דרך פקודיך רלד

על הלבוש ותדע מדברי הגלגולים מענין טעות הקליפות שנותנים נשמה גבוה במקום לא טהור והיא מתגברת אח"כ בתורה ושוברת הקליפה והנה לבושים שהם לא טהורים בהעדר הכוונה הנכונה של אב ואם אעפי"כ בזרוע עוזם מטהרים גם הלבושים הבן הענין ע"כ אמת הדבר אשר כתבנו שגם בהעדר הכוונה הנכונה שלא קידש א"ע אעפי"כ יצא ידי חובת המצוה כיון שיוכל הבן להתגבר ע"י תורה ועבודה כנ"ל. ובזה פרשנו הפסוק רבות רעו"ת צדיק ומכולם יצילנו ה' רעו"ת גי' ב"פ לבו"ש המה הלבושים שנ אב ואם והגם שהם רעות מאוד ברבו יתרה עכ"ז מכולם יצילנו ה'. והנה דגשת הלמד הוא במקום למד שני' כנודע בדקדוק והוה כאלו אמר ומכולם יציללנו ה' היינו יציללנו מעכירות הלבושים להיות טהור וצלול לעבודתו ית"ש ואמר אח"כ שומר כל עצמותיו היינו עצמיות הנשמה הפנימיות והבן הענין כי אן להאריך

יוד וזה הענין ש"י עולמות שנותן לצדיקים אשר נשמתם סוד טפת החסד הנק' אל ובשיעור קומה שמקדשין כל שיעור קומתו שכל חב"ד ומדות חג"ת נהי"ם הנה י"פ א"ל הוא ש"י הבן הענין ועת לקצר והתבונן המרי"ק לאשפה ח"ו טפת החסד לבטלה נקרא קר"י ג"כ גי' י"ש כי יש באותה הטפה שיעור קומת יו"ד והוא נותן אותה ח"ו אל הקליפות הנק' קר"י זה נע"ז נגד הקדושה נחלת ש"י הבן

י"א ולהיות הענין כן מהראוי קודם עסק המצוה הזאת נהרהר בתשובה בכל פעם על העון החמור הנ"ל כי להיות שהוא לרי"ק ח"ו ונעשקו בעוה"ר הנשמות אשר היו ראוים לכנוס לטפה ההוא ועי"כ לא יוכל ח"ו להמשיך לבוש קדוש להבן הנולד אח"כ בזיוגו בקדושה ע"כ מהראוי להרהר בתשובה מקודם בפרטות על החטא הלז ולדעתי זהו הנרצה בפשט הכתוב והתוודו את עונם ואת עון אבותם במעל"ם וכו' (אשר כתבהו פירושו באות ה' ויעדנו לפרש סיום הכתוב) ואף אשר הלכו עמם בקרי ר"ל דצריך להתוודות ג"כ העון קרי של אבותיו דעי"ז נמשך לו ג"כ לבוש שאינו קדוש כ"כ השי"ת יעזרנו לשוב אליו באמת ואי"ה נדבר בתקון העון בעזה"י

י"ב הנה עתה נעתיק בטעם המצוה הזאת לשון הזוהר ותקונים [הגם שדברי הזוהר ראוי להקדים עכ"ז הקדמתי לפעמים דברי מרן ז"ל בכדי להבין ע"י דברי הזהר אשר הוא חתום באלף עזקין] ז"ל זוה"ק בראשית דף יב פקידא שתיתאה להתעסק בפ"ו דכל מאן דאתעסק בפ"ו גרים לההוא נהר (יסוד צדיק) למהוי נביע תדיר (שישפיע תמיד למלכות שמים השפעות קדושות ונשמות קדושות) דלא יתפסקין מימיו וימא (היינו מלכות היינו יסוד דנוק' בסוד כל הנחלים הולכים אל הים כי כל השפעות מיסוד דדכורא הולכים ליסוד דנוק') אתמליא בכל סטרין ונשמתין חדתין מתחדשין (כי ע"י השפעות יסוד דדכורא בנוק' נבראים נשמות חדשות) ונפקין מההוא אילנא (היינו הז"א עה"ר) וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין (כי בתוס' השפעות נתוסף כח בכל חיילי מרומים בכל העולמות) הה"ד ישרצו המים שרץ נפש חי' דא ברית קיימא קדישי נהר דנגיד (מושך השפעה מן מוח היינו היסוד צדיק) ונפיק (מן הז"א להשפיע בסוד והקימות' ומיא דילי' אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמת לההוא חיה (מלכות שמים סוד החי' אשר תחת אלקי ישראל שראה יחזקאל כ"ל) ובאינון נשמתי דאעלין בההוא חיה נפקו כמה עופין דפרר וטאסין כל עלמא וכד נשמתא נפקא לההור עלמא ההוא עופא דנפיק ופרח בהדי ההוא נשמתא מההוא אילנא נפיק עימי' כמה נפקין בכל נשמתא ונשמתא תרין חד מימנא וחד משמאלא אי זכי אינון נטרין לי' דכתיב כי מלאכיו יצוה לך ואי נא אינון מקטרגי עלי' [נ"ל הקטן סוד העופן דנפקי בהדי כל נשמתא הן מלאכים דידוע דמלאכים מתהווים מיחוד הפנימי היינו נשיקין שקודם היחוד והזווג החיצון. והנשמה מתהווה מהזיווג ממש. כמ"ש העמוסים מני בטן. ע"כ אצל כל נשמה מתהווה ג"כ מלאכים מנשיקין שהם קודם להזווג. והנה יש מלאכים דייקא לכל נשיקה היינו מבחי' נשיקין דידי' ודידה הבן הענין וה' הטוב יכפר בעדנו כי כל דברינו דרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ופירוש דברי הזהר וכד נשמתא נפקא לההוא עלמא ההוא עופא דפרח ונפיק בהדי ההיא נשמתא מההיא אילנא נפיק עימי' אין כוונתו דרק עוף א' יוצא עם כל נשמה דא"כ איך תאמר אח"כ כמה נפקין כו' תרין כו' אך הכוונה להודיענו שכל עוף השייך לנשמה הלזו נפיק עימי' לשלול עיף שאינו שייך לנשמה הלזו רק לאחרת. ואמרו חד מימנא חד משמאל' לפי הנ"ל יצדק להיות שהם מבח' נשיקין דידי' ודידה שייך מרן ושמאל נ"ל הקטן ברתת וזיע]. אמר ר"פ תלת אינון דקיימו אפטרופסין עלי' דב"נ כד זכי דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ כו' מלאך חד מליץ תרי אחד מני אלף הא תלת [נ"ל דלפמ"ש דהמלאך הג' הוא מסוד החבוק או מכללות הנשיקין דידי' ודידה או מבחי' הדבור ע' בע"ח] אמר ר"ש חיס דכתיב ויחננו חד ויאמר תרי (ר"ל לפי דברך הי' לך