמיירי במקטפת א"כ צריכה צינון אפי' בלא עסק בתנור

שם ס"ק י"ג שיאפה כו' רק שחומרא כו'. וצע"ק דהמג"א הי' יוכל להקשות בפשיטות כיון דבסדקים לא נאפה ותהי' חמץ א"כ לא תועיל האפיי' ויכול נמי לתרץ שהיא חומר' והמח"ש מקשה כיון דאין דעתו לאכלו ומצד חומרא אסור האיך שרי לאפות ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דבשבת דף מ"ג ע"א איתא דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ועי' בתוס' ישנים שם דדוקא באיסור דרבנן אמרי' כן ע"ש ולפענ"ד ניחא בזה בפסחים דף ז' ע"א בהמקדש בחטי קורדניתא דאסורי' מדרבנן אין חוששין לקדושין ופי' רש"י דמדאורייתא הוי קדושין ע"ש ולכאורה קשה דכיון דאין האשה יכולה להנות ממנו מחמת איסורא דרבנן א"כ לא מידי שוה א"כ נימא שגם מדאוריית' לא הוי קדושין דהא הוי כמטבע שפסלה המלך וצריך לומר נמי כיון שיכולה לעבור על איסור דרבנן ולהנות ממנו הוי מוכן אצלה ולכן מדאוריית' הוי קדושין א"כ ה"נ כיון שיכול לעבור על החומר' ולאכול הוי מוכן

תס הרב"י מביא תשו' הרשב"א שנשאל על מצה שלש חש"ו והשיב שיש לדון דבפ"ב דגיטין תנן דחש"ו כשרים לכתוב גט בגדול עומד על גביו ובפ"ק דחולין תנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואמרי' עלה מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה אלמ' עע"ג לא מהני והתוס' תירצו דאחרים רואים אותם אין מלמדין אותם לכוין למה שהם עושים כמו בעומדים על גביו ע"ש ודברי תוס' זו הוא בגיטין דף כ"ב ע"ב ובחולין דף י"ב ע"ב ע"ש ולכאורה קשה מנ"ל לגמ' בחולין שם להקשות מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה דילמ' מיירי מתניתין שאחרים מלמדין ומזהירין אותם דהא בדף ג' שם קרי לאחרים רואין אותן עומד ע"ג כמ"ש תוס' שם ונר' לי לתרץ דהפ"מ ביו"ד בפתיחה להלכות שחיטה ובסי' א' מהל' שחיטה מקשה איך נאמן אחד על השחיטה הא הוי איתחזק איסורא ומתרץ דבידו לשחוט כהוגן ומקשה בהמה ששחטו חש"ו ואחד רואה אמאי מהימן ומתניתין נקט ואחרים רואין משמע ששנים הם שרואין ע"ש ולפענ"ד קשה נמי בגיטין שם דחש"ו כשרים לכתוב גט ומוקי הגמ' בגדול עע"ג דהוי עד אחד האיך נאמן נגד החזקה דאתחזק איסור' דאשת איש וצריך לומר כיון דגדול מלמדו וחש"ו אין בו דעת אלא למה שזה מצוהו כמו שכתב רש"י בגיטין דף כ"ג ע"א בד"ה לדעתי' דנפשי' ע"ש ולכן זה שעע"ג ומלמדו נאמן משום דהוי בידו ללמוד כהוגן והוי כאלו הגדול כותב את הגט ולפ"ז קשה אמאי נקט במתניתין בחולין שם ואחרים רואין דמשמע שצריך היות שני עדים הא אחד נמי נאמן כיון דבידו ללמוד שיעשה החש"ו השחיטה כהוגן א"ו דהמתניתין לא מיירי שאחרים מלמדים רק רואין בעלמ' ולכך צריך להיות שנים דאחד רואה ואין מלמדו דלא הוי בידו אין נאמן וכיון שמוכח דהמתניתין מיירי באין מלמדו א"כ אין כונה לחש"ו פריך הגמ' שפיר מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה: