דרך פקודיך ח

את זבחו יקריב את עצמו ג"כ במחשבתו. וכהיום שאין לנו קרבן אמר נשלמ"ה פרים שפתינ"ו. דהיינו בקריאת פרשיות קרבנות וגם בק"ש במס"נ בכח יוחשב כאילו נעשית בפועל וא"כ כל אלו העניינים יוכל לפעול תיכף ברגע התשובה וכמש"ל

היוצא מכלל דברינו שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ועיקר התשובה בלב ופה חרטה. עזיבה קבלה וכמש"ל. והש"י יסייעהו תיכף להתכפר כל העוונות אפילו כריתות ומיתות ב"ד וח"ה ותיכף בשובו סר מעליו תואר רשע ונשתנה שמו שינוי לטובה

וכאשר זכינו לזה הנה נחזור על הראשונו' דודאי כל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רש"ע לא ירצה לקרבן וכו' ואדרבא וכו' כמ"ש הנביא נירו לכם ניר ולא תזרעו אל הקוצים. ואם תקשה א"כ יתבטל האדם ח"ו מתורה ומצות עד אשר יתקן הכל כפי הנקצב עליו לכל חטא ועון כמו שהקשינו לעיל. זה איני כי עיקר התשובה בפה ובלב. ע"כ קודם כל עסק התורה ותפלה ומצות יהרהר בתשובה ויתוודה במו פה לפרקים את אשר זוכר אז ולא יקרא לו תואר רש"ע ויקובל תורתו ומצותיו ועבודתו לפני היוצר כל הוא אלקינו (הגם דלעיקר מצות תשובה צריך זמן רב לתקן עכ"פ את אשר חטא ולפרט כל עון ועון ולצייר בדעתו כל מש"ל. ולהתבונן בגדולתו ית"ש ובשפלות האדם המכעיס עכ"ז לפני כל תורה ומצוה ותפלה אם יעשה כזאת תורתו מתי נעשית ע"כ יקבע לעצמו זמן לעסוק בעיקר מצות התשובה כנ"ל ועל קוטב ויסוד הזה אשר יוסד בלבבו בעת היצר לו על רוב עונותיו. והקבלה אשר יתקע בלבו אז על היסוד הזה יסוב מחשבתו בקיצור לפני כל תורה ועבודה באומרו חטאתי עויתי פשעתי לפניך סלח נא מחל נא כפר נא וכדומה והמ"י)

אי לזאת שמנו אל לבנו הלא עכ"פ בזמן התשובה הגמורה צריך לידע את אשר חטא והעוה ועל מה ישוב ומבלעדי זה אין שורש ויסוד לתשובתו. וא"כ לא די אשר ח"ו לא יוסר ממנו תאר רשע אלא שגם כל תפלתו ותורתו ומצותיו יהיו ח"ו כזורע אל הקוצים. ע"כ שמתי אל לבי לציין לנפשי ולבני גילי כל התרי"ג מצות כסדר עם ענפיהן אשר קבלתי מפי סופרים ומפי ספרים ואת אשר העיר הש"י את רוחי בכל מצוה ומצוה. ואת אשר מצוי בעוה"ר לעבור את פי י"י בכל מצוה הן בעשין הן בלאוין. ויהי' הדבר מסודר לי ולב"ג לעיין בכל עת בקונטרס הלזה. ומה שאראה שאין פעלי מסכים עם דבורי אזי אתבע את נפשי לשוב אל י"י ולקבל קבלה אמיתיות בלב ונפש לקיים בכל הכתוב בספר יה"ר לפני הבורא כל הוא אלקינו יעזרנו ע"ד כ"ש לשוב אליו באמת ובתמים ולעבדו באהבה ויראה ושמחה ויחננו כימי עולם

ועתה הבוא נבוא בעזר הצור להקדים איזה הקדמות הנצרכות לקיום המצות כדת של תורה. והש"י יהי' בעזרינו

(א) הקדמה א' מצות צריכות כוונה. תדע ידידי לרוב הפוסקים אפי' בדיעבד אינו יוצא י"ח במצוה דאורייתא בזולת הכוונה הא ודאי לכל הפוסקים לכתחילה בעינן כוונה אפילו במצוה דרבנן. רק בדיעבד יוצא בדרבנן בלא כיון (עיין בפרמ"ג באשל אברהם סי' ס' כתב דבסימן ר"ט משמע דגם בדרבנן בעינן דוקא כוונה) אבל בדאורייתא אינו יוצא י"ח וצריך לחזור ולעשות המצוה עיין במג"א סי' ס' בלבו"ש דפסק דבדאורייתא ודאי בעינן כוונה. ולזה הסכימו כל האחרונים

(ב) נסתפק הפרמ"ג אם הכוונ' היא בחיוב מה"ת או רק מדרבנן והנה לדעתי אם נאמר דהוא רק מדרבנן לפי מה שנסתפק הפרמ"ג בפתיתה הכוללת. אם גזרו חכמים לעשות המצוה באופן היותר נאות. והוא לא קיימה רק באופן המחוייב בתורה דהיינו חז"ל גזרו שלא לסכך בנסרים והוא יצא י"ח בסוכה כגון זו אם צריך לחזור ולברך בסוכה כשירה גם לחז"ל. והנה העלה דבמזיד לא יצא י"ח כלל (דיש כח בחכמים להפקיע