דברי צבי קכ

המשכון אבל מישראל לישראל דלשניהם אין שוה המשכון כלום פסק שעבוד המשכון לגמרי

תמד צ"ע ברש"י פסחים דף י"ג ע"א בד"ה מזון ב' סעודות ולא שלש כו' וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ"ל וצ"ע דהא אפילו הוי מותר לאכול מן המנחה ולמעלה לא היה לאכול רק מצה עשירה כמ"ש הטור ותוס' ורא"ש ריש ערבי פסחים אבל חמץ מד' שעות אסור ובהגיע זמן המנחה אחר חצות אסור לאכול חמץ א"כ אפילו היה מותר לאכול מן המנחה ולמעלה לא היה יכול לשייר רק ב' סעודות חמץ עוד קשי' לי לדעת הרא"ש והר"ן והרז"ה הובא בהרב"י בסי' תע"א דמותר לאכול מצה בע"פ עד זמן איסור חמץ למה צריך לשייר ב' סעודות חמץ הא יכול לאכול מצה בערב ובשחרית וכן קשה למ"ש ח"י בסי' תע"א ס"ק ז' דבליל י"ד מותר לאכול מצה לכ"ע דלשיירי רק סעודה אחת של חמץ לסעודת שחרית ובליל שבת יאכל מצה

שם סעי' ה' אם כו' ויכפה עליו כלי. ומקשה בספר הגהות רע"א אמאי נתיר בכפיית כלי הא יכול לזרוק לחוץ או לבה"כ ושאני ביו"ט דאסור בטלטול וכן מקשה המקו"ח ותירץ דא"א להוציאו מביתו לבערו כגון בעיר שאינה מעורבת ע"ש ותמהני על הגאונים שהשמיטו דברי מג"א בסי' תמ"ו סס"ק ג' שכתב בשם הרב"י בשם הריב"ש דדבר האסור באכילה אסור לטלטל ולכך כתב הרמב"ם וכופה עליו כלי והמג"א חולק וכתב דגבי חמץ דדעתי' למישדי' לכלבים בשעה ה' מותר בטלטול והרמב"ם מיירי דליכא א"י או כלב ובסי' ש"ח ס"ק נ"ד כתב המג"א דדבר הראוי לכלבים מותר בטלטול דוקא בכלבים מצויים אבל באין כלב מצוי אסור בטלטול ע"ש ובמחה"ש א"כ הכא דמיירי שאין לו א"י לקבל ממנו כמ"ש הט"ז ס"ק ו' אסור בטלטול וצריך דוקא כפיית כלי

שם מג"א ס"ק ט' סעודת כו' וכ"ש בע"ש כו'. ולפענ"ד נראה דלמה שכתב מג"א בסי' תרל"ט ס"ק י"ב דמצה עשירה אין משביע כ"כ ולהכי מותר סעודת אירוסין בע"פ דהא לאחר איסור חמץ אין יכול לאכול רק מצה עשירה דאין משביע כ"כ אבל בע"ש דאוכל פת אסור דמשביע או נוכל לומר דמצה עשירה אין שכיח כ"כ כמ"ש הרב"י דלכך אין אוכלין בשבת שחל בע"פ דאין ספק ביד כל אדם לעשות מצה עשירה ע"ש ומש"ה מותר לעשות סעודת אירוסין דלא חיישי' שיאכל הרבה מצה עשירה אבל בע"ש חיישי' שיאכל הרבה פת ולדעת רמ"א דאין אוכלין מצה עשירה וודאי ניחא דמותר בע"פ סעודת אירוסין דשאר מאכלים אין משביעים כ"כ כמו פת ובע"ש חיישי' שיאכל פת דמשביע

שם דלא כב"י כו'. צ"ע דהא לענין דינא אין מחלוקת בין הרב"י ובין הב"ח דגם להרב"י סעודה שני' בלא סבלונות אסור משום דבהא פסקי' כר' יהודה וביש סבלונות מותר סעודה שני' דבזה פסקי' כר' יוסי ע' בהרב"י ולדעת הב"ח לא משכחת סעודה שני' בלא סבלונות א"כ לכ"ע סעודה שני' בסבלונות מותר ובלא"ה אסור

