דרך פקודיך רלג

איזה של אביו צריך להתוודות במעלם אשר מעלו בי שנהנו בלא ברכה ומעלו בקודש ויתר הפסוק יתבאר אי"ה להלן עפ"י דרך הנ"ל

ו' ולפי"ז עתה הבן כי רוח ה' דבר בו בכבוד מחו' הרב הקדוש מהרצ"ה שליט"א שהבאתי דבריו לעיל בחלק הדיבור שאמר הנם שלא תקנו ברכה על המעשה עכ"ז מהראוי להודות לה' בכל לשון שירצה על ההנאה הזאת ואז לא ימעול בקודש לפי דברינו הנ"ל נאמר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו כי לפי הטעם שכ' דמש"ה לא תקנו ברכה דהקידוש לצורך גבוה הוא הברכה יסוד דנוק' כוס של ברכה. ואין בו מעילה משא"כ כשאינו מקדש א"ע מן הצורך הי' לברך עכ"פ כדי שלא ימעול כי לה' הארץ ומלואה אך א"א לנו לתקן ברכה מעצמינו אחר חתימות התלמוד ממילא עכ"פ מהראוי לברך להודות לה' כ"ט בכל לשון שירצה ואז לא ימעול בקודש [הג"ה ע"כ הכהן הגדול מאחיו שהוא עיקר המברך את עמו ישראל בשלו"ם נצטוה שלא ליקח רק בתולה כי כוס של ברכה טעמו פגמו כמבואר ברע"מ ע"כ הג"ה]:

ז' בכדי להרחיב הדבור טעם מצוה זאת וטעם אזהרות הקידוש בשעת עשיית המצוה אעתיק דברי הרב הק' המקובל מהרי"ק ז"ל בסדור התפלה וז"ל כתיב והתקדשתם והייתם קדושים ביאר בזוהר שצריך האדם לקדש א"ע בשעת תשמיש בכדי להמשיך אל הטיפה ממקור הקדוש העליון לפי תוקף כוונתם של איש ואשתו כך מושכים נשמה מלמעלה וכפי קדושתם כך נותנים קדושה בהאי נשמתא ודע כי הנשמה באה מזיוג זו"נ כנודע ונשמתם של ישראל הוא חלק אלוה ממעל כי הנשמה היא סוד טפת חסד המתגלה בפומא דאמה סוד ח [כי אל הוא חסד] והיא הנשמה היורדת מזו"נ סוד ו"ה הרי אלו"ה והם עמוסים מני בטן ממש כמ"ש בחיבורי שעג"ע לכן ישראל קרויים אדם מכח הנשמה שלהם הבאה מזיוג זו"ן סוד אדם הוי"ה חו"ה גי' אד"ם [הבן הענין הויה באלפין גי' אדם והמילוי לבד גי' חוה בסוד אין פרי בטנה של אשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש נ"ל] אבל אוה"ע אין קרויים אדם כי נשמתיהן מסט"א (עיין תוס' האד"ם ירמוז לרבות הגוים כי תוס' הא הוא גרעון. שכן האד"ם גי' טמ"ח. כי נשמתן מס"א שאינם נכללים בדיוקנא קדישא דאדם כמבואר בזוהר). והנה אמרו שלשה שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה הכוונ' הנשמ' שבאה מלמעל' בתוך הטפה היא בחי' אור עצמיות ופנימית הנשמה אביו ואמו נותנים לו ב' לבושים האב נותן לבוש הפנימי המלבוש לפנימיות הנשמ' ומצדו הוא סיוע גדול לזכותו בתורה ובחכמת כמשארז"ל האב מזכה את בנו בחכמה וז"ש אם חכם בי ישמח לבי כו' והאם נותנת לו לבוש החיצון בסוד נקבה תסובב גבר. וזה הלבוש מזכה הנשמה לעשות מצות ולתשובה כי אדם אין צדיק בארץ כו' וצריך תשובה ואף אם לא חטא אפשר שנשמתו בא ע"י גלגול כו'. ודע כי הלבוש שהוא מצד אם באשר שהיא מסבבתו היא מלפפת אותה הנשמ' עד שתגבר עלי' ומכרחת אותה עפ"י כונתה שהי' לה בשעת תשמיש אם כו' שאם הי' מחשבתה זרה אז אותו הולד אף שבשעת בחרותו יהי' טוב מצד לבוש אביו שהי' טובה מחשבתו הוכרח הוא לעת זקנתו להחמיץ וז"ש ובן כסיל תוגת אמו אמו דייקא. לכן רה"י שתהי' מחשבת האשה לש"ש יותר מן האיש ואף אם לא יבינו סוד המצוה וטעמה עכ"פ תהי' כוונתם לקיים מצות בוראם וכו' לא להנאת עצמם ובאם לא יהי' כוונתם לזה אף שאין בשום א' מחשבה זרה הרי זה מעשה בהמות ומושכים נשמ' ממדרג' התחתונה שבעשי' אשר שם שם ב"ן ב"ה גי' בהמ"ה ואם ח"ו יש להם מ"ז כי נתנו עיניהם בכוס אחר הם מושכים נשמה מסט"א אשה זרה אבל ת"ח הקדושים אשר בארץ המה יודעים טעם המצוה וסודה ומכוונים לזה מושכים הנשמה ממדרגה העליונה דאצילות והם נק' בנים לקובה"ו ודי בזה עם קצת תוס'

ח' והנה ידוע דהלבוש היא דפוס הלובש. והנה הלובש היא הנשמה הפנימיות העצמיות אשר הוא טפת החסד המתגלה והנה היא כלולה מעשרה שאין שום דבר שבקדושה פחות מעשרה. והנה י' פעם חסד גי' תש"ך מספר לבו"ש א"ב לבו"ש א"ס והנשמה עם מלבושי' יתנו שבח והודאה ויאמרו נא ישתב"ח שמך לעד מנכנו גי' תש"ך והנה כל קומת עשר נחלק לה' פרצופים וע"כ יש באותיות ה' מוצאות הפה ולפ"ז תקנו ג"כ תיבת ישתב"ח ה' אותיות וכל אות ממוצא אחר נ"ל

ט' והנה מ"ש הרב דאם מחשבת האם לא טהורה מוכרח הוא לעת זקנתו להחמיץ. לא תטעה לפרש דבריו שמוכרח הוא לגמרי לעשות רע ח"ו דא"כ תסלק הבחירה ח"ו ושכר ועונש מן הבן רק הכוונה שהלבוש מסיתהו ועלול הוא לעשות רע אם לא יזהר בעצמו ויתגבר נעזר אלקי אבל אעפ"כ הבחירה חפשית בידו להתאמץ בתורה ובמצות. והש"י יעזרהו להתגבר