דברי צבי קיט

ליכא כזית בכדי אכילת פרס ע"ש והרב"י כתב דיש בו הרבה יותר מכדי אכילת פרס

תמג מג"א ס"ק ב' ב' שעות כו' האיך יפסיקו לאכילה כו'. ואפשר לתרץ דבברכות דף י"ז ע"ב דמי שמתו מוטל לפניו וכן המשמר את המת אפי' אינו מתו פטור מק"ש ומותר לאכול וכדאיתא בסי' ע"א וא"כ ניחא דאין מפסיקין לק"ש דהא פטורין מק"ש ומפסיקין לאכילה דהא מותרין באכילה

שם ס"ק ג' כתב בספר הגהות רע"א שאם מכר חמץ לא"י אחר שנאסר בהנאה דאין מכירתו מכירה ע"ש ולפענ"ד מוכח דהמוכר איסורי הנאה דמכירתו מכירה דבקדושין דף נ"ו ע"ב במתניתין דמכרן לאיסורי הנאה וקידש בדמיהן מקודשת וכתב הרא"ש וא"ת והא הני זוזי לאו דידיה שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה וי"ל דמיירי במכר לא"י או לישראל והכיר בהו דהוי מעות מתנה עכ"ל א"כ מוכח בהדי' דהמוכר לא"י הוי מכירתו מכירה דאל"כ אכתי קשה הא מעות לאו דידיה הוא וכן מוכח נמי כן ממאי דאמרי' בקדושין דף נ"ח ע"א ובע"ז דף נ"ד דע"ז ושביעית תופסין דמים וא"א דאין מכירתו מכירה א"כ הדמים לא חליפי ע"ז נינהו א"ו מוכח דהיכא דמוכר לא"י דלא הוי מקח טעות דמכירתו מכירה

שם ס"ק ד' יעכבנו כו' ימצא בריוח כו'. המקו"ח מקשה דבחו"מ סי' רצ"ב איתא דאפילו יודע בוודאי שיאנס מ"מ אסור למכרו משמע שקודם שהתחיל האונס אסור למכרו עכ"ל והנה זה שאסור למכור ביודע שיאנס כתב הה"מ בפ"ז מהל' שאלה שהרמב"ם למד זאת מפסחים דף י"ג ממעשה דיוחנן חקוקאה שרבי אמר שימתין עד שעה ה' וכ"ש הוא שבחמץ ההפסד ברור עכ"ל ולכאורה קשה דהא בחמץ אין שעת האונס עד שעה ו' שנאסר בהנאה ורבי התיר למכור בשעה ה' קודם שעת האונס וצ"ל דכיון דלא התיר רבי למכור בשעה ד' שמותר גם לישראל ובשעה ה' ההפסד ברור דאין ראוי רק לא"י עוד נראה דמה דמותר למכור בשעה ה' משום דעיקר קפידא במה שאין רשאי למכור דדילמא יבוא בעליו ויאכלנו כמ"ש רש"י שם ובשעה ה' אסור באכילה לבעליו א"כ למד הרמב"ם דינו במה שאין רשאי למכור בשעה ד' אבל צ"ע דבפסחים שם מוקי רב יוסף דרבי סבר כר"מ דמותר לאכול בשעה ה' ואפ"ה התיר רבי למכור בשעה ה' קודם שהתחיל האונס בשעה ו' וצ"ל כיון דפסקי' כר"י דבשעה ה' אסור לאכול א"כ מסתמא רבי נמי סבר כר"י ומדלא התיר למכור בשעה ד' ש"מ דאסור למכור קודם שהתחיל האונס וצ"ע ברש"י בפסחים שם ד"ה לא לישראל וכר"מ כו' לא משכחת ישראל כו' ע"ש דלמה כתב ישראל דהא בשעה ו' לא"י נמי לא ימכור דאסור בהנאה

