דברי צבי קכא

חצות אבל לר' יהודה דחמץ אסור בהנאה לאחר שש ותשביתו מיירי לאחר שש דתשביתו לאו היינו ביטול דהא אין ברשותו לבטל כמ"ש תוס' ולר"י צריך לומר דתשביתו אתי דלאחר שש יכול להשבית בכל דבר דמדלא כתיב תבערו ובזה מתורץ כל הקושיות שהבאתי וק"ל

שם מג"א ס"ק א' שורפו כו' ותימה על הרמב"ם כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דשאגת ארי' סי' פ"ג כתב דלענין ב"י וב"י מודה ר"י דהשבתתו בכל דבר רק דמ"ע דתשביתו אינו מקיים אלא בשריפה ע"ש א"כ לא דמי חמץ לשאר הנשרפין דבשאר הנשרפים אין מצוה בהם רק שריפה אבל גבי חמץ דאם אין לו עצים לשרפו צריך להשביתו בכל דבר כדי שלא יעבור בב"י א"כ הוי חמץ גם מנקברים אפי' לר"י ואם שורפו לחמץ מקיים בזה מצות נקברים שלא יעבור בב"י ומצות שריפה לקיים מ"ע דתשביתו ולכן אפרו אסור כמו הנקברים

שם וקובר הפחמין. וכתב המקו"ח דאין צריך לקבור הפחמין כששורף אחר שש קודם הלילה דב"י אין עובר אפחמין ומותר לשהותם עד אחר פסח ע"ש ולא הבינותי דמג"א כתב בסי' תמ"ב ס"ק ג' דאם נתעפש ונסרח אחר זמן איסורו חייב לבער וכן למ"ש תוס' בתמורה דף ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין כו' הנקברין משוך איסורייהו לעולם ולכך אפרן אסור ופשיטא דהנקברין עגלה ערופה ושור הנסקל כו' המנויין במתניתין בתמורה שם לאחר שנעשים אפר לא מקרי שור ועגל ואפ"ה אסור א"כ ה"ה הכא כיון דהחמץ הוי מהנקברין אם שורף לאחר זמן איסורו הוי האפר כחמץ עצמו וצריך לקיים מצות תשביתו באפר ואפילו מדאורייתא דבתמורה שם משמע דאפר הנקברין מדאורייתא אסור ואפשר דאפילו לענין ב"י נמי אמרי' דעובר אם נשרף אחר שש ואע"ג דב"י אין עובר עד הלילה ואז כבר נשרף דכיון דהוי על האפר שם חמץ לענין תשביתו הוי נמי שם חמץ לענין ב"י ול"ד לחרכו קודם זמנו בפסחים דף כ"א ע"ב דהתם כשבא זמן האיסור כבר חרכו אבל הכא דחרכו לאחר ו' דע"כ חל שם חמץ עליו לענין תשביתו הוי נמי חמץ לענין ב"י

שם ס"ק ה' אסורים כו' וה"ה בחמץ כו'. ולפ"ז בע"פ מו' שעות ולמעלה דבטיל בס' ה"ה דמותר הפת וכן כתב המקו"ח וצ"ע דהרמב"ם בפ"ג מהל' חמץ הלכה י"א אוסר הפת נמי מו' שעות ולמעלה וצ"ע בהרב"י שתמה על הטור שכתב שהרמב"ם כתב סתם ותמה הרב"י דהלא מבואר בהרמב"ם שכתבתי ולפענ"ד כוונת הטור דהרמב"ם כתב סתם שלא מוכח ברמב"ם שאוסר באין אבוקה כנגדו והכ"מ כתב שם דהרמב"ם מיירי באבוקה כנגדו

