דרך פקודיך כט

התבוננות שכלו בגדולת המלך בעולם העשי'. והנה מברוך שאמר מתחיל תפלת היצירה. הנה האהבה הקודמת לאדם אינה אפי' ערך בחי' היראה הנצרכת ליצירה (התבונן נא במושכלות אשר עתוק בעולם התחתון הוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו והבן) התבונן נא עפ"י פשוטו במשל שהביא בעל חו"ה בתינוק שהי' בבור אסור אצל המלך. והמלך שלח לו מזונו בכ"י ע"י אחד ממשרתיו. והי' משבח ביראה ואהבה את בעל הבור אשר יש לו ממשלה על הבור הזה. והוא עבדו. וגם השליח הוא עבדו של מלך. וכששמע השליח דבריו. הנה הזהירו אל תאמר כן שלא תחטא. כי אין הבור הזה לבד ממשלחו של מלך כי הבור הזה כאין לנגד רוחב ואורך ארצותיו של מלך ואין אני ואתה בלבדינו עבדיו של מלך רק צבאותיו וחייליו כחול הים. והבין הנער מעט מגדולת המלך וקם מרעיד. הנה אין היראה ואהבה הקודמת נחשבת לכלום נגד היראה ואהבה הניתוספת להנער אחרי הודיעו השליח מגדולת המלך. וכל מה שמוסיף השליח בהודעה את גדולת המלך ניתוסף בהנער בכל פעם יראה ואהבה יתירה. הנה ממשל הזה תבין הגם כי אין סוף לגדולתו ית"ש. הנה אנחנו כתינוק הזה אשר בכל פעם מודיע אותו השליח יותר. ע"כ מהראוי לכל מי שחננו הש"י בדיעה. אשר בהגיעו בסדר התפלה מעולם ועד עולם ומהיכל להיכל כנודע מכתבי מרן האריז"ל יקבל התעוררות חדשה ביראה ואהבה ודי בזה למשכיל על דבר

(ו) ודע את אשר התבוננתי מכתבי תלמידי הבעש"ט זצלה"ה (מובא בס' תולדות יעקב יוסף) אשר ביותר יהי' התאמצות האדם להתגלות היראה מההגלות האהבה כי באם יזכה האדם ליראה אמיתיית יסייעוהו מן השמים לאהבה אמיתיית כי דרכו של איש לחזור וכו'

והבן

(א) הקדמה ט' שרש המצות מכתבי מרן האריז"ל ז"ל מרן ז"ל בטעמי המצות. דע כי יש ד' מיתות ב"ד ויש מיתה ב"ש ויש כרת וב' אלו האחרונים חשובים לאחד כי שניהם ב"ש וכו' אך המיתות ב"ד חלוקים במציאותם עצמם והנה הם ה' מיתות כנגד ה"ג המכוסים בדעת ז"א כי כל הלאוין הם גבורות כנודע עכ"ל. הנה מן הצורך להקדמה זו. מי שעבר ח"ו ידע כי פגמו הוא בדעת. ויראה לתקן הדע"ת בשובו אל י"י להודיע לבני האדם גבורותיו ולראות שיהי' דבוק בדעתו תמיד ואהבתו ויראתו ית"ש ובתורתו ומצותיו. וכיוצא ישמע חכם ויוסף לקח ומי שחלק לו הש"י יכוין בשמות הדעת כמבואר בכתבי מרן ז"ל ונ"ל לכוין לפעמים שם אהי"ה. גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא לא קבלתי זה והש"י יודע

(ב) עוד מדברי מרן זצלה"ה. ואמנם ה' אלו (רצ"ל הג' הנ"ל) הם מתפשטים בה' קצוות דז"א מעורבים עם חסדי ז"א כנודע ויש בהם ב' חלוקות ב"ג שלש מכוסים וב"ג וב"ש מגולים והמכוסים נק' לאו שאין בו מעשה. כי בהיותם מכוסים אין בהם מעשה. והמגולים הם נק' לאו הניתק לעשה פי' כי כל עשה הוא בחסדנו. והנה גבורות אלו הנמתקים עם החסדים ניתקו לעשה כי הוסרו ונמתקו מבחי' הגבורות ונעשו חסדים. ואמנם על ב' בחי' אלו אין לוקין עליהם כי החסדים הם מבסמים אותם עכ"ל ולפי"ז תתבונן ידידי את אשר כתבתי בהקדמה ה' בשם הפרמ"ג. בלאו הניתק לעשה אם לא קיים העשה מיפסל לעדות (הגם דאינו חיוב מלקות הוא משום חומר העון לא יכופר במלקות) הנה לפי דברי מרן אינו כן. וכן בלאו שאין בו מעשה שכתבתי לשם דנ"ל דמיפסל מדאורייתא עיי"ש ולפי דברי מרן ז"ל אינו כן. אך כבר כתבנו דאין להוציא דין ע"י הטעמים כי אין סוף לטעמי תורתינו. עכ"ז הדבר הזה הוא בספק. ויהי' איך שיהי' ודאי מדרבנן מיפסל נ"ל: (ג) ע"ש ז"ל ואמנם מ"ע הם בבחי'

החסדים כידוע כי שם א"ל