שם ט"ז ס"ק ד' ימכרנו כו' דהגוף שלו כו'. וכתב מקו"ח וקשה דבפסחים דף ל"א אמרי' דא"י מישראל לא קני משכון משמע דאי הוי קני הא"י למשכון לא עובר הישראל אף שהגוף שלו ונראה לישב דרש"י במתניתין מוקי בהרהינו דכיון דמטא זמנא ולא פרעי' איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו הוי דידי' ובש"ס אמר הטעם דבהרהינו דקני מדר"י אלמא דעיקר קנין משכון דקני ליה להיות למפרע גובה ולפ"ז א"ש דבפסחים מיירי שגבאו לבסוף לכן אי הוי א"י מישראל קני משכון הוי למפרע גובה ואינו עובר כמו לאביי משא"כ בישראל לישראל דהחמץ נאסר בהנאה ואינו גובה לבסוף וודאי דהלוה עובר דהגוף שלו עכ"ל ולפענ"ד דבריו תמוהים דמ"ש ראי' מרש"י במתניתין לאו ראי' היא דהא במתניתין מיירי בא"י שהלוה לישראל וא"י מישראל בוודאי לא קני משכון א"ו דרש"י מיירי כמסקנת הגמ' דמיירי שאמר מעכשיו ומה שלא פי' רש"י דאיירי במעכשיו משום דלאביי דסבר למפרע הוא גובה לא צריך מעכשיו ולכך סתם רש"י דסובר רש"י דגם לאביי צריך הרהינו דאל"כ הוי חמצו של א"י ברשות ישראל והאחריות על הישראל כמ"ש מג"א בסי' תמ"א ס"ק א' ועי' מ"ש שם ובזה מתורץ קושי' הצל"ח על רש"י ע"ש ומ"ש מקו"ח דא"א דב"ח קונה משכון היינו רק בגבאו לבסוף מטעם דלמפרע גובה זה נסתר מתוס' שם ד"ה אלא כו' שכתב להיפך ומפרש ריב"א דהשתא כי מוקי פלוגתא בדר' יצחק מיירי שלא בא ישראל לידי גבי' שפדאו א"י לבסוף דלא שייך השתא פלוגתא דאביי ורבא כלל כו' ובסיפא ד"ה עובר דלא קני לי' א"י לכ"ע והרי הוא ברשות ישראל ע"ש ולפענ"ד נראה לתרץ קושי' מקו"ח על הט"ז ע"פ דברי צל"ח בפסחים דף ה' ע"ב שכתב בישראל המפקיד חמץ אצל ישראל וקיבל הנפקד אחריות תיכף כשהגיע ע"פ ו' שעות שנאסר החמץ בהנאה פסק האחריות מעל החמץ הזה ודומה כמו שהתנה שאינו מקבל אחריות רק עד חצות היום אבל המקבל פקדון מא"י באחריות לא פסק האחריות אפילו בפסח דהא חמץ של הא"י אין אסור על הא"י כי הא"י אינו מצווה על חמץ ואפילו בפסח ממונו של א"י הוא והנפקד חייב עליו באחריות עכ"ל וכן כתב הגהות רע"א בסי' ת"מ ע"ש ולפ"ז א"ש דבפסחים דף ל"א אי הוי אמרי' דא"י מישראל קני משכון לא היה הישראל עובר דלגבי הא"י גם בפסח הוי המשכון של חמץ ככל המשכונות דעלמא וכ"כ תוס' דף ל"א ע"ב ד"ה בדר' יצחק דלכך אין משמט במשכנו בשעת הלואה דמקרי של אחיך בידך ולכן שפיר אמרי' דאי א"י קונה משכון אע"ג שהגוף של ישראל אינו עובר אבל בנידון שכתב הט"ז בישראל המלוה לישראל אע"ג שהמלוה קונה המשכון מ"מ כשיגיע ע"פ בחצות היום שהחמץ נאסר בהנאה ואינו שוה כלום אין נקרא משכון כלל והוי כאלו התנה מיד שיקבל המשכון רק עד חצות היום בע"פ וא"כ כיון שגוף החמץ של ישראל אוקמ' התורה בע"כ ברשותי' שעובר עליו בב"י כיון שכבר יצא מתורת משכון מרשות מלוה והא דאמרינן בפסחים שם דאי ישראל מא"י קני משכון דעובר דאע"ג שנאסר בהנאה על ישראל דהתם שאני כיון שהמשכון שוה אצל הא"י שמותר לא"י א"כ הישראל בטוח במעותיו ע"י