דרך פקודיך ז

תורתו לקדש שמו ית' לפני באי עולם הן אם יחרפוהו ויבזוהו ויפסידו נכסיו ומה לי קטלי' כולא ומה לי קטלי' פלגא בזה יכיר כי מוכן באמת לקבל ע"ע גם מסירת כל נפשו עבור קדושת שמו ית' והנה בעת ורגע התשובה כשמקבל ע"ע כ"ז לקבל בכל פעם ענין מס"נ ולהודיע לבני האדם גבורותיו ית"ש נחשב כאילו עשה וכמש"ל וסרה מעליו תואר הרשע

והנה תדע ידידי שזה הי' ענין הקרבן בזמן המקדש להתבונן בענין מס"נ שהוא בעצמו היה ראוי לקבל ענין המיתות האלה שעושין לבהמה רק שהשי"ת לא צוהו. ומקבל ע"ע כאשר יארע מקום הניווי דהיינו כשיכריחוהו מכריח לעבור על התורה יקבל המיתה באהבה וזאת הכוונה תועיל גם היום באין מקדש בעוה"ר בקריאת פ' הקרבנות ונשלמה פרים שפתינו

ידידי הקורא. הגם שכל דברינו אלה נכונים ואמיתיים בעצמם. נוסף לזה מצאנו להם סמיכות בפ' התשובה דהושע פ' שובה ישראל והוא שאמר. שובה ישראל עד וכו' כ כשלת וכו' קחו עמכם וכו' ואמרו אליו וכו' וקח וכו' ונשלמה פרים שפתינו דהנה הספיקות רבו. א' אומרו קח"ו עמכ"ם דברי"ם מהו כוונתו אם הכוונה מ"ש אח"כ כל תשא עון וקח טוב ונשלמה וכו' הרי חזר לומר ואמר"ו אלי"ו. ב' מ"ש ושובו אל י"י הרי כבר אמר שובה ישראל עד י"י ג' כ"ל תשא עון אין לו ביאור ובעלי הפשט פירשו כאילו נאמר כל עון תשא אבל לא נדע למה לא נכתב כן ולא דבר רק הוא. ד' מהו וקח טוב

ולדעתי רמז הנביא בכאן כל ענייני ארבע חלוקי כפרה וכמש"ל. דהנה התחילו שובה ישראל עד י"י אלקיך היינו בכל יום יותר כמש"ל כי כשלת בעונך והחטא מסמא ומעור עיני האדם ולא נודע לך אתמול מגדולת בוראך כמו היום אחרי שובך יאירו עיניך ותכיר כי תשובתך אתמול לא הי' עד י"י היינו בערך גדולתו ורוממותו ותשוב אליו היום ביותר בהכירך מגדולתו יותר מיום אתמול והנה לפי"ז יאמר האדם קשה מאד התשובה כי גדלו עונותי מנשוא בחטאו לפני מלך גדול. לזה אמר כל ארבעה חילוקי כפרה וכולם הם בפיך ובלבבך לעשותו. והתחיל קחו עמכם דברים ושובו אל י"י זהו החלק הראשון של התשובה היינו בעבור שעברו על מ"ע. הנה התשובה הוא תיכף בהתחרט האדם ובהתוודות לבורא עולם על העבר וקבלה על העתיד תוגמר התשובה עד י"י ז"ש קחו עמכם דברים (בלבד ותיכף) ושובו אל י"י זה חלק א' והנה יש חלק ב' היינו עבירות ל"ת לא תוגמר התשובה עד בוא יוה"כ אמר גם לזה יש סגולה היינו ואמרו אליו כל תשא עון. רצ"ל אמרו להש"י אתה הוא כ"ל היינו הכולל והשורש מקור נשמתינו ואני כולל א"ע כל ישראל החצובים ממקור הקודש ובחושבו דבר זה ובפרט באמירתו במו פיו הקול מעורר הכוונה נעשה מעין דוגמת יוה"כ שמאיר אור התשובה אם הבנים מקור הקדש להכלל כל נשמות ישראל בחזרתם למקורם אשר נפרדו לפי שעה ח"ו ושבו למקורם להכלל בחיי עולם זה חלק ב'. והנה יש חלק ג' הוא בעבר על כריתות ומיתות ב"ד שלא תוגמר הכפרה רק ע"י יסורין אזי יאמר להש"י וק"ח טו"ב אין טוב אלא תורה וכן טו"ב הוא המע"ט היינו טרחותינו ויגיעות גופינו בתורה ומע"ט יוחשב במקום יסורין זה ח"ג. והנה יש חלק ד' הוא חילול השם ח"ו אשר לא יכופר עד בוא יום הפקודה לזה אמר גם לזה יש תקנה כי ונשלמה פרים שפתינו והוא כמ"ש שבמס"נ באמת בכח כבר נחשב כאילו מת בפועל וענין מס"נ הי' בזמן המקדש בקל לצייר באמת בעת הקריבו קרבן לי"י מהבהמה שהי' מהראוי להעשות בו בעצמו המיתות הללו בעבור חטאו אך הש"י חס עליו וצוהו להקריב קרבן מהבהמה. אבל מקבל ע"ע בעת הזדמן עשות מס"נ בפועל עפ"י התירה מסכים בנפש חפיצה. ולזה צוה הקב"ה להקריב קרבנות לצייר בנפש ענין מס"נ. והתחילה התורה פ' קרבנות אד"ם כי יקריב מכם (דייקא) קרבן לי"י. דהיינו בהקריבו