שם ט"ז ס"ק ב' המקו"ח כתב דגם לר"י אין חמץ בשריפה מדאורייתא רק בפסח דאיכא כרת וב"י ודמי לנותר אבל בע"פ לאחר ו' לא בעינן שריפה לר"י רק מדרבנן ע"ש מ"ש דגם לענין כרת צריך להיות דומה לנותר תוס' פסחים דף כ"ח ע"א ד"ה חזר כתבו דאין צריך לאיסור אכילה והנאה וכרת רק בצד בל תותירו לבד ע"ש ומתוס' דף י"ב ע"ב ד"ה אימתי נראה לפי' ר"ת דמיד אחר שש ילפי' מנותר ע"ש ועוד צ"ע דבדף ה' אמר ר"ע תשביתו מעיו"ט ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וקאמר בגמ' ש"מ אין בעור חמץ אלא שריפה ותשביתו לר"ע היינו שריפה וכמ"ש תוס' דף ד' ע"ב ד"ה מדאורייתא ע"ש א"כ ש"מ דגם בע"פ לאחר ו' מדאורייתא בשריפה ואפשר לדחוק ולומר דר"ע מוכיח דתשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט היה צריך שריפה דהוי דומי' דנותר וביו"ט א"א לשרוף דהוי אב מלאכה א"ו דתשביתו מעיו"ט ויכול להשבית בכל דבר דלא צריך שריפה דוקא דלא הוי דומיא דנותר אח"כ ראיתי שצל"ח כתב כן שם על רש"י ד"ה ש"מ והצל"ח מסיק שגם אליבא דאמת דתשביתו מערב יום טוב אפ"ה סבר רבא אליבא דר"ע דאין ביעורו אלא שריפה ע"ש דלא כמקו"ח

תמו השאגת אריה סי' פ"א מקשה לדעת ר"י בתוס' פסחים דף כ"ט ע"ב ד"ה ר"א שמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערה אינו עובר משום דלא יראה ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף דתקשה הא דתנן בפסחים דף מ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה והרי ר"י גופי' פי' התם כל היכא דמצי למיעבד בלא הואיל לאו שפיר דמי למיעבד ע"י הואיל והכא משום איסור ב"י א"א למיעבד אלא ע"י הואיל והא אפילו תחמיץ יכול להשהותו על מנת לבערו אחר יום טוב ואינו עובר באותו שהייה ולמה התירו לאפותו ע"י הואיל עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דנוכל לומר דהא דאין לוקין על לאו הניתק לעשה היכא דיוכל בכל שעה לקיים העשה אחר העברת הלאו אבל כאן דביו"ט אין יוכל לקיים העשה דאין שורפין קדשים ביו"ט ונמצא העשה מבוטל בו ביום או נוכל לומר דהמתניתין מיירי בז' ש"פ דאין יכול לקיים העשה אחר יו"ט וכמו שמתרץ בס' דבר שמואל על הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ הל' ג' הובא במל"מ שם ומה שמקשה שם בתשו' חכם צבי דלחכמים יוכל לקיים העשה במפרר וזורה לרוח לא קשי' הכא דבביצה דף כ"ז ע"ב כתב רש"י במתניתין שם דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביו"ט ואפילו ע"י אכילת בהמה ולא תימא דוקא שריפה דגזירת הכתוב שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט ע"ש וכיון שלא יכול לקיים העשה א בשרפה ולא במפרר לא הוי לאו הניתק לעשה אבל קש דלעיל דף ה' אמר ר"ע תשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט הא הבערה אב מלאכה וקאמר בגמ' ש"מ דר"ע לא סבר מתוך וכתבו תוס' שם דאע"ג דבעינן צורך קצת מה שמבער הוי צורך ע"ש א"כ לדידן דאמרינן מתוך לימא דאע"ג דבעלמא אסור להבעיר תרומה טמאה הכא לשתרי משום מתוך והוי צורך כדי שלא יעבור בב"י ומקיים מ"ע דתשביתו ונראה לתרץ דבשבת דף כ"ד ע"ב ממעט הגמ' שריפת קדשים ביו"ט מקרא וה"ה תרומה טמאה ופי' רש"י בד"ה מנה"מ דאי לא ממעט קרא אית לן למימר דעשה באש תשרופו ידחה לא תעשה