דרך פקודיך רלב

ד' ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה

ותקח הנה לשון קיחה לא יצדק על אנשים רק על דבר המטלטל ממקום למקום ע"כ מתרגם בכ"מ דבר לשון הנהגה או קרב. וכן פירש"י בכ"מ קחם בדברים. ואגב נדקדק עוד כי כפי סדר הכתובים נראה שבין אמירת שליח המלך השליחות להתשובה מפיה היתה פעולת ההטמנה והאיך יתכן זה שלא תשיב לשליח המלך שום דבר עד שמעשה איזה דבר ואח"כ תשיב אמרי' וגם האיך הוא באפשר אם היו עומדים המרגלים במקום נגלה הלא יראו השלוחים ואם היא תלך למקום המרגלים הלא ירגישו השלוחים: (ע"כ נמצא בכי"ק של המחבר ז"ל כנראה שהתחיל לחבר כסדר על נ"ך ולא ידענו אם השלים

) דרך פיקודיך

מ"ע א הנני נכון לפניכם היום ברכה. מה שחסר בספר הקדוש דרך פקודיך במצוה ראשונה מן אמצע סימן ה' עד אמצע סי' י"ח. והנה הם בכתובים עמדי עוד קודם שנדפס הספר הנ"ל. ונתתי הכתבים האלה במתנה לידידי החסיד היקר בנש"ק מ' משה שפירא כ"י. נכד המחב' ז"ל להדפיסם ולהפיצם. ע"פ תבל וכל מי שיש לו הספר ד"פ יקח הקונטריס הזה להשלים החסרון והעתקתיו על סדר הנאות זך ונקי מכל שגיאה בכדי לזכות הרבים הצמאים לאור תורת אור הבהיר קדוש וטהור. זי"ע ועכ"י מעתה ועד עולם א"ס. עבד לעבדי ה' הצעיר מנחם מענדיל בריז"ל מתגורר פה באריסלוב. ה וז"ל מרן בטעמי המצות. מצות פ"ו נתבאר אצלנו בשער הגלגולים פ"א לברר רפ"ח ניה"ק שבתוך הקליפות כנה ולהחזיר אל הקדושה (טעם למה צריכים לקדש א"ע בשעת הזיוג) והנה האב והאם נותנים מצד רוחם בשעת הזיווג ב' כסויים לנשמות א' מן האב וא' מן האם כי הנשמה שיהי' הולד הוא מחו"ג דזו"נ עילאין (רל הנשמה הוא מזווג עליון דזו"נ כביכול ג"כ הלובן הוא בחי' החסרים מן האיש מ"ד, והאודם הוא בחי' הגבורות מן האשה מ"ן) והלבוש מאביו ואמו. ולבוש זה מסייעו לעשות מצוה כי הוא אינו יכול לעשותם שהוא קטן ובפרט אם הוא מגולגל כי אין עונותיו מניחים לו לעשות מצות וצריך סעד לתמכו בזה הלבוש וכן אם הנשמה חדשה היא ולא הורגלה להיות בעוה"ז באופן כי המסייעו אינו רק זה הלבוש. ואפי' שנותנים לו מן השמים הוא ע"י הלבוש. וזהו הענין שותפות האדם עם אשתו בולד. ובזה תבין כמה החמירה תורה לקדש א"ע בשעת תשמיש כנודע ואם יקדש האדם א"ע ימשך בנשמה ההוא לבוש קדוש שעי"ז יזכה לעבוד את ה'. ואעפ"י שהיא נשמה גדולה צריכה אל קידוש אביו ואמו בשעת תשמיש להוציא לו לבוש מעולה ולא יהי' לבוש זה סיבה לחטא דוגמת יצה"ר נמצא שאם יחטא הבן העונות [בכאן היה חסר בכתבים שניתנו לדפוס והדפיסו כן בלא הרגשה] נמשכים אחרי האב עד כאן לשונו ונראה לי שזה פי' הפסוק והתודו את עונם ואת עון אבותם (דמן הצורך להתוודות להיות החטא של הבנים נמשך גם לאבות ולפעמים יארג שכבר האב הוא בג"ע ואח"כ יחטא הבן בעוהד לסיבות הלבוש של האב. הנה צריך להתוודות גם עון האב שיהי' גם להאב כפרה וזה שפירש הכתוב על איזה עון של האב צריך להתוודות הלא כתיב לא יומתו אבות על בנים כו' ע"כ פירש הכתוב) במעלם אשר מעלו בי דידוע דהנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל ונ"ל לפי דמש"ה לא תקנו ברכה בהנאה זו דהמעשה הזו בעצמה הוא ברכה כאשר מקדש א"ע לצורך גבוה דידוע דיסוד דנוקבא נקרא כוס של ברכה יסוד דילי' ברו"ך ודילה ברכ"ה. וא"כ הקידוש בשעתה היא במקום הברכה משא"כ כשאינו מקדש א"ע ואינו מכוין רק להנאתו וברכה לא תיקנו א"כ נהנה מהעוה"ז בל"ב ומעל בקודש וז"ש הכ' על