שם ס"ק י' בבית כו' פ"ק דמ"ק כו'. צ"ע בתוס' שם מ"ק דף ט' ע"ב ד"ה כאן כו' שכתבו בהפסק דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ע"ש ובמהרש"א וצ"ע דבשבת דף י"א ע"א אית' בהדי' דמה דתני' במתני' שם מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה כגון ר"ש בן יוחי שמפסיק מתורתו לק"ש ואין מפסיק לתפלה ע"ש

שם ס"ק י"א יבטלו כו' שכל שעתא כו'. המח"ש תמה דגם מילה אפילו שלא בזמנו כל שעתא עובר ע"ש ולפענ"ד אפשר, לתרץ קצת דגבי מילה אע"ג דזריזים מלים בבוקר מ"מ אם מל בסוף יום השמיני לא עבר כלום וכן במילה שלא בזמנ' דאע"ג דמוזהר למול מ"מ אם עברו איזה ימים ולא מל ומל לבסוף אינו עובר כלום ועי' בתוס' שבת דף קל"א ע"א ד"ה ושוין כו' דמסתברא במילה אם עבר זמנה לא בטלה שאותה מילה שהוא עושה בשמיני עושה בתשיעי ע"ש אבל תשביתו בפסחים דף ה' ע"א רבא אמר מהכא לא תשחט כו' וזמן שחיטה ותוס' ד"ה זמן כו' סברה הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה ע"ש א"כ נוכל לומר דלכך תלה התורה השבתה בזמן השחיטה דמיד כשהגיע זמן השחיטה עובר על מ"ע דתשביתו אע"ג שמשבית אח"כ כמו שעובר בשוחט הפסח על החמץ על הלאו דלא תשחט כך עובר בזמן השחיטה על מ"ע דתשביתו

תמה בפסחים דף י"ב ע"ב אר"י אימתי כו' ופי' רש"י בשש וטורח זה למה ומקשה הצל"ח מה הוצרך להביא הברייתא דבלא"ה יכול להקשות יאכל כל חמש ובשעה ו' ילקט עצים ע"ש ולפענ"ד שרש"י נשמר מקושי' זו שפי' בד"ה ורבא אבל עכשיו דתלי לי' רמי אנפשי' ומדכר ללקט ע"ש דבשש דאסור גם בהנאה כמו בפסח לא רמי אנפשי' דלכך אסרו כדי ללקט דסובר דאיסור מתחיל מזמן ו' או כמו שהוא האמת שאסור כדי שלא יטעה לאכול או להנות לאחר שעה ו' אבל בחמץ בשעה ה' דאסור באכילה ולא בהנאה אז רמי אנפשי' מה נשתנה שעה זו לאסור רק באכילה ורמי נפשי' ללקט לכך פי' רש"י דתלי ליה

שם בפסחים דף כ"ז ע"ב לא מצא עצים לשרפו כו' דלכאורה קשה מאי מקשים חכמים על ר"י והתורה אמרה תשביתו בכל דבר הא ר"י יליף מנותר דתשביתו היינו דוקא שריפה ועוד קשה קושי' הצל"ח אמאי לא מקשים חכמים מבל יראה ועוד קשה על רש"י דף י"ב ע"ב דלאחר שש השבתתו בכל דבר דכיון דר"י יליף מנותר א"כ מסתבר יותר לומר דלאחר איסורו בשריפה כמו נותר כמו שמקשים תוס' שם ונראה לפענ"ד לתרץ דבדף ד' ע"ב פרש"י בד"ה בביטול דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה עכ"ל ותוס' שם מקשים על רש"י דתשביתו מאך חלק הוא מו' שעות ולמעלה ואז אינו מועיל ביטול ע"ש א"כ צ"ל לרש"י דהא דכתב דביטול מוכח מתשביתו היינו לר"ש או לר"י הגלילי דחמץ מותר בהנאה בע"פ אחר