דרך פקודיך עח

עמנו ניסים ויקבץ נדחינו ואז יהי' כל ישראל כאחד חברים ויקדשו הב"ד הגדול את החדש ע"פ עידי ראי' או עפ"י החשבון ויודיעו בכל חודש לכ"י ע"י שלוחיהם כמצווה עלינו בתורה

(ו) ועל קביעות העיבור ג"כ לא מצינו ברכה (ובפרט להרמב"ן וסמ"ג דהוא מ"ע בפ"ע הי' מהראוי לברך אקב"ו לעבר השנים) ואפשר דלפעמים עיברו על תנאי אם ירצה הנשיא היינו כשלא הי' הנשיא בביתו והי' מן ההכרח לעיין בעיבור קודם שיהי' ר"ח ניסן דקיי"ל זה ניסן ואין אחר ניסן ואפילו ביום שלשים אין מעברין הואיל וראוי לקובעו ניסן ואז עיבור על תנאי אם ירצה הנשיא והנה אם אירע כזה לא הי' באפשר לברך מספק וגם לפעמים בשעת הסכנה לעיינו בדבר קודם ר"ה כמבואר בסנהדרין וזה שלא כדת ע"כ לא תיקנו ברכה נ"ל

חלק

המחשבה

(א) הא ודאי צריכה כוונה לצאת י"ח המצוה כאשר צונו י"י אלקינו כדין כל מ"פ דאורייתא ובפרט שעיקרה הוא מצוה בדיבור. ומצוה שבדיבור אפילו בדרבנן צריכה כוונה וגם בזה"ז שאין לנו במצוה הלזו רק לחשוב עפ"י הכללים שבידינו א' י"ב תשצ"ג צריך לכוון לקיים המצוה כאשר צונו י"י אלקינו מ"ע החדש הזה לכם כזה ראה וקדש. וכן בחשבון העיבור צריך לכוין לקיים המצוה (להרמב"ם בכלל מצות החדש הזה לכם וכו' ולרמב"ן וסמ"ג מ"ע בפ"ע שמור את חדש האביב וכו' או ושמרת את החקה הזאת וכו' בין כך וכך צריך כוונה לקיים מ"ע דאורייתא)

(ב) כבר כתבנו. דמצוה שיש בה טעם מפורש בתורה צריך לכוין גם הטעה ובזולת זה אינו יוצא י"ח כיון דכל המצות יש להם טעמים עד אין חקר ואעפי"כ התורה לא פירשה הטעמים ונישתנו בזה איזה מצות שטעמם מפורש בתורה **(הג"ה נ"ל כעת השתנות המצות שטעמם מפורש דבחי' טעם הוא במקום שאין שבירה שולט דידוע דבנקודות שולטת השבירה והנה בכל המצות שאדם עושה ביראה ואהבה לש"ש הוא מבחי' התיקון משא"כ בעושה בפניות ובתאות ובגיאות זה ח"ו נק' שבירה ושולטת הקליפה על עשי' זו עד אשר ישוב האדם אל י"י ויוציא בלעם מפיהם. והנה גלוי וידוע לפני תמים דיעות בכמה מצות פרטיות שהן גדולות הערך אם ח"ו חשלוט הקליפה על מעשה המצות הללו יהי' לה כת רב ח"ו. ולא יהי' ביכולת בקל להוציא בלעה ע"כ מה עשה פועל ישועות צוה לכוין הטעם ובבחי' הטעם אין יניקה לקליפות כי אין בהם שבירה והבן. ותקח לך לראיה מצות ציצית (לשון הסתכלות מציץ מן החרכים) כי מצותה בעינים וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות י"י וכבר ידעת שעינים הם סרסורי החטא כי בהם יניקת הסטרין אחרנין להיות בהם הי' השבירה. ע"כ מפורש בזאת המצוה טעם למען תזכרו ועשיתם וכו' ובכוונת הטעם בורחין הקליפות כי בטעם אין שבירה בין והתבונן. והשם הטוב יודע האמת והוא יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:)** ע"כ כוונת התורה בזה לכוין גם הטעם. ומי שמכוין בזה למצוה הוה כלוקח אתרוג בלא הלולב וכיוצא והנה בכאן במצות קידוש החודש אין טעם מפורש בתורה אצל ציווי המצוה אבל יש טעם במעשה בראשית דכתיב והיו לאותות ולמועדים וכו' דע"י קביעות החדש נדע המועדים אימתי יהי' והתחדשות השנים לשמיטין ויובלות. וספק בידי אם צריך לכוין לזה הטעם הואיל והוא נכתב בתורה או נאמר כיון דלא נכתב אצל הציווי א"צ לכוין הטעם ויש להחמיר כי הוא ספק תורה נ"ל

(ג) ובענין חשבון עיבור השנה. הנה לדעת הרמב"ן וסמ"ג שמנאו