דרך פקודיך כח

(גם ר"ק מיעוט מה בא למעט) אך הכוונה שאמר רק מיעוט אפילו אותה היראה המועטת היא יראת אלקים יראת העונש אין במקום הזה דאילו היה להם אפילו רק יראת העונש היתה שורפת התאוות רעות. ובמ"א הארכנו בזה וכעת די

בזה

(ד) מהות האהבה. ז"ל הזוה"ק דף י"א בראשית. פקודא תניינא. דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה ולא נפקא מינה לעלמין ואיהו אהב"ה למרחם ב"נ למאריה רחימו שלים דכתיב התהלך לפני והי' תמים שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלקים יהי אור דא רחימו שלימתא דאקרי אהבה רבה. והכא איהו פקודא למרחם ב"נ למאריה כדקא יאות. אמר ר"א אבא רחימותא בשלימו אנא שמענא בי' א"ל אימא וכו' אר"א אהב"ה רב"ה היינו אהב"ה שלימתא בשלימו תרין סטרין ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו איהו אהבה כדקא יאות בשלימו. וע"ד תנינן בתרין סטרין איתפריש אהב"ה רחימו דקוב"ה אית מאן דרחים לי' מגו דאית לי' עותרא אורכא דיומין בנין סחרניה שליט על שנאיה ארתיה מתתקנין לי' ומגו כך רחים לי' ואי להאי יהא בהיפוכא ויהדר עלי' קוב"ה גלגולא דדינא קשיא. יהא שניא לי' ולא ירחים לי' כלל ובג"כ רחימו דא לאו איהו אהב"ה דאית לי' עקרא. רחימו דאיקרי שלים ההוא דהוה בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו ותקונא דאורחוי דא רחים לי' למאריה כמה דתנינן אפי' הוא נטיל וכו' דא איהו רחימו שלים דהוה בתרין סטרין וכו' אר"א לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודי כש"כ בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי היך אתדבקת. אהב"ה איהו בסטרא חד טב וחד ביש כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני ומזוני כדין איצטריך לאתערא יראה ולמדחל דלא יגרום חובה וע"ד כתיב אשרי אדם מפחד תמיד בגין דהא כליל ירא"ה באהב"ה והכי איצטריך בס"א דדינא קשיא לאתערא בי' יראה כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי כדין יתער יראה וידחל למארי: כדקא יאות ולא יקשה לבי' וע"ד כתיב ומקשה לבו יפיל ברעה בההוא ס"א דאיקרי רעה אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מינייהו ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות עכ"ל. הנה אין דעתינו לפרש כעת המאמר לפי קט שכלנו. רק הבאתי המאמר הצורך למצות אהב"ה הנצרכת ג"כ לכל מצוה ולכל תורה ותפלה. והיא נהוגה בכל עת ובכ"ז. והנה לדעתי גם במצות אהב"ה לצאת י"ח המצוה של תורה. הדין הוא כמו במצות היראה בכל הפרטים שביארנו לעיל אות ב' אשר תיכף בקומו יכוין לקיים מצות אהבה ויחשוב בטובת הבורא ית' על נבראיו. ובפרט לאומה הנבחרת והטובות הפרטיות שבכל עה ובכל זמן ורגע. עם גודל רוממות בוראינו. ושפלות מצבינו. אז יתלהב לבבו לאהבה עזה כ"א כפי רוחב הבנתו. ואם מחמת הגשמת הגוף אטום לבבו מהתפעל באהבה. הנה עכ"ז בהתעוררות המחשבה. וזכירת חסדי אבות אשר הורישו לנו בירושה מדת האהבה יקיים בזה המצוה באהבה מסותרת (עיין בס' התניא) וגם נ"ל לצייר לפניו השם הוי' בניקוד סגו"ל והשם א"ל ויבקש מהש"י להאיר בלבו האהבה בהתגלות לבו ונפשו להתנענע באהבת השי"ת ותורתו ועבודתו וכולי האי ואולי הש"י יעזרהו וכזה יעשה קודם כל תורה ותפלה ומצוה. ובכל שעה מהיום שיזכור. ודי בזה למשכיל מהמון עם (כי רחמנא לבא בעי) עד יערה עלינו רוח ממרום

(ה) אמנם כן את אשר עם לבבי אשיחה בנידון המ"ע של התפלה הנה צריכה ג"כ ליראה ואהבה. מי שחננו הש"י בדיעה והשכל אין די בהערת היראה ואהבה רק בהתחלת התפלה בסדרה כאשר תקנו אנשי כנה"ג. דהנה הם סדרו לנו הסדר עפ"י סדר עליות העולמות ממטה למעלה. והנה תתבונן בהתחלת סדר התפלה ברכות השחר וקרבנות. הנה היא תפלת העשי'. והנה הוא מעורר לנפשו היראה ואהבה כפי