דרך פקודיך כז

יצחק דמסטרא דימינא אהב"ה אתקרי ודא פקודא תניינא דאתמר בה ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד עכ"ל הנה העתקתי המאמרים האלה להיותם למזכרת להבא לעורר נפשו ביראה אבל ביאור המאמרים האלה רחבים מני ים יזכני הש"י לדבר בם וכעת לא באנו רק לדבר בענין מצות היראה אשר היא בחיוב לכל עת ובכ"ז לכל איש הישראלי ובפרט בכל תורה ותפלה ובכל מצוה והנה תתבונן דמהות היראה המסורה לכל הוא יראת הרוממות ולא יראת העונש. והיא להתבונן במחשבתו גודל רוממותו ית"ש ותפול עליו אימה ופחד ויתבושש מגדולתו. ויעמוד מרעיד כאשר יתבונן איך הוא ברי' מעוטה בדעת עומד לפני תמים דעות המשגיח עליו וכל צעדיו יספור והנה האיש אשר כבר הרגיל את נפשו ביראה הלזו והאיר אור נשמתו ונזדכך חומרו. שב לו הענין לטבע. ויראת י"י תמיד צפונה בלבו בזולת התעוררות כמו העומד בהיכל המלך תמיד ורואה גדולתו אין צריך להתעוררות הלב לחשוב בגדולתו. רק ממילא היראה תקועה בלבו. אבל מי שכבד ומגושם חומרו עדיין. הנה חומרו מונעו מהיראה ואינו מתיירא. ועכ"פ הנה היא מצוה מחוייבת אקרקפתא דגברא לעורר רעיוניו בכל עת שיזכור. להתבונן בגדולתו כפי שכלו בכדי שיתפעל ביראה. והנה היא ראשית דעת כאמור בזהר. וע"כ תיכף בעומדו ממטתו מחוייב לעורר רעיוניו. ולקבל ע"ע לקיים מצות עשה של היראה ויתבונן בגדולתו ית"ש עד שיתפעל. וכן בכל פעם שיזכור ומכש"כ קודם כל תפלה ותורה ומצוה. ואם לגודל גשמיות חומרו לא יתפעל הנה אעפי"כ קיים מצות היראה בקטנות כיון שהתעורר את נפשו. ויבקש מהש"י לעזור לו להתעוררות נפשו בפועל. וגם יסייע א"ע באבהן אברהם יצחק ויעקב שהורישו היראה לבניהם אחריהם. והיא עכ"פ בכח כל איש הישראלי ע"כ יזכיר זכות אבות (עיין בס' התניא מאד עמקו מחשבותיו) וגם נ"ל לצייר לפניו שם הויה בניקוד אלקים ובניקוד שב"א ובנקוד יראה. וכולי האי ואולי ירוחם מן השמים ויתפעל ביראה. ובקיצור הענין תיכף בעמדו ממטתו יזכור במצות היראה ויפנה ויטול ידיו. ויקבל ע"פ ויכוין לקיים מצות היראה ויחשוב איך הוא ית' רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין. והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב ויצייר לפניו השמות הנ"ל ויזכור זכות אבות שהורישו לנו היראה. וכ"ז יעשה גם קודם כל מצוה ותפלה ותורה. ובכל פעם שיזכור מהיום זה מה שנ"ל וידובר עוד מזה אי"ה בענייני התפלה. הנה בזאת נלפע"ד אשר יקויים המצוה לכל איש ואיש מהמון אשר כח חומרם עדיין מגושם. ולא יתפעלו כרגע אעפי"כ יקויים בם יראת י"י לחיים. והש"י יאיר עיניהם שתהי' היראה בהתגלות לבם בפועל ממש

(ג) ועוד תדע הנה עפ"י האמור בזוה"ק יראת העונש לאו עיקרא דיראה ומעוררת דינים ח"ו. וא"כ למה נבראת היראה הלזו. תדע שמן הצורך ליראה הלזו כשרואה אדם שיצרו מתגבר עליו. אזי סגולת היראה לשרוף התאוות וכמ"ש בגמ' לעולם ירגיז אדם יצ"ט וכו' נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש וכו' לא נצחו יזכיר לו יום וכו'. הנה קשה אם הוא הסגולה היותר בדוקה בזכרון יום וכו' למה ציוו לעסוק מקודם בסגולות אחרות שאינם בדוקות כ"כ. אך הוא הענין אשר דברנו. דאין לעורר היראה הלזו היא יראת העונש משום דמעוררת דינים על שונאי ישראל. ע"כ יעסוק מקודם ביראת הרוממות בתורה וק"ש (כאמור אצלינו באריכות בחידושים לגמרא לשם) וכשרואה שאין ברירה שהיצר מתגבר עליו אזי בהכרח להתעורר ולשרוף תאוות היצר ביראה הלזו. ואעפי"כ הבורא כל ברוב רחמיו ימתיק הדינים. כיון שכוונת האדם לש"ש לבלום רסן תאוותו וכ"כ הקדוש מהרד"ב זצוק"ל בפסוק כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה. דקדק הוא ז"ל. כיון שראה איתם עוסקים באהבות רעות בזנות הל"ל רק אין אהבת אלקים וכו'.